קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול היה יום הולדת חמש לאריאל ביבס. לא יכולנו להגיע לעצרת כי היה כינוס מליאה, שהייתה אמורה לדון בכמה חוקים. חוקים אלה מסמלים את כל מה שרע ומופרע בממשלה הזאת. בזמן מלחמה היה אמור לעלות חוק שירותי הדת היהודיים, תנאי פוליטי של ש"ס. מול התנאי הזה מוציא השר לביטחון לאומי הודעה שאם לא ייתנו לו מקום בקבינט, יצביע נגד החוק.
רק במדינה שאיבדה כיוון, שבה הקברניט נתניהו יושב חסר כיוון על ספינה טרופה שרק הרוח וזרמי המים מניעים אותה, יכול להיות מצב כזה. רוחות מלחמה, אזרחים מודאגים, ראש הממשלה ושריו לא מדברים עם הציבור, אך מראים לנו גם ביום זה מה באמת חשוב להם. והיום אנחנו כאן, בכינוס מיוחד עבור החוק של קרעי שנותן הטבות לערוץ 14. מישהו יכול להסביר איך זה קשור למלחמה, לחטופים, לאיומים שסביבנו? זה קשור רק לדבר אחד – לבייס של נתניהו. לא למדינה.
ביום שבת האחרון התעורר לו איתמר בן גביר מהשנץ בכפר הרא"ה, והחליט ללכת לבקר ביישובי עמק חפר, ונכנס לקיבוץ עין החורש. מישהו יודע מדוע? האם פגש את כיתת הכוננות? האם בדק את מרכיבי הביטחון? האם נפגש עם ראשי היישוב ומנהלי הקהילה? התשובה היא לא. הסיבה היחידה היא לנסות ולעורר, כרגיל, פרובוקציה, עוד ציוץ, עוד אייטם בתקשורת. ואכן, לא איחר הזמן – צייץ איתמר בן גביר: "קיבוצניקית יקרה, עברו הימים שאתם לא מכניסים לקיבוץ – – – שלכם מהדעה הנכונה או מהעדה הנכונה. באתי, סיירתי, התרשמתי."
לי זה לא חדש. משירותי הקודם במשטרת ישראל אני זוכר את איתמר בן גביר שנים רבות, עוד לפני שהיה ח"כ, מסתובב ביישובים ערביים – באום אל-פחם, במקומות נוספים – בשם חופש התנועה. זה האיש – פרובוקטור, הפעם עם חליפה, עניבה ושמירה. אבל מי שתפר לו את החליפה הוא החייט נתניהו, שתופר כל דבר, האמת היא, לפי מידותיו הוא, כי הפרובוקטור הגדול זה הוא, נתניהו. והיום הוא שר לביטחון לאומי. תחת כהונתו הפשיעה משתוללת, עם 138 נרצחים בחברה הערבית עד היום, לעומת 106 בכל שנת 2022. כן, 2022 זו אותה שנה שנתניהו לא היה ראש ממשלה, והייתה הפעם היחידה שירדה הפשיעה.
ביום ראשון בלילה, קרוב מאוד לעין החורש, בעמק חפר, ביישוב באקה אל-גרבייה, נרצחו שני אנשים, אחרי עוד שני נרצחים שהיו בסוף השבוע במרכז תל אביב, בשרונה ובחיפה. לשם בן גביר לא מגיע. שם הוא לא מרגיש צורך להראות משילות. משילות זה ההפך מכל מהותו. בן גביר מייצג בלגן, חוסר תפקוד, חוסר סדר, כאוס. ביטוי זועק לחוסר משילות הוא מה שקורה בג'דיידה-מכר, שעדיין מוצפת בזבל בשל מאבק בין עבריינים כבר חודשיים. לשם בן גביר לא מגיע. שם הוא לא עושה סיבוב עם חיוך. שם לתוצאות של ביצועיו הכושלים יש גם צבע וגם ריח. 21,000 תושבים בטוחים שאין מדינה, חלקם בטוחים שהמדינה נגדם. זה לא מעניין את בן גביר. זה לא מעניין גם את הממשלה. האמת היא שהריח בג'דיידה-מכר הוא הריח שנודף מהממשלה הזו.
בשבוע שעבר נפל דבר: חבר הכנסת סוכות מהציונות הדתית, סגן יושב-ראש הכנסת ואטורי מהליכוד, שיושב פה לידי, והשר עמיחי אליהו מעוצמה יהודית, פרצו לבסיס צבאי. חבר הכנסת סוכות פורץ לבסיס, אחר כך מגלגל עיניים לשמיים ומספר סיפור על חסינות. זו לא חסינות, זו בריונות, זו עבריינות. הם לא באים לשם לבד, הם מתדלקים את אנשיהם. בן גביר מצייץ לפצ"רית שתניח לחיילי צה"ל – עוד גיבור גדול שלא שירת מעולם – ובפועל הם תוקפים חיילי צה"ל בבסיס. ממשיכים משם לבית ליד – מראות שלא נראו מעולם, של חיילים רעולי פנים עם נשק, מאחוריהם חברי כנסת שנואמים. ומשטרה? אין משטרה. מההתקפה הפרועה הזאת על החיילים אין אפילו עצור אחד.
מצבה של משטרת ישראל לא היה קשה כל כך מעולם, לא רק בשל ביצועים כושלים, אלא בעיקר בשל צביעתה בצבע פוליטי על ידי שר, ובשל העובדה שחלק ממפקדיה איבדו את המצפן. התנהגותם העבריינית של חברי כנסת, בשילוב חוסר טיפול ואכיפה, גרמו לרמטכ"ל להגיע לבית ליד. דבר נוסף אירע באותו מקרה, והמחשבה היחידה שהייתה בציבור, לצערי, היא שהמשטרה בכוונת מכוון לא הגיעה. חוסר אמון של הציבור אפילו באפשרות שקרתה תקלה, טעות או אי-הבנה של גודל האירוע, זה הביטוי העמוק ביותר והקשה ביותר של צביעת המשטרה בצבע פוליטי. משטרה בחברה דמוקרטית לא יכולה לפעול ללא אמון ציבורי.
אמון הציבור הוא כלי מרכזי ביכולתה למלא את תפקידה. רק שיטור בחברות שאינן דמוקרטיות אינו זקוק לאמון ציבור.
הכיוון שבו הולכת משטרת ישראל הוא כיוון מסוכן, ומי שיכול לעצור הם רק מפקדי המשטרה. חובתם לפעול על פי החוק, על פי הדין בלבד.
694 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.