קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, כולנו ראינו ורואים עכשיו, ברגעים אלה, את התמונות המבזות מתל השומר. 3,000 צווים, יותר נכון 1,000 צווים, נשלחו כדי לגייס את בני הישיבות. כמו שגם אמר קודם ידידי מאיר כהן, במסגרת ועדת חוץ וביטחון קבלנו, התרענו, אמרנו שזה בדיוק מה שהולך לקרות. אתה יודע מה? אפילו לא חשבנו שזה מה שהולך לקרות, עד כדי כך גרוע.
המתווה הזה נכשל. פשוט קטסטרופה. ואני מסתכלת: "עורו והתעוררו למלחמת הקודש" – 1943, הרבנות הראשית של ישראל; "לציבור החרדים לדבר ה', תש"ח, אגודת ישראל. אנחנו קוראים לכל חברינו הגברים בגיל 17 עד 25 להתייצב בלשכות המפקד".
זה תש"ח, זה 1943 – הרבנות הראשית. אגב, גם הרב אייזיק הלוי הרצוג, תכף אולי אפנה מכאן אל כבוד נשיא המדינה. תש"ח.
עוד תש"ח, הודעה מס' 4: "אל ההמונים החרדים, צעירים בני 17 עד 25 נדרשים להתייצב לשירות העם. בני 25 ומעלה יירשמו במשמר העם. בנות ישראל, אל תתייצבנה, כל כבודה בת מלך פנימה". מי חתום על זה? מרכז אגודת ישראל ירושלים.
מה קרה לנו בינתיים? מה קרה מאז ועד היום, שאנחנו רואים את התמונות האיומות האלה? כאילו לא הבנו על בשרנו שאנחנו זקוקים לאלפי לוחמים לא בשביל להתכונן למלחמה הבאה – להתכונן למלחמה הקודמת, אחרי שנגרעו לוחמינו החללים והפצועים, אחרי ששומעים בצורה נחרצת את הרמטכ"ל וגורמי מערכת הביטחון שמתחננים לחיילים – שוב, לא למלחמה הבאה, אלא לאותה מלחמה קודמת, רק כדי למלא את השורות. בעודי מדברת, כל הצפון עם אזעקות. כל הצפון מרושת עכשיו באזעקות. אנחנו כולנו מתכוננים לעוד איזו מתקפה איראנית, ואנחנו צריכים להתחנן בפני אחינו ואחיותינו שיבואו להתגייס למען קיומה, שרידותה והגנתה של מדינת ישראל?
מצאתי מכתב תשובה של דוד בן-גוריון, שכתב שוב לרב הרצוג, שדחה מכול וכול את הכוונה שלו לבוא ולהגיד: רק 400, או: בוא תן לנו את הפטור הזה, כמו שדוד בן-גוריון רצה לסגור 400 כדי לשמור על הגחלת, לשמור על תורתו אומנותו, לשמור על בני הישיבות. אבל אחר כך, אחרי עשר שנים, ב-1958, רצו לבנות מתווה אחר, כי הבינו שהמתווה הזה הולך ונכשל כבר אז, והוא כותב לו בצורה מפורשת: "ואשר לבחורי הישיבות, הדבר, נדמה לי, אינו כה פשוט. כשפטרתי לפני עשר שנים בחורי הישיבה משירות צבאי היה מספרם מועט, וגם, כפי שנאמר לי, אז הייתה זו הארץ היחידה, שבה נשארו לומדי תורה לשמה. אם כי עליי לציין בשמחה כי בחורי הישיבה לקחו חלק בהגנה על ירושלים כשאר צעירי ירושלים. המצב מאז נשתנה. בחורי הישיבות רבו. אינני יודע אם יש יסוד להאשמה כי יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות. אני רוצה להניח כי אין לטענה הזו שחר, אבל אין ספק כי במשך הזמן רבו בחורי הישיבות ומספרם הגיע לאלפים. בארצות נכר אין הגויים נזקקים למגיני ישראל, פה כולנו יהודים, וביטחוננו תלוי אך ורק בנו; וזוהי קודם כול שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אימא פלונית ייהרג להגנת המולדת ובן אימא אלמונית יושב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות. אני לא אעז לבוא אליך בהלכה מפורשת של הרמב"ם כי במלחמת מצווה הכול יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, כי אתה, כמובן מאליו, בקי בהלכה יותר ממני, אבל נראה לי כי במדינת ישראל 'תורת הקשת' היא חלק מהתורה, ולא ייתכן שאלפי צעירים לא יהיו מסוגלים לאחוז בנשק ביום פקודה. אין גם להתעלם מאפשרות, כי ירושלים, חלילה, תנותק ותותקף על ידי האויב ומאות צעירים לא יהיו מסוגלים להגן על עצמם ועל חבריהם והוריהם ועל עיר הקודש. והוא הדין במרכזים אחרים של הישיבות. ולכן הצעתי (לא הוריתי, הצעתי) שבני הישיבה המקדישים כל חייהם ללימוד תורה – ילכו לאימונים בסיסיים של שלושה חודשים, ואחרים – ישרתו בצבא ככל צעיר בישראל. דבר זה הצעתי לחברי הכנסת של אגודת ישראל" ולשמעון פרס, המנהל הכללי של משרד הביטחון. "הוא הציע זאת לכמה מראשי הישיבות. אסור לשכוח שאין אנו ממשיכים פה חיי הגלות, ותלויים בחסדי זרים, ונמשיך לנהוג כעם הסמוך לשולחן אחרים. אנו עומדים ברשות עצמנו, ועול הביטחון מוטל עלינו בעצמנו. זוהי זכות גדולה שזכינו לה אחרי מאות בשנים. וזכות זו מחייבת לדעתי כל צעיר ישראל".
אני ממליצה בחום להמשיך ולקרוא את המכתב הזה, ובכלל את כל חלופת המכתבים אי שם בראשית המדינה. לצערי גם את המכתב הזה דחה הרב ודחו אגודת ישראל, ולכן הגענו עד היום ולתמונות הקשות, המצערות והכואבות שאנחנו רואים היום. כולי תקווה שדווקא בכנסת הזו נצליח לפתור את הבעיה הזו ולהגן על כלל מדינת ישראל ותושביה.
679 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.