קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, הייתי רוצה להגיד בוקר טוב, אבל אין שום דבר טוב בבוקר הזה. 305 ימים מאז תחילת המלחמה ועדיין 115 חטופים וחטופות בעזה.
אתם יודעים, אני ישבתי בוועדת הכלכלה שעות ארוכות בנושא החוק הזה. ראיתי מדרגה ראשונה את כל השתלשלות העניינים, איך הדברים קרו. חבל שגם השר קרעי איננו כאן כרגע, וגם חבר הכנסת קלנר, יוזם החקיקה הפרטית, איננו, כי גם אמרתי להם את זה בפניהם, זה לא סוד: כשהתקיים הדיון הראשון בנושא הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת קלנר, הוא לא הגיע לדיון. לעומת זאת השר קרעי פינה את כל הלו"ז שלו וישב בוועדת הכלכלה שעות ארוכות על חקיקה פרטית. תמוה-משהו, לא? אז בואו נשאל את עצמנו איך זה קרה. אז כשהשר לא מצליח להביא בחקיקה ממשלתית את החוק הגרוע שלו כי משרד המשפטים לא מאפשר לו, כי יש בעייתיות בחוק המושחת הזה, משתמשים בבובה על חוט שתביא חקיקה פרטית, וככה מעבירים את החוק.
עכשיו, יבואו ויגידו לי: זאת פרקטיקה של הכנסת. הרבה פעמים חקיקה פרטית עובדת הרבה יותר מהר מחקיקה ממשלתית. מילא אם היינו מחוקקים פה משהו שהוא לטובת עם ישראל, לטובת המדינה, לטובת המלחמה, אבל לא – כל הצעת החוק הזאת נשענת על ההטבות מיועדות לערוץ 14, ערוץ הבית הממשלתי. ומהן הסיבות להטבות הרגולטוריות לערוץ 14 שאנחנו רואים בחקיקה הזאת? מצד אחד מספרים לנו שהוא ערוץ קטן, הוא ערוץ זעיר, אבל מהצד השני אני רואה בשלטי חוצות קמפיינים עצומים שמראים שיש מעל מיליון צופים. איך זה מתיישב עם הערוץ הזעיר, הקטן הזה? ואז אני בודקת ורואה שערוץ זעיר מוגדר בחוק כעד 80 מיליון שקלים מחזור שנתי. ואני שואלת: האם ערוץ 9 וערוץ הלא TV נמצאים במחזורים דומים לזה של ערוץ 14?
אז שאלתי את עצמי והעמקתי קצת ובדקתי, וראיתי שבסמכותו של השר למדרג את דמי ההפצה. הוא יכול, בסמכותו, להחליט שלפי גודל הערוץ יהיו דמי ההפצה. ישב השר קרעי בוועדת הכלכלה, שבה ישבתי שעות ארוכות, ושאלתי אותו בפניו: אדוני השר, האם בסמכותך להחליט למדרג בין הערוצים? מה הייתה תשובתו? בסמכותי גם להגיש חקיקה פרטית. תשובה בול לנקודה. אמרתי לו: הבנתי אותך, אדוני השר, בסמכותך והחלטת שלא, למה? כי כנראה התקבלו פקודות מלמעלה איך לעזור לערוץ הביתי.
עכשיו, בואו ואני אספר לכם עוד דבר: השר קרעי, ב-7 באוקטובר, כשפרצה המלחמה, החליט החלטה שלא בסמכות להפסיק את דמי ההפצה, החלטה לא חוקית. בא הייעוץ המשפטי ואמר: אדוני, אתה לא יכול לעשות את זה. ומפה נולדה החקיקה הפרטית שבאה לפתור את ערוץ 14 מהחובות שהם צברו, כי צריך לעזור לערוץ הביתי. דרך אגב, למי שלא יודע, ערוץ 14 רשום כערוץ מורשת ותרבות. נשמע לכם מסתדר עם המציאות? בפועל הוא ערוץ התעמולה הפרטי של ממשלת ישראל.
אז כמו שאמרתי, השתמשו פה בחברי כנסת כבובות על חוט כדי להעביר חקיקה ממשלתית שהשר לא יודע להעביר. אני מניחה שזאת לא ההטבה היחידה. בקרוב בטח נראה עוד ועוד הטבות, בטח יהיה איזה תשלום אגרה לטובת שידורי ערוץ 14. ואתם גם מתרעמים על זה שיש חברות פרטיות שלא רוצות לפרסם בערוץ הפרטי שלכם, ואתם מוכנים לקדם פה חקיקה אולטרה-קומוניסטית, שכנראה לא הייתה מביישת את רוסיה של סטלין, כדי להכריח אנשים לפרסם שם. ממש שוק חופשי. אבל כך יעשה לערוץ שאוהב לעשות "קיצי", נעים בגב לראש הממשלה.
בנוסף, אני חייבת להגיד לכם: העובדות בשטח מראות שראש הממשלה מתראיין לערוץ הזה באופן בלעדי. מאז 2019 הוא מחרים את ערוץ 11, שהוא תאגיד השידור הציבורי של מדינת ישראל, כן? אבל מאז 2021 הוא מחרים גם את 12 ו-13. אתם יודעים, פעמים בודדות, ספורות, הוא הסכים להתראיין. אבל בדקתי, מאז 2019 נתניהו התראיין בערוץ התעמולה הפרטי שלו 24 פעמים, 15 פעמים רק בשלוש השנים האחרונות. בפועל מי שרוצה לשמוע מה ראש הממשלה חושב, מה הוא מתכנן, מה הוא אומר, פשוט צריך לצפות בערוץ הפרטי שלו. זה ממש כמו ערוץ ווטסאפ פרטי. מכירים את ערוץ הווטסאפ הפרטי החדש? יש לו אחד כזה בטלוויזיה. הוא סידר לעצמו. כמובן, אסור לנו לשכוח ששם גם צריך להסית נגד חצי מהמדינה, וכמובן על הדרך גם כלפי החטופים והנרצחים שלנו בטבח של 7 באוקטובר.
אבל מה קורה הבוקר, כנסת יקרה? אנחנו מתכנסים פה בפגרה כשאיום הטילים האיראני מתנוסס מעל ראשינו לא כדי לדון באיום הביטחוני, לא כדי לדון בחטופים, בעסקה שצריך להביא אותה במהרה, אלא לדון בהטבות לערוץ הבית הפרטי, ערוץ 14. לשם כך כנסת ישראל מתכנסת היום בפגרה.
ביום שבת, אני רוצה להזכיר, עצרתם כמה אנשים באשמת אכילת ג'חנון בפיקניק בדשא. חבל שזה לא עזר בהסרת האיום התימני על מדינת ישראל. לצערנו הג'חנון עוד מאיים עלינו וימשיך לרדוף אותנו.
איום הפחמימות, בהחלט. מזל שיש לנו משטרה – – –
פחמימה ריקה? אני בעד שמירת נגיעה מהפחמימה הזאת, אגב. אבל אני אומרת, מזל שהייתה לנו משטרה שבאה לאכוף את הג'חנונים בצורה כל כך מסורה, מיידית, נחושה. לא יודעת, כי לא ראיתי את זה כשבשדה תימן – זוכרים שהייתה איזו תקרית כזאת בשדה תימן?
לא, זה תימנים אחרים. שם כנראה לא היו ג'חנונים, אז המשטרה לא הגיעה. אולי השוטרים היו רעבים באותו בוקר.
בכל אופן אני אתמול קיוויתי, כשראיתי את הפרסומים שח"כים והממשלה קיבלו טלפונים לווייניים, שאולי זה יסדר להם את הקליטה במוח. אבל מסתבר שגם זה לא קרה. לצערנו מדינת ישראל עדיין מתנהלת בצורה ביזיונית.
אני חושבת, לאור כל הדברים שאמרתי, בטח על החקיקה הזאת – אגב, אני כל כך מכבדת את יו"ר ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן, וגם אם אני לא מסכימה איתו, אנחנו יודעים להגיד את הדברים בצורה ראויה ונכונה ולא מכפישה, רדודה ונמוכה. אבל במקרה הזה אני באמת לא מסכימה איתו.
רציתי רק לספר לכם, אם אנחנו כבר במהפכה התקשורתית של השר קרעי – בדקתי, כי מסתבר שחברת הכנסת גוטליב סיפרה לנו שצריך להוציא להורג עיתונאים, נכון? אתם יודעים, זה חלק מהמהפכה התקשורתית, לדבר על עיתונאים. אז עשיתי לזה בדיקה. נכון לשנת 2020 שיאנית הכליאה של עיתונאים בעולם היא סין. פגיעה בעיתונאים, הוצאתם להורג, נפוצות – תנחשו איפה? במדינות דיקטטוריות אפלות כאלה. אבל חברת הכנסת גוטליב מציעה לנו ללמוד מהם ולהתחיל להוציא להורג עיתונאים. אגב, נכון לשנת 2019, המדינות שבהן נכלאו עיתונאים במזרח התיכון – אני אתן לכם כמה דוגמאות: במצרים – 34, בסעודיה – 32, בסוריה – 26 ובטורקיה – 25. יש לנו ממי ללמוד, חברים. אנחנו צריכים ללמוד מהמדינות האלה איך להתנהל מול עיתונאים במדינת ישראל. אגב, זה בסדר גמור אם יש ביקורת על מה שכותבים עיתונאים, מותר גם להגיד את הביקורת, אבל מכאן ועד להציע להוציא אותם להורג, נראה לי שהדרך די ארוכה. אגב, במדינת ישראל נעצרו בעבר עיתונאים אך ורק מעבר לקו הירוק, ונכון להיום אין אף עיתונאי במדינת ישראל שהוא עצור, עד כמה שאני יודעת. אולי הממשלה כבר קידמה איזה משהו שאני לא מכירה. נצטרך לראות.
אבל זאת פרקטיקה שלא נהוגה במדינות דמוקרטיות, גבירותיי ורבותיי. אני מציעה לממשלה להתאפס, להיזכר שאנחנו בינתיים עדיין מדינה דמוקרטית, והכי טוב יהיה אם הממשלה הזאת תוחלף, ובאופן מיידי. תודה רבה.
1,081 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.