קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אתם לא מבינים את החוק, לצערי הרב.
זה מה שיפה בתקשורת, שכולם חושבים שהם נפגעים, אתה מבין? אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, לקריאה שנייה ולקריאה השלישית.
בהצעת החוק, שהיא הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אריאל קלנר, מוצע לקבוע הוראת שעה, שתהיה בתוקף עד 31 בינואר 2025, שמטרתה לייעל את פעילותו של מערך עידן פלוס ולאפשר לצופים שעושים שימוש במערך זה מגוון רחב יותר של שידורי טלוויזיה, כפי שאסביר כעת.
הסיבה שעשינו את זה עד 31 בינואר 2025 היא שאנחנו ממתינים לממשלה שתביא חוק שידורים רחב יותר, כשהיא מאזנת בין כל האינטרסים השונים של התקשורת ומטפלת בזה. מכיוון שהממשלה מתמהמהת, לצערי הרב, בעניין הזה, הגבלתי את הוראת השעה באופן כזה שאני בעצם מחייב אותם לעשות את העבודה מהר. אם הם לא יעשו את זה, אז בעצם ב-31 בינואר הוראת השעה מתבטלת וחוזרים למצב כקדמותו. לא ראיתי מצב – כשאני יודע שבממשלה כבר יצא תסקיר חוק והיא צריכה להביא הצעת חוק רחבה יותר בכל תחום התקשורת והשידורים האלה, לעשות משהו רחב יותר ובעצם לטפל בבעיות שהחוק הממשלתי צריך לטפל בזמן כל כך קצר. לכן עשיתי את זה כהוראת שעה לתקופה מאוד קצרה. ולכן אני גם לא מבין את ההתנגדות של האופוזיציה. גם אם אתם חושבים שיש איזשהו צדק בטענות על הדברים, אנחנו מדברים על תקופה של כמה חודשים, לא יותר מזה.
כידוע, הצפייה בשידורים המועברים באמצעות מערך עידן פלוס אינה מחייבת תשלום דמי מנוי, וכל שנדרש כדי לצפות בשידורים אלו הוא לרכוש ממיר מתאים. חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012, המסדיר את הפעלת מערך עידן פלוס, מטיל כיום חובה על תאגיד השידור הישראלי, על בעלי הרישיונות בשידורי הטלוויזיה שהם הערוצים המסחריים הוותיקים, רשת וקשת, ועל ערוץ הכנסת, להפיץ את שידוריהם באמצעות מערך עידן פלוס בתמורה לדמי הפצה שהם מחויבים לשלם לגורם המפעיל את המערך – הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. החוק אינו מחייב היום את הערוצים המסחריים הזעירים והזעירים הייעודיים להפיץ את השידורים באמצעות המערך; מדובר בערוצים 9, 14, הלא TV וערוץ 24 – 24 כבר כמעט, הוא לא רלוונטי, אפשר להגיד – והפצת השידורים כאמור היא לפי בקשתם של ערוצים אלה. עוד קובע החוק כי גם תחנות הרדיו יופצו באמצעות המערך אם ביקשו זאת.
עידן פלוס זה מערך שבזמנו נקבע על ידי הממשלה והכנסת על מנת לתת שירות בדרך כלל לאנשים שידם לא משגת לקחת את הכבלים או את yes, והם גם לא צריכים את זה – מדובר בקשישים, למשל – אבל הם כן רוצים לראות את ערוץ 12, רוצים לראות 13, רוצים לראות ערוץ 14 וערוצים אחרים. זאת הפלטפורמה שאפשרה להם לראות את זה באופן קבוע בלי להתחיל לראות את כל השידורים האחרים שהם לא רוצים לראות אותם. בחוק הממשלתי יצטרכו לתת פתרון קבוע לעניין הזה.
אמרה לי חברת הכנסת כהן שיש בעיה עם העניין של האינטרנט. מכיוון שיש קשישים שאין להם אינטרנט, אז הם צריכים לשלם סכום לעניין הזה. אני מבקש, בעניין הזה: תיקחו את זה בחשבון כשאתם מגישים לנו את החוק הממשלתי, מכיוון שאם באמת הם צריכים לשלם 100 שקל לאינטרנט, אז הרבה לא עשינו בזה – הרצון הוא לפתוח את זה לאינטרנט כדי שאז לא נצטרך לשלם את כל הכספים שהיום אנחנו משלמים, קרוב ל-30 מיליון שקל, כדי לעצור את המערך הזה. צריכים לפתור את הבעיה הזאת באיזושהי צורה, לא יודע, צריכים לדבר על זה, איך אנחנו פותרים את הבעיה הזאת, כי יש צדק בזה.
ראשית, מוצע לקבוע כי גם הערוצים הזעירים והזעירים הייעודיים יהיו מחויבים להפיץ את שידוריהם באמצעות מערך עידן פלוס. מטרת ההסדר המוצע היא לאפשר לציבור הישראלי, בפרט נוכח המצב הביטחוני השורר בישראל מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, לצרוך התרעות והודעות מגורמי הביטחון בהיקף הנרחב ביותר, כך שכל אדם יוכל להיחשף להתרעות ולהודעות אלה באופן המתאים לו באמצעות גוף השידורים שהוא מעוניין לצפות בו או להאזין לו. כפועל יוצא מהטלת חובה זו מוצע לפטור את הערוצים הזעירים והזעירים הייעודיים, למשך תקופת הוראת השעה, מהחובה שחלה לפי החוק על כל הערוצים המופצים באמצעות מערך עידן פלוס, לתת לספקי תכנים רשומים, כלומר גופים שמשדרים באמצעות האינטרנט, דוגמת סלקום, פרטנר, הוט ו-yes, הסכמה להעביר את שידוריהם בלא תמורה. סברנו כי בנסיבות העניין יש לפתור את הערוצים הזעירים מחובה זו לתקופת הוראת השעה, בהתחשב בהיקף פעילותם המצומצם ולאור העובדה כי לחלק מהערוצים האמורים יש הסכמים קיימים עם ספקי תכנים וקיים קושי בהתגברות על הסכמים אלה באמצעות חקיקה, וכן, בשים לב להקלות נוספות שניתנו לאותם הערוצים והובאו לאחרונה. נציין כי גם לגבי ערוצי הטלוויזיה הוותיקים, ערוצים 12 ו-13, נקבעה בשנת 2006 הוראת מעבר לעניין זה, כאשר נחקקה לראשונה הוראה המחייבת העברה של תכנים של ספקי התוכן המשודר באינטרנט. הוראת מעבר זו הייתה בתוקף תקופה ארוכה, למעלה משש שנים.
אדוני היושב-ראש, כל הטענה כביכול שהלכנו לקראת ערוץ 14, אנחנו מדברים פה – לאור הוראת השעה, שהיא עד ינואר 2025, מדובר על שלושה חודשים. מדוע? מכיוון שההסכמים של ערוץ 14 עם הוט ו-yes, למשל, הם עד נובמבר 2024. אנחנו מדברים פה בעצם על הקלה שניתנה להם למשך שלושה חודשים. יחד עם זה, אני לא מבין את עצימת העיניים הזו, מכיוון שב-2016 אותה הוראה ניתנה לערוצים 12 ו-13. ניתנה להם חמש שנים ארכה, ואחר כך הוסיפו עוד שנתיים.
רגע, רגע, לאט-לאט. הכול הכול – יש סיבות – – –
שנייה. רגע. למה אתה מפריע? למה אתה מפריע לי?
רגע, ניתנה להם הקלה של חמש שנים פלוס שנה, אותו הדבר, לערוצים מסחריים.
ואחר כך הם התפתחו בעקבות זה, במיוחד ערוץ 12, שבעצם הוא שולט היום בשוק של החדשות, והיום הם אפילו מתחרים בהוט ו-yes בעקבות FreeTV הזה, ואז התוצאה היא שאם זה ניתן להם בזמנו לשש שנים ואף אחד לא התלונן, על מה התלונה שעכשיו אנחנו נותנים את זה לשלושה חודשים? למה? דווקא בגלל שמדובר בהוראת שעה. מה הסיבה שאנחנו בעצם עושים את החוק הזה?
הרצון הוא להתחיל מהלך שעד היום לא נעשה, מכל מיני סיבות – אנחנו לא ניכנס כרגע לסיבות, ואני לא רוצה לתקוף אף אחד – שזה סגירת המרבב הראשון, ובסופו של דבר גם סגירת השני. סגירת המרבב הראשון היא צורך שחייבים לעשות אותו מכיוון שאין שום משמעות למרבב הראשון חוץ מאשר לשלם כספים. זו התוצאה. ולכן, ברגע שיסגרו את המרבב הראשון, התאגיד מצד אחד יחסוך 5 מיליון שקל בשנה שהוא משלם היום. ולמה רק 5 ולא 8, כי היום הוא משלם 8? מכיוון שערוץ 12 ו-13 בחוק הזה, שמתלוננים, מקבלים הטבה. מה ההטבה? היום הם משלמים 3 מיליון שקל בגין זה שהם נמצאים בעידן פלוס. זאת אומרת, ערוצים מסחריים מממנים שירות ממשלתי. זה דבר שלא מקובל עליי, במובן הזה שלא יכול להיות שערוץ מסחרי יממן שירות שהמדינה רוצה בו. למשל, עידן פלוס זה שירות שהמדינה רוצה לתת, והיום כמעט 150,000 איש משתמשים בעידן פלוס, ולכן הם לא צריכים לממן. אנחנו בעצם בחוק הזה מבטלים להם – אלא אם כן לא יעבור החוק הממשלתי – את התשלום של ה-3 מיליון שקל בשנה. אז קודם כול, הטבה שניתנת ל-12 ו-13 ולא ניתנת לערוץ 14, כי הם לא משלמים.
רגע. תכף אני אתן את כל הטענות. אל תדאג, אין לך מה לדאוג, קריב. אתה תמיד מודאג, אבל אני אומר את כל הטענות, מי זוכה ומי לא זוכה.
זאת אומרת, הם קודם כול מקבלים הטבה ראשונה, שהם לא ישלמו יותר את הכסף הזה. מצד שני, כל מי שעולה, מהקטנים – וזה מה שהיה מצחיק בחוק הקודם, שכל מי שעולה, אפילו אם הוא קטן, למשל ערוץ 9 או הערוץ הערבי, שהוא מאוד קטנצ'יק והוא ערוץ ייעודי, אם הוא עולה לעידן פלוס, הוא משלם 2 מיליון שקל בשנה.
אפילו יותר. זאת אומרת, אין בזה שום היגיון שערוצים קטנים שעולים לשירות הממשלתי הזה ישלמו את הכסף הזה. ולכן נוצר מצב שבעקבות המלחמה, השר חייב את כל הערוצים הקטנים האלה להיכנס לעידן פלוס, מכיוון שצריך לתת איזשהו שירות בתקופת המלחמה. בעצם זה שהם עלו מכוח חובה שהוא הטיל עליהם לעידן פלוס – התוצאה היא שאם החוק הזה לא יעבור, כל הערוצים הקטנים האלה ישלמו קרוב ל-2 מיליון שקל בשנה בגלל ההוראה של השר.
ההוראה הייתה חיובית במובן הזה שצריך לתת שירות לציבור הרחב בתקופת מלחמה, ואת זה היינו צריכים לפתור. מצד אחד, החובה לעלות – ברגע שהם עולים לשירות והחוק הזה לא עובר, הם צריכים לשלם כל אחד 2 מיליון שקל, ואין בזה שום היגיון. גם אם אומרים שמה שהשר עשה, לא הייתה לו סמכות לכך, עדיין יש פה את עקרון ההסתמכות. זאת אומרת, הם הסתמכו על החלטת השר, עלו לעידן פלוס, והתוצאה היא שאם החוק הזה לא עובר, הם ישלמו כל אחד 2 מיליון שקל.
אני, כיושב-ראש ועדת הכלכלה, לא רואה סיבה לעניין הזה, ולכן את הבעיה הזאת היינו צריכים לפתור בלי קשר כרגע לבעיות הפוליטיות, אם השר היה מוסמך או לא היה מוסמך, אם הערוץ הזה מקבל הטבה או הערוץ הזה מקבל הטבה. בסופו של דבר זאת בעיה שצריך לפתור.
מצד שני, ברגע שהם עלו – מה אומר החוק היום? שאם אתה עלית לעידן פלוס, אתה לא יכול למכור את שירותי התוכן שלך. זאת אומרת, מצד אחד, אתה מחייב אותם לעלות, ומצד שני, כתוצאה מהעניין הזה, הם בעצם לא יכולים למכור את שירותי התוכן שלהם. וזה בדיוק העניין שבעצם פתרנו. רציתי בהתחלה, הינה אני אומר – – –
שנייה, קריב, אתה לא היית בכל הדיונים, אז אני מסביר לך עכשיו.
לא היית בכל הדיונים בעניין הזה.
לא היית. בכל הדיונים בעניין הזה לא היית. באת פה ושם. באת, נתת איזה נאום והלכת. אבל אני אומר לך, בגדול, לא היית.
רציתי בהתחלה אפילו לא לחייב את ערוץ 12 ו-13. הינה, אני מסביר. מה אתם רוצים? רציתי לא לחייב את כל הערוצים. קפצו באותו רגע שעשיתי את זה. אתה יודע, פעם אחת מודעי היה שר אוצר, ואז הוא ישב עם הפקידוּת הבכירה של האוצר וראה סעיף מאוד גדול מבחינת תקציבית. הוא אמר: מה זה הסעיף הזה? אף אחד לא ענה לו, כולם התחילו לגמגם. אז מה הוא עשה? הוא אמר: ביטלתי את הסעיף התקציבי הזה וראיתי מי קפץ.
אני שמתי את זה לדיון. אמרתי, בעקבות זה שבעצם אנחנו מחייבים את כל הערוצים לעלות לעידן פלוס, אני מבטל את החובה הזאת שהם לא יכולים למכור שירותי תוכן. באותו רגע קפצו כל החברות הגדולות;yes , הוט, וגם פרטנר וסלקום קפצו בעניין הזה, ואמרו שהדבר הזה גורם להם מצד אחד נזק כספי וכלכלי גדול מאוד, ומצד שני, הם בעצם נפגעים במשא ומתן שיהיה להם עם ערוץ 12, 13 ו-14 לעניין שירותי התוכן שלהם ב-yes, הוט וכו'.
לאור הטענות האלה – ואני חוזר למה שאמרתי בהתחלה – אמרתי לעצמי שאם הולך להיות חוק ממשלתי שפותר ומסדר את כל העניינים האלה, למה על דבר מאוד מצומצם בתקופה, אני צריך עכשיו לתת החלטות שהן הרות גורל לפי הטענות של החברות האלה, והתערבות די רצינית במשא ומתן שיהיה בין החברות ובין ערוץ 12, 13 ו-14? ולכן החלטתי, בהסכמת הוועדה, להשאיר את ערוץ 12 ו-13 באותה מחויבות, ולתת פטור – – –
רק לערוצים הקטנים, למשל ערוץ 9, הערוץ הערבי וגם 14. אני לא אשם שהחוק עצמו בעצם מסדר את העניין שערוץ קטן זה לא לפי הרייטינג אלא לפי התקציב שלו. זאת אומרת, התקציב שהוא מקבל מפרסום – קבעו, נדמה לי, עד 80 מיליון, נכון?
מחזור. עד 80 מיליון זה קטן או זעיר, ויותר מזה זה גדול. אז ערוצים 12 ו-13 הם גדולים, וערוץ 14, כמובן שהוא הרבה יותר מערוץ 9 – אני לא מתווכח על זה – והערוצים שלפי החוק הם קטנים. גם את זה לא רציתי לשנות.
אני חושב שצריך לשנות את זה, מכיוון שיש מדרג גם בין הערוצים הקטנים. אי-אפשר להשוות את ערוץ 14 לערוץ 9 מבחינת התקציב שלו, ולכן גם את זה צריך לשנות. אבל זה לא השלב, בחוק הזה, כשאנחנו מדברים על פתרון בעיות מסוימות, לשנות דברים שמופיעים בחוק אחר, ושם לא נגענו בזה.
החלק השני של הצעת החוק נוגע לתשלום דמי הפצה ולייעול פעילותו של מערך עידן פלוס. לפי המוצע, כל בעלי הרישיונות לשידורי טלוויזיה וכל בעלי הזיכיונות לשידורי רדיו אזוריים יהיו פטורים מתשלום דמי הפצה. הפטור המוצע מדמי ההפצה יחול החל מיום 7 באוקטובר 2023, בהתאמה למועד פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ועד תום תוקפה של הוראת השעה ב-31 בינואר 2025, כפי שציינתי.
עוד מוצע לקבוע כי בתקופת הפטור מי שיישאו בדמי ההפצה האמורים לגבי הפצת שידורים של כלל בעלי רישיונות לשידורי טלוויזיה יהיו תאגיד השידור הישראלי, הכנסת ואוצר המדינה, לפי החישוב הקבוע כיום בחוק. זאת, מאחר שגם לפי החוק בנוסחו היום, מי שמשלם על מקום פנוי במערך עידן פלוס הם גופי השידור הציבוריים ואוצר המדינה. לגבי בעלי הזיכיונות ושידורי רדיו אזוריים, אוצר המדינה יממן את דמי ההפצה כאמור בעד הפצת שידוריהם.
כדי לייעל את הפעלת המערך, שכיום מופעל בין השאר באמצעות מרבב מיושן שעלותו גבוהה, מוצע לקבוע כי הפטור כאמור מתשלום דמי הפצה ייכנס לתוקפו רק אם תופסק פעילותו של אותו מרבב עד ל-31 בינואר 2025, שהוא מועד פקיעתה של הוראת השעה.
המרבב הזה – עלות הסגירה שלו היא בין 3 – – –
תכף אני אתייחס לעלות. אין לי בעיה.
המרבב הראשון, על מנת לסגור אותו, יש לזה עלות של בין 3 ל-3.5 מיליון שקל, כולל מע"מ. צריכים להזמין כל מיני רמקולים, אני יודע מה, מחוץ לארץ, וזה עולה כסף. בגלל שזה עולה כסף, אף אחד לא נגע בזה. אבל מצד שני, משלמים כל שנה, סתם, 8 מיליון שקל בשנה, שמתוכם ערוץ 12 ו-13 משלמים 3 מיליון. התוצאה היא שבמקום לעשות את הפעולה הזאת ולסיים את העניין הזה, הם לא עושים את זה, אף אחד לא עושה את זה.
עכשיו, אנחנו מתנים את כל החוק הזה בסגירת המרבב, כי זה חוסך כסף ציבורי. ברגע שיעשו את זה, אז ערוץ 11 – זאת אומרת, התאגיד – חוסך 5 מיליון שקלים בשנה, ו-12 ו-13 חוסכים 3 מיליון. אז אפשר להתקדם לקראת הנושא הזה של שידור באינטרנט. כשעושים את זה, אז חוסכים 30 מיליון שקלים בשנה. אבל צריך לעשות את המהלך הזה של סגירת המרבב הראשון כדי לחסוך את ה-30 מיליון. אז אנחנו מגיעים באמת למה שאמרה לי חברת הכנסת כהן, לעניין האינטרנט לקשישים. גם את זה צריך לפתור.
אבל אנחנו מדברים על החוק הזה. אנחנו לא מדברים עכשיו מה אפשר לחסוך באופן כללי. אז אם אתם רוצים להתייחס לחוק הזה, בבקשה. אתם רוצים להתייחס באופן כללי? אני אתייחס גם באופן כללי, אין בעיה. אז זה המצב.
אני התניתי בעצם את כל החוק הזה בסגירת המרבב הראשון. גם קבענו בחוק מי משלם מה, כי התחיל ויכוח מאוד גדול איך אנחנו מכסים את ה-3.5 מיליון האלה. אז אמרנו שאוצר המדינה ישלם שליש – הם לא רצו. תכף אני אגיד למה הם לא רצו לשלם כלום. ערוץ 12 ו-13 ישלמו שליש. למה? הם לא רצו גם כן. אבל למה הם ישלמו? כי הם חוסכים 3 מיליון שקלים, אז מזה, בשנה הראשונה, החיסכון הראשון שלהם, שישלמו 1.2 מיליון. אז הכרחתי אותם לשלם והם הסכימו – בלית ברירה, כמובן, אבל הם הסכימו למרות שההיגיון אומר שהם היו צריכים להסכים ללא בעיה. התאגיד, שהולך לחסוך 5 מיליון שקלים בשנה, ישלם גם הוא 1.2.
אז ההוראות של החוק אומרות מה קורה אם לא עושים את זה. הרשות השנייה אמרה שלא בטוח שהיא תספיק לעשות את זה עד חודש ינואר. זאת הייתה המטרה, להלחיץ את המערכת. אני אומר לכם שאם באמת יהיה חסר להם חודש או חודשיים בסוף, ואנחנו נראה שהם באמת עשו תהליכים – זאת אומרת, הזמינו את הציוד ויש בעיה שהציוד הגיע בגלל כל מיני סיבות – אז אנחנו נביא בסופו של דבר תיקון של הוראת השעה ונאריך את זה בעוד חודש, חודשיים, כדי שלא ייווצר מצב שהאוצר צריך לשלם כספים פה.
אני אומר לכם, מה קרה עם האוצר? מה הטענה העיקרית של האוצר? הוא טוען שזה לא מתאים לו. למה זה לא מתאים לו? שימו לב מה הטענה של האוצר. הוא אומר: אני לא חוסך כסף, אוצר המדינה לא חוסך כלום – התאגיד חוסך את הכסף. אם התאגיד חוסך את הכסף, אז זה לא עוזר לי מבחינת אוצר המדינה. לכן אני משלם בהתחלה 1.2 בלי שאני בעצם חוסך כסף. מצד שני, בגלל המרבב הראשון, שהאוצר מקבל תמלוגים כאלה או אגרות על המרבב הראשון, 5 מיליון שקלים, הוא אומר: אם אתה סוגר את המרבב, אני אפסיק לקבל את ה-5 מיליון, אז נגרם לי נזק של 1.2 ועוד 5 – זה 6.2. קודם כול נתחיל מזה שזה מה שנגרם לי.
אבל בסופו של דבר הציבור לא מפסיד, כי התאגיד יחסוך גם כן 5 מיליון שקלים, והתשלום של 1.2 הוא תשלום חד-פעמי, הוא לא לכל החיים. אז אני חשבתי שגם האוצר צריך לתרום את שלו. והנימוק הזה שאומר שאני לא חוסך מתקציב המדינה שום דבר הוא נימוק לא רציני מבחינתי, כי הציבור חוסך בכל מקרה. אם האוצר רוצה, שישב עם התאגיד ויראה איך הוא מתחשבן איתו על ה-5 מיליון שקלים האלה בסופו של דבר.
שימו לב, כשהמרבב השני ייסגר, התאגיד יחסוך 30 מיליון שקלים. האוצר יצטרך לשבת איתם ולראות איך מתחשבן על העניין הזה. אבל מה זה שייך אליי? מה זה שייך להצעת החוק שאנחנו מאשרים היום? שהם ישבו ביניהם ויתחשבנו מי תורם את שלו ומי מקבל את שלו. כרגע אני מבין שצריך לסגור את המרבב. כרגע אנחנו חייבנו אותם, בגלל שהם לא רצו כל אחד לשלם את חלקו על מנת שזה ייסגר. בסופו של דבר הם יכולים להסתדר בתקציב 2025, מי מאזן את מי בתקציבים.
כדי לייעל את הפעלת המערך, שכיום מופעל בין השאר באמצעות מרבב מיושן שעלותו גבוהה, מוצע לקבוע כי הפטור כאמור מתשלום דמי הפצה ייכנס לתוקפו רק אם תופסק פעילותו של אותו מרבב עד ל-31 בינואר 2025, שהוא מועד פקיעתה של הוראת השעה. הפסקת הפעולה של המרבב כרוכה בעלות של כ-3.5 מיליון שקלים, אולם היא צפויה להביא לחיסכון של כ-8 מיליון שקלים. מאחר שהגופים שייהנו מהחיסכון הם תאגיד השידור הישראלי, הכנסת, לגבי ערוץ הכנסת – גם ערוץ הכנסת הולך לחסוך כסף, לא עכשיו, הוא יחסוך במרבב השני – והערוצים המסחריים הוותיקים, מוצע לקבוע כי גופים אלה הם שיישאו בעלות הפסקת פעילותו של המרבב, באמצעות העברת הסכום הנדרש לכך לגורם המפעיל את המערך, כלומר לרשות השנייה. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כי תאגיד השידור הישראלי ואוצר המדינה ישלמו כל אחד שליש מהעלות הנדרשת להפסקת פעילות המרבב, וערוצי הטלוויזיה הוותיקים, כלומר, ערוצים 12 ו-13, ישלמו ביחד את השליש הנוסף של העלות הנדרשת לצורך הפסקת פעילות המרבב.
אציין כי אם הגורם המפעיל לא יפסיק את פעילותו של המרבב עד תום הוראת השעה, הוא ישיב לגופים האמורים את הסכומים שהעבירו לו לצורך הפסקת פעילות המרבב. עוד מוצע לקבוע כי במקרה כזה הגורם המפעיל, ולא הגופים המשדרים, הוא שיצטרך לשאת בדמי ההפצה של הגופים שקיבלו פטור מדמי הפצה, מסכום שאוצר המדינה יעביר לו לשם כך.
חברי הכנסת, אני מקווה כי הצעת החוק אכן תייעל את הפעלתו של מערך עידן פלוס ותיצור תמריצים לסגירת המרבב, וכי משרד התקשורת יקדם בקרוב את הצעת החוק הממשלתית שאמורה להסדיר מחדש את הפעלת מערך עידן פלוס באמצעות אפליקציה שתאפשר לציבור הרחב להמשיך ליהנות משידורי הערוצים המרכזיים בלי לשלם דמי מנוי.
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מכם לדחות את ההסתייגויות ולהצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
אני רוצה רק להדגיש כמה דברים. קודם כול, אני אבקש מחברי הכנסת – – –
כן, תקציבית, אבל האוצר ויתר על הטענה הזאת. זאת אומרת, בהתחלה הוא טען שהצעת החוק – הסברתי גם למה הם טוענים תקציבית. מצד אחד, הם לא חוסכים מתקציב המדינה את הכספים אלא התאגיד חוסך. מצד שני, אם לא יצליחו לעמוד במועד, אז נטיל עליהם עוד עלויות. אמרתי, הם יעמדו במועד, כי אין סיבה שלא. אם במקרה, מאיזו סיבה מיוחדת, נראה שהם לא עומדים וצריכים עוד חודש חודשיים, אז אנחנו נתקן את המועד של הוראת השעה ונאריך את זה. בשלב הראשון צמצמנו כדי לגרום להם ללחץ לעשות את הפעולה הזאת. הפעולה הזאת חוסכת כסף ציבורי, ואין שום סיבה שזה לא יהיה בגלל מלחמות בין הערוצים, שכל אחד לא רוצה לעשות את העבודה שלו. זה דבר שצריך לעשות.
מה שאני מבקש מהחברים – תתעלמו רגע מכל הוויכוח בין ערוץ 12, ערוץ 13 וערוץ 14 והלחץ שהם מפעילים.
רגע, רגע. הוכחתי לכם בדברי ההסבר שאני מסביר פה שההחלטה היא עניינית. היא לא קשורה לערוץ כזה או אחר. כולם בעצם נהנים מהצעת החוק הזאת – גם הציבור, גם ערוצים 12 ו-13, וגם קצת, קצת, ערוץ 14, אני לא אומר שלא, אבל אנחנו צריכים להתייחס לזה עניינית. החוק הזה כהוראת שעה חייב לעבור. הוא נותן לנו היבטים טובים מאוד מבחינת הדברים האלה. זה שיש ויכוחים בין הימין לשמאל כרגע על הערוצים ויש לחץ של הערוצים בעניין הזה – חבל מאוד, אבל זה לא צריך להשפיע לנו על אישור הצעת החוק.
כן, אני יכול להגיד לך. אני לא מסכים עם עמדת משרד המשפטים.
אני אענה. אני לא מסכים עם עמדת משרד המשפטים. הם אמרו את העמדה שלהם. הסיבות שאני לא מסכים לעמדה הן כיוון שהם מתייחסים לכך – עוד פעם, כמו שהאוצר מתייחס – שאין פה חיסכון לתקציב המדינה. אז אין חיסכון, אבל יש חיסכון לתאגיד, אז מה זה משנה מאיזה תקציב זה נעשה? מצד אחד, שתהיה התחשבנות; מצד שני, הם אומרים מה שאני אמרתי קודם, שהתערבות בשוק התקשורת צריכה להיות בהצעת חוק ממשלתית. אבל הם מוכרחים להביא את הצעת החוק הזאת. הסברתי למה הוראת השעה היא הוראת שעה קצרת מועד: כדי לגרום לממשלה – זאת בדיוק העמדה של משרד המשפטים – להביא את הצעת החוק הממשלתית שצריכה לאזן בין כל האינטרסים של התקשורת בהתייחס לאינטרס של הציבור.
אני מקווה שהם יביאו את זה. לכן, לא כל דבר שמשרד המשפטים אומר בעניין הזה הוא דבר שצריך לקבל אותו, ויש נימוקים לפה ולפה בעניין הזה. העובדה שמדובר בהוראת שעה של כמה חודשים – היא בעצם מאזנת את הטיעונים של משרד המשפטים בכל מה שהם טוענים לגבי הצורך בהוראה ממשלתית ולא במסגרת הצעת חוק פרטית.
אז אני מבקש מכם, בסוף בסוף, אחרי שתטענו, עוד פעם אני אעלה ואסביר למה אתם לא צודקים או כן צודקים בעניין הזה, בסדר?
מה שאני מבקש – מה זה? אה, תקציבית. אני אסביר.
לא, לא, האוצר ויתר על הטענה הזאת – – –
אני אומר, עוד מעט הוא יגיד. תקשיב רגע, קריב, בהתחלה הם טענו להצעת חוק תקציבית, אמרתי גם למה. הם טענו 14 מיליון. אני לא מבין מאיפה הם הביאו את הסכום הזה, הסכום האמיתי זה 6.2, אולי 6.2, אבל בסופו של דבר דיברנו עם שר אוצר והוא בעצם הסכים לחוק הזה, ומהרגע שהוא מסכים אז בעצם הצעת החוק היא לא תקציבית מבחינתנו כשאנחנו מאשרים את החוק, ולכן לא צריכים 50 ח"כים שיצביעו בעד. תודה רבה לכולם.
לא. אתה רואה שאני כבר שנה לא מופיע בתקשורת.
3,577 מילים של דוד ביטן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.