קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, נכנסתי גם הבוקר לכנסת והייתי במתח. יש פה סרטונים מדהימים, יוזמה של היושב-ראש אמיר אוחנה, לדעתי. אתה הולך במתח. בכל מסך אתה רואה את היושב-ראש מארח יושב-ראש פרלמנט מפה, נשיא משם. כולם באים לכנסת ישראל, ובא לך להתרגש.
אבל אז אתה נכנס פנימה, ואתה מסתכל בעיניים של חברי הכנסת, אבל אולי יותר מזה – אתה מסתכל על סדר-היום של הכנסת, ואתה אומר: מה הקשר בין הסרטונים לבין מעמדה של כנסת ישראל בתוכו, בחוץ? הרי אנחנו מסתובבים ברחובות, פוגשים חברים, בני משפחה. מה אומרים לנו? תגידו, זאת כנסת ישראל? מה זה הבושה הזו? אנחנו יודעים את האמת. מה יגידו לך? אתה חבר כנסת? אני שואל: נעים מאוד, קוראים לי אלעזר שטרן. מה תגיד? אני חבר כנסת? מה פתאום שאני אגיד? אני מכיר את הבושה. יגידו: אבל תיכנס לכנסת, תראה את הסרטונים שהיושב-ראש דאג שיהיו. כן, זה בסרטים. זאת כנסת ישראל?
אנחנו לא רצינו פגרה. אמרנו: בואו נמשיך לעבוד, אבל חברי יושב-ראש הקואליציה, לא התכוונו שנמשיך לעבוד על חוק של כסף למיליארדרים. כן כסף למשרתים, למשפחות שלהם – לא למיליארדרים. אנחנו חשבנו שנתכנס כאן לא בשביל חוק רבנים. לא שאתמול בערב יגידו לנו שהדיון ל-00:01 נדחה להיום בבוקר. איפה יושב-ראש הכנסת? אין יושב-ראש בישראל? מה, הוא לא ער למה שאומרים עלינו? על מה נתכנס, על הג'ובים לרבנים, למועצות דתיות? על כסף למיליארדרים? אין אחראי לבלגן הזה? רק פרוטוקול? וזה זמן של מלחמה.
אני תכננתי לעלות לכאן ולקרוא בשם כל אחד ולהגיד לו: אתה שר החוץ בממשלת החורבן; אתה, שיושב שם, שר האנרגיה של ממשלת החורבן, שיירשם בפרוטוקול, וזה עוד יירשם. אבל אמרתי, אלה ימים של מלחמה, אני מוותר על זה. אז על מה אני מדבר? על זה שמחר תתכנס ועדת החוץ והביטחון להאריך את השירות של חיילי החובה, להעלות את הגיל המשרתים במילואים, והקרנבל בחסות הקואליציה בלשכות הגיוס יימשך.
הרי אמרתי לכם, בוועדת החוץ והביטחון, איפה שאתם רוצים, שזה לא חוק גיוס, שזה חוק השתמטות. ולצערי, כמו שאמר פה קודם חברי מאיר כהן, ידענו. מה תבחר עכשיו? מי שעובד? מי שמשלם ביטוח לאומי? תביא אותו לבקו"ם? מה תעביר? איזה מסר תעביר? איזה מסר כלכלי? איזה מסר חברתי? איזה מסר ביטחוני? מה, לא ידענו שלא יגייסו? מה, לא ידענו שאלה שיגייסו אותם לא יחליפו מילואימניקים?
חבריי המילואימניקים, לוחמי הסדיר, הילדים שלנו, לא נביא לכם בשורה מחר בבוקר. לא נביא חרדים שיכולים להחליף אתכם מתוך ה-60,000 האלה. כן ניצור להם תנאים כמו שיש בנצח יהודה, אבל הם לא יבואו, כמו שהם לא ממלאים את השורות לא בפלוגות הלוחמים בצנחנים ולא בגבעתי ולא בנצח יהודה.
אז מה כן נעשה? אם כנים דבריכם, של חברי הכנסת ושל הממשלה, נדאג להפסיק לתת להם. לא נכניס אותם לבתי כלא – הם לא יבואו, אין לנו בתי כלא; לא נטיל קנסות – הם לא ישלמו, לא נגבה אותם. מה כן נעשה? פשוט לא ניתן להם את מה שהמדינה מתעדפת אותם, את מה שאנחנו שומעים בכל יום על רשתות החינוך המושחתות שלהם, שגם לא מוכנות לפיקוח אמיתי, והם מקבלם יותר מכולנו. את זה אנחנו נפסיק. ולאט-לאט, אלה שיבואו מהחרדים, אלה שהם באמת אחינו, אלה שהם באמת אחינו, לא המשתמטים, לא האלימים, לא אלה ששמים לנו אצבע בעין – אתם תגנו עלינו ואנחנו נשתמט, ואתם גם תשלמו לנו.
אחינו החרדים שיתגייסו – אותם נחבק, להם וללוחמים ניתן את כל מה שנחסוך מאי-העברה של כספים למערכת המושחתת והמשתמטת. ויום יבוא, אני מבטיח – גם למי שנלחם בעזה, גם למי שבגבול הצפון, גם למי שהבטיחו לו שמעכשיו ימי המילואים יהיו 30 יום, וכמו אצלנו במשפחה שלי מקבל 60 יום – יבוא יום, ואנחנו יחד, אבל יחד באמת, נתקן גם את זה. תודה.
576 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.