קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני לא אשוב למה שנאמר כאן, כי באמת, אדוני, רציתם פגרה. אנחנו חשבנו שזה לא נכון, אבל כבר החלטתם, ואנחנו מאוד שמחים להגיע לכאן. אבל למה לא להגיע בנסיבות המתאימות? למה לא להגיע למען האנשים שאנחנו צריכים? 115 חטופים, משפחות שבורות, עקורים, איומי חיזבאללה, לבנון – כולם מסביבנו, ובמה אנחנו מתעסקים?
כבוד היושב-ראש, ביום שבת הייתה עצרת בכרמי גת עם כל ניצולי ניר עוז. אני מזכירה לכם, בניר עוז אחד מארבעה נרצח או נחטף. נאם שם יוחנן בן-יעקב. יוחנן בן-יעקב הדליק משואה ב-1986 בזכות תרומתו הייחודית לדמוקרטיה הישראלית. לא זו בלבד שהוא שייך לציונות הדתית, הוא אדם משכמו ומעלה. אני מוצאת את הצורך להקריא לכם כמה מילים ממה שהוא אמר, ולא, הוא לא שמאל והוא לא שייך לקיבוצי הדרום, הוא מגוש עציון.
אני רוצה שתבינו שזה בעצם הפורמט של מדינת ישראל ואזרחי מדינת ישראל. אנחנו כבר עשרה חודשים אחרי היום הנורא, הטבח, ומי שלא חווה ולא היה שם לא מצליח להבין כמה התקומה קשה. היא קשה יותר כשאנחנו לא רואים את החטופים שלנו בחזרה.
וזה מה שהוא אמר: "באתי הנה מתוך תחושת חובה להביע הזדהות עם התביעה, הצודקת, לשחרור מיידי של החטופים, להשבתם הביתה! עד כה לא עלה בידי צה"ל לעשות זאת, ולכן עלינו לפעול, בלי עיכוב ובלי דחייה, באופן שמוצע לנו במשא ומתן. הגעתי למסקנה שכך נכון מבחינה מוסרית ויהודית, מבחינה ציונית ולאומית. המחירים שישראל נדרשת לשלם כדי להשיב את החטופים כבדים. לדעתי, חובה על ממשלת ישראל לקבל אותם, ולהחזיר את החטופים לחיק משפחותיהם. קריאה זו אינה באה מחולשה או מרפיון, אלא דווקא מאמונה גדולה בעם ישראל ובכוחנו לעמוד מול האיומים שסובבים אותנו ולנצח. בתנאי שתקום לנו מנהיגות הולמת. מנהיגות צבאית ואזרחית ראויה ואחראית, תדע להתמודד בהצלחה עם התוצאות האפשריות במהלך כזה. אני קורא לכל התומכים בעמדתנו לתת גיבוי למנהיגות הלאומית העתידית שתידרש לגונן עלינו, אם חלילה יתממשו תסריטי האימה שחוזים מתנגדי העסקה.
"אני מבסס את תביעתי מהממשלה גם על פרשייה בתורה: נמצא הרוג בשדה ואין יודעים מי הרוצח. ראשי היישוב, המנהיגים, נושאים באחריות לרצח" – כן, אדוני ראש הממשלה, זו פרשייה מהתורה. "חובתם הייתה ליצור את התנאים ולהבטיח שאירוע מחריד כזה לא יתחולל. ולכן הם נדרשים לומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה" – דברים כ"א. המנהיגות נושאת באחריות והסמכות שבידיהם מחייבת. ההנהגה הלאומית שלנו כשלה כישלון נורא. כל הנושאים באחריות חייבים להודות בכישלון ולהתפטר מייד, ולא לחזור ולהתמודד בבחירות הבאות. עלינו להחליף גם את ההנהגה הביטחונית, שראשיה נטלו על עצמם את האחריות לכשל.
ישראל זקוקה למנהיגות אחרת – נקיית כפיים, חדורה בענווה ובצניעות. מנהיגות שמגלה רגישות, אמפתיה, לכל חלקי הציבור בישראל. מנהיגות מאחדת, שטומנת אמון ואחווה, שמעניקה אופק ותקווה. אני מאמין שיש טובים וראויים להנהיג את ישראל ולשקם את ההריסות, הפיזיות והחברתיות, שחווינו בשנתיים האחרונות".
300 ימים בגימטרייה זה ש', אות שמקפלת ייסורים וציפיות, כאבים ותקוות. ייסורים זה שבי, שברון לב, שחיקה וגם שנאה, שיסוי, שפלות, שאננות, שוד, שוחד, שחיתות, שחצנות, שקרים ושטיקים. תקווה זה שחרור, שיבה, שפיות, שיקול דעת, שכל ישר, שיח, שותפות, שיקום, שימור, שחזור, שלווה, שגרה.
"חברים יקרים, יש בינינו חילוקי דעות ועמדות, וטוב שכך. חשוב לי שתדעו – זו המתקראת שלא בדין "ציונות דתית", שמשתקפת לנו מהפוליטיקה הנוכחית, אינה הציונות הדתית עליה גדלתי, חונכתי וחינכתי – – – זו מוטציה חרד"לית, חרדית-לאומית, יש אומרים לאומנית, שאיננה מייצגת אלא מיעוט בקרב הציבור הדתי-לאומי. רבים כמוני סולדים ממנה, ומייחלים וגם פועלים לחידוש פניה של הציונות הדתית המקורית, והיא בוא תבוא", ותביא עמה בשורה בכנפיה.
אלה דבריו של יוחנן בן יעקב, כפי שאמרתי.
רגע, אני ממשיכה, מירב עוד לא הגיעה.
אדוני, כבוד היושב-ראש, אני מקווה שהדברים, כפי שאמרתי – לא אנשי שמאל, לא הקיבוצים ולא כלום – הציונות הדתית. תודה.
579 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.