קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אפרופו החקיקה של ערוץ 14, אני רוצה להקריא לכם משהו שהרגע פורסם. ברדוגו בגלי ישראל כותב ככה, אומר ככה: אין לי את הזמן והיכולת, אבל כל מי שיכול לשפוך אור על מארג התורמים לאחים לנשק והאינטרסים, אשמח שישתף איתי את המידע. משהו פה מרגיש חולה מאוד. חייבת להיות פה שקיפות. זה בא מבית מדרשו של חוק המתנות, עמית הלוי, חוק המתנות שניסו להעביר פה, שנותן לגיטימציה לראש הממשלה, לאשתו ולילדים שלו לקבל מתנות.
וברדוגו מדבר על שקיפות של תורמים לאחים לנשק. אז אולי תעזור לברדוגו להבין מה זו שקיפות.
כן, אני ישבתי בכל הדיונים של החוק הזה.
שום דבר לא יצדיק את החוק המושחת הזה. שום דבר.
עכשיו כל פעם – באמת, אני אתמול בלילה כמעט לא ישנתי. הבטן שלי התהפכה, כי כל פעם שאני חושבת שאי-אפשר לרדת נמוך יותר, אני מתבדה. השבוע זה היה סרטון של שני צעירים ברכב, מגיעים להפגנה של משפחות חטופים עם מוזיקה מחרישת אוזניים, יורדים מהרכב, מתחילים לרקוד ולמחוא כפיים, שונאים את משפחות החטופים. והמוח שלי מסרב לקלוט את הסיטואציה. הוא סירב לקלוט את זה שאדם מבוגר, בגיל שלי, עמד מול הפגנות חטופים, וכל פעם שהקריאו שם של חטוף הוא הוציא ועשה תנועה מגונה שאי-אפשר לחזור עליה כאן. כל שם – תנועה מגונה. ואני מתביישת.
אבל גם אתם צריכים להתבייש, אני לא היחידה שצריכה להתבייש. הקואליציה הזאת הפכה צביעות, התחמקות והסרת אחריות למקצוע מבוקש, מבוקש באולפני הטלוויזיה, כשמטיפים מרעילים מצייצים עצמם לדעת נגד אחים לנשק, בזמן שאתם יושבים בממשלה עם מפלגות שסרבנותן היא אומנותן. איפה נשמעה צביעות כזאת? וכולנו יודעים שאם תיקלעו לצרה, מי שתרצו שיציל אתכם הם אחים לנשק, ולא השר לביטחון לאומי.
איך אתם ישנים בלילה בידיעה שיש לכם חלק גדול ונכבד בקרע, בטבח שקרה ועדיין קורה במדינת ישראל? אולפנים מייצרים כובעים עם המיליםTOTAL VICTORY . ככה נראה total victory?
ככה נראה total loss. הרעל זורם ברשתות וזולג לרחובות, כובש לבבות שבורים. הרי כולם כאן יודעים שלטבח כזה לא מתכוננים בחצי שנה. כולכם כאן הייתם ונכחתם בזמן שכל גורמי הביטחון הזהירו מפני ההפיכה המשטרית שלכם, אבל סירבתם לעצור, אטמתם אוזניכם. ועכשיו אין לכם ברירה, אתם חייבים למצוא אשמים אחרים, כי איך תצדיקו את ההיאחזות שלכם בתפקיד? איך תצדיקו את המעשים שלכם בדפי ההיסטוריה? אבל אין לי ספק שבלילה, כשאתם מסירים את האיפור ואחרי שאתם משכיבים את הילדים לישון, בדקות הספורות לפני שאתם נרדמים, אתם יודעים ואנחנו יודעים – אתם אשמים. אתם אשמים במה שקרה ואתם אשמים במה שקורה גם עכשיו.
עוד זוכרת את ההלם של הקואליציה בקבוצת הווטסאפ המשותפת. כל יום הכנסת פרסמה את הטבלאות הכי עצובות שראיתי בחיים שלי – טבלאות של הלוויות. למעט בודדים, לא נכחתם בטבלאות האלה, לא השתבצתם בהלוויות, לא יריב לוין, לא קרעי ולא השר לביטחון לאומי.
אמרתי, למעט ספורים. תפסיקו להיאחז בכל מילה.
עד שמכונת הרעל ודף המסרים הגיעו. אבל שום כמות לייקים, ציוצים ורעש לא תכסה על כישלונות. בסוף הכול צף. בסופו של יום זה יגיע לאזרחים, זה יגיע לעיר שלהם, לשכונה שלהם ולכיס שלהם. לא ייאמן שרק לפני שנתיים רבנו כאן על הכנסת חמץ לבתי החולים. היום? היום בתי החולים מלאים בפצועים בגוף ובנפש, אבל אתם לא קשורים. לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו. תודה.
502 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.