קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מישהו מוכן להסביר לי למה אנחנו בכינוס המליאה המיוחד הזה בתקופת חירום? מה היה כל כך חשוב אתמול? מה כל כך חשוב היום? אנחנו אולי מאשרים תוכנית חדשה לבניין הכוח של צה"ל? אולי אנחנו נדון בהסכם להשבת החטופים? אולי סיוע למפונים, זאת הסיבה שאנחנו כאן היום? אנחנו במלחמה ורגע לפני הסלמה עם איראן ושלוחותיה, ומה חשוב לראש הממשלה? שוב שימון ושימור הקואליציה שלו, ג'ובים למקורבי דרעי והטבות לערוץ הבית של מכונת הרעל.
אתמול בכנסת ממש שפשפתי עיניים. אזרחים לא ישנים בלילה, אבל השר קרעי, שופרו של נתניהו, יושב פה ומתעקש להעביר חוק מתנות עכשיו, לייצר לילה לבן של הצבעות. בקושי הצליחו לשכנע אותו להעביר את החוק מאתמול, בלילה לבן, להיום בבוקר. האזור כולו בוער, אבל בדיוק עכשיו זה חשוב לתת מתנות לערוץ 14, או אולי זה תשלום לאלה שתוקפים את כל מוסדות מדינת ישראל, את המשטרה, מערכת אכיפת החוק, את הפיקוד הצבאי, את משפחות החטופים, לתת מתנות לאלה שמפיצים קונספירציות הזויות ומשסים ומסיתים תחת התואר של ערוץ מורשת.
היה מצופה שאם כבר הקואליציה התעקשה להוציא את הכנסת לפגרה מיוחדת, ולמרות שממש עכשיו מטוסי צה"ל ממתינים בהיכון על מסלולי ההמראה – לא היה נכון יותר לנסות ולהעביר כמה החלטות וחוקים למען הציבור? אולי היום, במקום הטבות לערוץ 14, נעביר כסף למפונים? אולי למערכת החינוך שלנו, שמשוועת לניהול ולשיקום? אולי למערכת הבריאות הקורסת? אולי לרווחה?
ממשלת ישראל, שברתם שיא שפל חדש. אנחנו במלחמה, ובזמן שהציבור יושב מתוח בבית ואין קשב לכנסת, גם לא לאמצעי התקשורת, כי כולם בכוננות שיא לתקיפה שתוביל אולי למלחמה כוללת, יושב ראש ממשלה בבונקר וכופה העברת חוקים מנותקים ומושחתים. ואיש מחברי הקואליציה לא קם ואומר: די. בזמן שאזרחי ישראל עסוקים במלחמת קיום על הבית, הממשלה עוסקת במלחמת הקיום שלה. הם אפילו לא טורחים להסתיר את זה יותר, והחקיקה היום בכנסת מוכיחה את זה.
אבל עם כל זאת אני מעודדת. אני יודעת שאנחנו נחליף את השלטון המושחת הזה, זה שהוביל אותנו בעיניים פקוחות לאסונות ולמקום האפל ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל הריבונית. אני מעודדת כי יש לי עם חפץ חיים, עם שיודע להילחם כמו אריות ולביאות; עם שידע לנהל מדינה כשלא הייתה ממשלה; עם שיודע שקדושה ועשייה הולכים יחד ורוצה לחיות בתוך האיזון הזה; עם שיודע לחיות ממעט ולייצר ולבנות הרבה יותר; עם של ניסים; עם שמגיעה לו הנהגה ראויה, שתדאג לו ולא רק לחלקים ממנו.
אנחנו נחליף את השלטון ונייצר עתיד של ביטחון, ביטחון אישי, ביטחון מדיני. נייצר עתיד עם חזון של שגשוג, צמיחה ותקווה עבור אזרחי ישראל. נוביל לעתיד של חלוקה תקציבית הוגנת עבור כל אזרחי ישראל מכל השכבות, מכל המגזרים, מכל האזורים. אנחנו נרים את הראש וניישר את הגב הכפוף של אזרחי ישראל, ואנחנו נייצר מערכת שלטונית שתהווה דוגמה ומופת לכל העולם. זה אפשרי. אנחנו נחזור להיות אור לגויים. יש לנו בעם שלנו ובמדינה שלנו את כל הכלים לייצר את המציאות הכי טובה שאפשר לחלום עליה, ועם הכלים האלה בידיים הנכונות, אנחנו נוביל לעתיד מבטיח עבור הילדים של כולנו, וזו המשימה העליונה.
478 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.