קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, אני מסתכלת על האולם הריק שמלא לא יודעת במה. זה מפליא באמת שמוציאים אותנו לפגרה ומביאים אותנו בשביל דברים שמשרתים רק את האינטרסים של האדון. יש החוששים מהצעת חוק שפוגעת בדמוקרטיה, כאילו בקדנציה הזאת היו דברים אחרים. יש ח"כים שחוששים שזה, איך שאמרו, מדרון חלקלק לפגיעה בדמוקרטיה.
אז אני רוצה להגיד שדמוקרטיה היא הזכות להביע דעה, ולא קבלת רשות להגיד את הדברים. אנחנו, הערבים במדינה הזאת, זה 76 שנים לא ידענו דמוקרטיה אמיתית, לא הכרנו דמוקרטיה אמיתית, אז אנחנו לא מדברים היום על פגיעה – אנחנו מדברים על התגלמות של דיקטטורה שקיימת במדינה הזאת מאז ומתמיד כלפי החברה הערבית. תמיד קבעו לנו עד מתי אפשר להגיד ומה אפשר להגיד ומה לא. בקדנציה הזאת אנחנו לא רק רואים – אנחנו חווים במפורש את המדיניות של האדון שקובע מה כן ומה לא. מביאים אותנו כדי להעביר חוק שמשרת ערוץ מסוים, שכולנו יודעים מה האג'נדה של הערוץ הזה ואת מי הוא משרת.
אבל במקביל לא מביאים אותנו בשביל לקיים דיון עקרוני, מהותי, שבסופו יתקבלו החלטות להפסיק את הרצח בתוך החברה הערבית. כבר 138 נרצחים בתוך החברה הערבית. כל יום אנחנו לא יודעים למה אנחנו מתעוררים וגם לא יודעים מה מחכה לנו בסוף היום – אם זה רצח בגלל פשיעה, ואם זה רצח בדרכים, ואם זה רצח בתאונות עבודה. על זה לא מוכנים אפילו בימים רגילים של הכנסת ושל הוועדות לעשות דיון רציני שבסופו מתקבלות החלטות ונקבעים מדיניות וחוקים שבאמת מנסים ומתכוונים להפסיק רציחות בתוך החברה הערבית.
שני מיליון אנשים עניים במדינה הזאת, וזו לא גזרת גורל – זו מדיניות מכוונת כלפי מגזרים מסוימים – –
– – כדי שיישארו תלויים ויחשבו רק על היום שלהם, איך הם מעבירים אותו, איך הם מביאים פת לחם לילדים שלהם. אני יודעת שהדברים שלי לא כל כך ימצאו אוזן קשבת, ואני יודעת שלא יקבלו התייחסות ומענה רציני, אבל למרות זאת, בגלל שאני מאמינה שהשליחות שלי היא להשמיע את הקול ואת הזעקה של אותם אנשים, של אותם יתומים, של אותן משפחות שאיבדו את יקיריהן, אני אמשיך להשמיע את הזעקה הזאת. תודה רבה.
330 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.