קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, השבת – רגע, אני מבקשת.
יש פרסה לשבת בה, אם רוצים. דוד, אני מבינה את חלוקת הממתקים, אך יש נאום. היושב-ראש.
השבת, ברגע מאוד מרגש ויפה, נחשפנו גם לסיפור הישראלי של מדינה שלוקחת אחריות. רז הרשקו זכתה במדליית אולימפית יחד עם אלופים נוספים. אימא שלה, לילך, ריגשה את כולנו, ואותי במיוחד, כשהיא סיפרה בהתרגשות שהיא שלחה את בתה לחוג ג'ודו במתנ"ס כי זה היה בחינם. זה בדיוק הסיפור של שוויון הזדמנויות בחינוך ובכלל – מדינה שמאפשרת לכל ילד וילדה למצות את הכישרונות שלהם, לממש את עצמם ולגלות את היכולות שלהם להצליח ולפרוח, ובמקרה הזה, גם להביא גאווה לכולנו.
כמה רז הרשקו פספסנו כשלא העצמנו את המקום הזה של אחריות המדינה בכל מרחב, בכל פריפריה, בכל שכונה ותיקה, בכל מקום שבו המדינה יכולה להיכנס במקום שבו הכיס הפרטי לא יכול להיכנס כדי להעניק הזדמנות שווה ולתת פה לכולם לממש את עצמם; מדינה שלא רואה בחינוך נטל או בייביסיטר. כן, אנחנו רואים את המאבק של ארגון המורים להסכם השכר – –
כן. – – אלא פאר היצירה, שמפתח פה חברה, איכויות והצלחות. זה הסיפור הישראלי.
ללא שירות ציבורי, חינוך ציבורי ותשתית סוציאלית של המדינה למען אזרחיה לא היינו מה שאנחנו. הסיפור הישראלי הוא ערבות הדדית. למרות עשרות שנות ייבוש והזנחה שריסקו את השירות הציבורי והחברתי ואת היכולת לתת הזדמנות שווה, אנחנו לא יכולים לוותר על המקום הזה בתפקיד של המדינה, של ישראל. ישראל של היום שאחרי תהיה חייבת להרחיב את הערבות ההדדית, לחדש את התשתית הסוציאלית שלה ולשאוף להיות חברה שמאפשרת שוויון הזדמנויות ומיצוי פוטנציאל של כל ילד וילדה. תזכרו את רז הרשקו האלופה. היא ישראל היפה, גם בגלל ההצלחה והכישרון שלה וגם כי היא הסיפור של מדינה שאכפת לה ודואגת לילדים שלה.
את החלק השני של דבריי כאן אני רוצה להקדיש לקבוצה ספציפית בחברה הישראלית, לאנשי הסימטריה הקדושה. אני רוצה להגיד לכם, אנשי הסימטריה הקדושה, אתם חלק מהבעיה, לא מהפתרון. כשחבורת פורעי חוק, גם מהכנסת, פורצת לבסיסי צה"ל בזמן מלחמה; כשחברת כנסת נעמדת סביב פורעים רעולי פנים מול בסיס צה"ל בזמן מלחמה – אין שני צדדים, רבותיי, יש צד אחד, הצד שנגד ביטחון ישראל והצד שבעדו.
וצריך להוקיע, להוקיע ואפילו לפעול פלילית כנגד הפורעים וכנגד מעודדיהם. וגם אתם ביניהם, רבותיי. יושב פה בן אדם שהוא ביניהם, יושב פה בן אדם – –
– – שהוא חלק מהבעיה של מדינה, שמפרקת – –
לא, לא, תגנה כשחברת כנסת נעמדת ונואמת מול רעולי פנים שבאים לפרוץ לבסיס צה"ל בזמן מלחמה.
תשמע, תשמע, אנחנו סיימנו עם הסימטריה שלכם.
סיימנו עם הזעקות האלה שלכם שמפרקים את המדינה.
האיש פרץ לבסיס צה"ל, למה אתה מצפה? האיש פרץ לבסיס צה"ל.
(חבר הכנסת ולדימיר בליאק יוצא מאולם המליאה.)
תשמע, ואטורי, לא פלא שהגעת לשדה תימן לפעול נגד מערכת הביטחון, החיילים והקצינים, אם אתה מוציא את ולדימיר ולא מרסן את האנשים המופרעים האלה שכאן. חד-משמעית.
ואני רוצה להגיד, זה מאוד מאוד – – –
אני רוצה להזכיר שמי שלא יכולים לקחת אחריות על שום דבר רק יודעים להאשים את הצד שני.
לא, זה פיצ'ר שלא קיים אצל אנשים שלא יודעים לקחת אחריות.
כן, ראינו את ועדת האתיקה בכנסת, כן, לא מתכנסת או שמחזל"שת. יפה. ממש תפקוד מלא.
אני רוצה אבל להזכיר שלא המחאה, שהתריעה בדיוק מההתפרקות הזאת, אשמה. הרי על זה בדיוק המחאה התריעה – פירוק מערכות השלטון והחוק. המחאה, שנוקטת כל כלי של שיבוש ושל מחאה לגיטימית במדינה דמוקרטית, הזהירה בדיוק מזה.
הזהירה מהמיליציות. הזהירה מהקמפיין נגד צה"ל.
הזהירה ממי שמשתמשים בדף המסרים כנגד מערכת הביטחון שלנו.
קריאה שנייה, או שלא תהיה פה לעולם?
הרי אחריות לא תיקח בחיים שלך. הרי לא תיקחו אחריות על כלום. טבח קרה במשמרת שלכם, פינויים המוניים, גבולות המדינה הצטמצמו, אין פיצויים, ביזה תקציבית – מישהו פה יגיד: אנחנו אחראים למצב של המדינה? מדינה שלמה מאוימת מאיראן, אבל מישהו פה לקח אחריות? ראש הממשלה שהכי חיזק את איראן זה בנימין נתניהו, זאת האמת. אנחנו מותקפים מתימן, מאיראן, מאיפה לא, והם מאשימים את הצד השני. לא נתפס. אנשים חסרי כישורים וחסרי אחריות.
אז אני רוצה להגיד לאנשי הסימטריה הקדושה: מי שתמיד קידשו את החובה להעמיד עוד צד כאילו אסור לעמוד מול אמת ברורה בלי לערער עליה, הם חלק מהבעיה. כי כשפורצים לבסיסי צה"ל, ובזמן מלחמה, אין עוד צד. כשחיילי מצ"ח נאלצים להגיע לשדה תימן רעולי פנים מחשש להתנכלות של אזרחים כלפיהם, אתם צריכים להבין לאן הבאתם את הצבא. חיילים לא צריכים לפחד שיתנכלו להם, לא חברי כנסת ולא אזרחים. אל תגבו את זה, ומשגיביתם, צריך לפעול בכל כלי, גם כנגד הפורעים וגם כנגד חברי הכנסת שפוגעים בביטחון ישראל בזמן מלחמה.
ואני רוצה להזכיר את האמת הכי ברורה: לא היה אף עצור מכל מי שניסו לפרוץ לבסיסי צה"ל בשבוע שעבר. עצור אחד לא היה. אנשים התעמתו עם קצינים ועם חיילינו, והמשטרה לא עצרה אדם אחד. וביום שבת עצרו אנשים שעשו פיקניק. זאת מדינה שמאבדת את עצמה תחת הממשלה הזאת.
ואני רוצה להגיד לך, אין לנו משטרה אחרת. במשטרת ישראל גם יש את גבורת השוטרים שהצילו אזרחים וחירפו נפשם ב-7 באוקטובר, וגם הם והרבה מקציני המשטרה שאנחנו מדברים איתם מתביישים במה שקורה למשטרה תחת השר העבריין והכהניסט בן גביר. עבריין, כי הוא הואשם 13 פעמים, כולל בסיוע לטרור, כי הוגשו נגדו 53 כתבי אישום, זאת עבריינות; כי יש לו כ-80 עבירות תעבורה, כולל עבירה מהשנה האחרונה של הוראה לנהג שלו לעבור באדום כשהוא מאשפז אזרח שעבר בירוק, עבירה עם קלון. זאת עבריינות, זאת עבריינות, ואתם נתתם את הביטחון האישי שלנו, של המדינה הזאת, נתתם את הביטחון הזה לעבריין סדרתי ומועד, שלא אכפת לו משלום הציבור והסדר הציבורי, שאכפת לו שישלחו שוטרים לעצור אנשים בפיקניק אבל לא אנשים שפורצים לבסיס צה"ל. יש לך משהו להגיד על זה, ואטורי? חשבתי ככה. חס וחלילה, לא להגיד שום דבר.
אתם יודעים שאנחנו צודקים. אתם, כדי לשרוד פוליטית, העצמתם את האנשים הכי קיצוניים בישראל, שלא יודעים ביטחון, שלא יודעים מה זה שלום הציבור, שלא יודעים מה זה רווחה, שלא יודעים מה זה חמלה. הבן אדם הזה שעומד בראשות המשטרה הוא בן אדם שהצביע נגד עסקה להשבת תינוקות וילדים ארצה. זאת האמת. העסקה שכן עברה כאן להשבת החטופים והחטופות – הוא הצביע נגדה. האיש הזה לא יודע מה זה ערך חיים. הילדים האלה – תדמיינו לכם שהם עוד היו שם. התינוקות האלה. אלה השותפים שלכם. בחרתם להיות עם השותפים הכי קיצוניים, שמוכנים שהמדינה הזאת תלך לעזאזל בשביל החזון המשיחי והלאומני שלהם. אנחנו לא מוכנים שישראל תלך לעזאזל. ישראל היא הנס הכי גדול שקרה לנו, וצריך לשמור עליו בחוכמה, בתבונה, בהבנת האיזונים והסיכונים שישנם, לא בהבערת כל המזרח התיכון, לא בגיבוי לפורעים, לא בהפקרות.
ואני מציעה כאן לממשלה הזאת ולקואליציה הזאת את הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות בזמן פגרה. הרי פגרה היא הזמן שבו כל מה שעובר אמור להיות בהסכמה. זה הסיפור של פגרה. לא שצריכה להיות פגרה בזמן חירום – אני הגשתי חוק נגד זה. בזמן חירום לא נכון שתהיה פגרה, אבל אם כבר עשיתם את החטא הזה, אז מה שצריך להיות כאן זה רק סיוע סוציאלי למילואימניקים, לנשות חיילי המילואים, למפונים, ליישובים סמוכי הגדר, שעוברים תופת.
לא יודעת אם אתה מודע לזה, כבוד היושב-ראש. בשבוע שעבר, כשהייתי בקיבוץ כברי – קיבוץ בטיווח מיידי, אין זמן התרעה – גני הילדים שלהם לא ממוגנים. אבל אין עם מי לדבר פה, אז הם ארגנו כסף למיגון גני הילדים מעצמם. זאת ישראל שאנחנו מאמינים בה? ישראל שמפקירה ומפריטה את האחריות לאחרים? לא, המדינה צריכה למגן, המדינה צריכה לתת להם איזושהי שגרה מינימלית. אבל אתם אפילו לא הייתם שם פעם אחת. שאלתי – לא היו שם חברי קואליציה, זה לא מעניין אותם. אני מגיעה לחיפה ובאחת השכונות הכלואות, שכונה שאין בה עוד נתיב יציאה, התושבים רכשו כבאית לשעת חירום, כי אין עם מי לדבר. וכשאני פוגשת פה את ראש עיריית קריית שמונה בדיון שיזמתי על חדרי מיון קדמי – והוא צריך להילחם על חדר מיון קדמי גם עכשיו? כשאני מבקרת בצפת בבית החולים – – –
מה זה נלחמו? אבל זה פשוט לא מעניין אותם. זה לא ראש העיר מטעמם, אז זה לא משנה, דבי. אם ראש העיר הוא לא איזה איש שלהם, אז זה לא מעניין אותם.
זאת הטעות הגדולה, שאפשרנו את הטרלול הזה. ובצפת, בבית החולים, העובדה שמחכות כבר תוכניות לאישור של עוד מרחבים ממוגנים כדי שאם חלילה ניקלע לזירה צפונית – –
– – תהיה לפחות אפשרות למגן את האזרחים באזורים האלה, לפחות לפינוי הראשוני. אבל אתם לא באירוע. אתם באירוע של עצמכם, כי אתם בסוף מקיימים פה דיונים על המקורבים שלכם, על ערוץ 14, ערוץ הבית של ממשלת הבלהות הזאת. הוא יותר חשוב לכם מאזרחים. איך לא עשיתם פה דיון אחד?
צגה, בבקשה, אל תביכי את עצמך. בבקשה אל תגני על זה, בואי תשמרי על כבודך. אל תגני על זה. דיון מיוחד היום על ערוץ 14 זה בושה, זה מעבר לכבודך. אל תעשי את זה.
1,421 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.