קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 305 ימים למלחמה, 115 חטופות וחטופים עדיין בשבי החמאס. ישראל נמצאת במלחמה רב-זירתית ובדריכות שיא לקראת הסלמה משמעותית מצד חיזבאללה ואיראן, וכנסת ישראל, רואות עיניכם, יוצאת לפגרה, פגרה ארוכה במיוחד של יותר משלושה חודשים, פגרה מיותרת, פגרה שהיא יריקה בפניו של הציבור, שמצפה ממנהיגיו, ובצדק, לעבוד.
רשימת המשימות שמוטלת על הבית הזה ארוכה: 115 חטופות וחטופים שצריך להחזיר, עשרות אלפי עקורים שצריך למצוא להם מענים, מילואימניקים שעסקיהם קורסים, מערכת חינוך במשבר, מערכת בריאות חולה, תוכנית פעולה ליום שאחרי. רשימת המשימות הדחופות והחשובות ארוכה מאוד, ושבוע לאחר פתיחתה הרשמית של הפגרה, הינה, אנחנו מוצאים עצמנו אתמול והיום במליאה, עובדים.
נכון מאוד. על פניו זה מתבקש ומבורך שבאנו לעבודה ולעבוד, אבל רק על פניו, כי מספיק להציץ בסדר-היום של המליאה גם אתמול וגם היום כדי להבין עד כמה קואליציית הבלהות מנותקת מהמציאות, מנותקת מהעם, מנותקת מהצרכים האמיתיים של המדינה. במקום לעסוק בעסקה לשחרור חטופות וחטופים, במקום לתת מענה חינוכי לילדי העקורים, במקום למצוא דרכים להתמודד עם יוקר המחיה הנוסק, במקום לעסוק באלף ואחד נושאים חשובים, חיוניים, מבקשת הקואליציה לעסוק בשורה של חוקים שכל מהותם הישרדות פוליטית של הקואליציה עצמה; לא של המדינה, לא של אזרחי המדינה – הישרדות הקואליציה: חוק הרבנים המושחת, שנועד לייצר עוד ועוד ג'ובים על חשבון הקופה הציבורית המידלדלת; חוק התקשורת של הפרוקסי של נתניהו, חבר הכנסת קרעי, שנועד לתת הטבות מפליגות לערוץ התעמולה הפרטי של ראש הממשלה; תקדים של שליחת יד לתקציב תאגיד השידור, בניגוד לעמדת משרד המשפטים – וחברים, זה ממש לא קשור לחיסכון. הצעת החוק פוגעת בתחרות, בשוויון ובשידור הציבורי, וגם ברגולטור. שורה של חוקים שממשיכים את ההפיכה המשטרית, בהדרגה ובשיטת הסלאמי, ופוגעים פגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית.
הקואליציה הזו כל כך עסוקה בעצמה, שהיא שוכחת שתפקידה לעסוק באזרחי המדינה. למזלנו, הקואליציה הזו גם כל כך מסוכסכת בתוך עצמה, שהדיונים על החוקים הרעים שלה נדחים פעם אחר פעם. אומנם כל עיכוב וכל דחייה של חוקים רעים אלה הם לטובה. ממשלת ישראל, מתי אתם מתכוונים לעסוק במה שחשוב באמת? מתי אתם מתכוונים, חברי הקואליציה, להתעשת, להתעורר ולזכור שאתם נבחרי ציבור, עם אחריות כלפי הציבור, עם תפקיד שאתם פשוט מועלים בו? מתי תתחילו להעדיף את טובת הציבור שבחר בכם, שאותו אתם אמורים לשרת, על פני טובתכם האישית וטובתם של עסקנים ובעלי עניין שטובת הציבור מהם והלאה? מתי נגיע לפה, לבית הזה, למליאת הכנסת ולדיוני הוועדות, כדי לעסוק במה שצריך לעסוק בו באמת?
אני רוצה לעבור במעבר חד לנושא שהוא באמת חשוב. צבי זוסמן, אביו של בן זוסמן, זכרו לברכה, שנפל ב-3 בדצמבר 2023 בקרב בצפון רצועת עזה, ביקש לשאת תפילה למען שחרור שבוינו וחטופינו: יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתשלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה של ממשלת ישראל, ותקנם בעצה טובה ותאיר עיניהם לקבל הצעות אחראיות המונחות לפתחיהם כדי להביא לשחרור שבוינו וחטופינו. אבינו מלכנו, עזרנו להוציא שבויינו מצלמוות לחיים, ונהיה כולנו עטורים בעטרת הניצחון והחיים, ונאמר אמן.
מדינת ישראל נמצאת במלחמה רב-חזיתית, ועל מדינת ישראל ואזרחיה מוטל צל איומים כבד: חיזבאללה, איראן, חות'ים, חמאס, והיד עוד נטויה. חיילנו נלחמים בעזה ובצפון, ביהודה ושומרון, יישובינו מופגזים בכל יום, אזרחים נרצחים בפיגועים, ובכל רגע אנחנו עשויים למצוא עצמנו תחת מתקפה מסיבית שתגבה מחירים כבדים חלילה בקרב חיילים ואזרחים כאחד. אנחנו במצב חירום אמיתי, אזעקת אמת, והציבור הנפלא שלנו נחוש, חסון, מגויס. לצה"ל שלנו, לצבא שלנו, שמגן על כולנו, יש צורך קריטי בחיילים. הצורך בכוחות שיגנו על ישראל הוא צורך חיוני, צורך קיומי. האויבים הרבים שלנו מאיימים על כולנו, ולכן מובן שכולנו מחויבים לקחת חלק בהגנה על המדינה. חובת גיוס לצה"ל היא בגדר פיקוח נפש, ועדיין, יש כאלה המאמינים שאין להם חלק במשימה הקדושה של הגנה על המדינה והגנה על חיי אזרחי המדינה – כן, חובה קדושה, כי הצלת חיי אדם היא קדושה מהמעלה הגבוהה ביותר.
ישנם אלה שמאמינים שאחרים צריכים למות למענם בעוד הם יושבים בבטחה, במקרה הטוב באוהלה של תורה, אבל במקרים רבים פשוט בבטלה; אזרחים שלא רק שאינם נוטלים חלק בנטל, אלא מייצרים זירה פנימית נוספת שמכבידה על הנטל עוד – נטל על כוחות הביטחון בגלל הפגנות אלימות וחסימות כבישים, נטל ההתמודדות עם אלימות בבסיס הגיוס בתל השומר אתמול והיום מצד אלה שמבקשים לחמוק מחובתם; אלימות קשה שמופנית אפילו כלפי רב חרדי, הרב דוד לייבל, רב שמבין את גודל השעה ומנסה למצוא דרך לאפשר לצעירים לבצע את חובתם כלפי המדינה, לממש את הזכות הגדולה לשרת בצבא, כל זאת תוך שמירה על אורח חיים חרדי.
האמת, אתמול כולנו כאן דיברנו במליאה על המראות הקשים מבסיס הגיוס תל השומר, כאשר במקום להתייצב, כמו כל צעיר ישראלי שמקבל צו ראשון, הגיעו צעירים חרדים לייצר מהומות בהמוניהם. במקום לגייס את רוח הקרב שניכר שהם אכן ניחנים בה לטובת הגנה על המדינה, הם מגייסים את רוח הקרב שלהם לפגיעה במדינה, לפגיעה בצה"ל, לפגיעה בחיילים, לפגיעה באלה שכבר רוצים להתגייס – למרות שהם היו מועטים אתמול – לפגיעה בשוטרים ולפגיעה באנשי תקשורת. שמענו השוואות מחרידות מאותם פורעים: שהצבא גרוע מאושוויץ; שמענו את הקריאה "נמות ולא נתגייס". האמת, קריאות שקורעות את ליבו של כל הורה שילדיו מסכנים את חייהם מדי יום כדי להגן עלינו, על כולנו, יריקה בפניהם של הגיבורים שנפלו בשדה הקרב, פשוט ביזוי המת. זו אינה יהדות. זה אינו עולם התורה. זו אינה מלחמת קודש, זה חילול הקודש, חד וחלק, חילול הקודש.
אין ספק, לתפילות יש תפקיד. לימוד תורה הוא חלק מהותי מזהותנו כעם וכמדינה. חשוב לטפח אותו, חשוב לאפשר אותו. אבל לא בכך מדובר. הסירוב העיקש, בכל מחיר, של ההנהגה החרדית שלא לאפשר לצעיריה לקחת חלק בנטל הוא לא קידוש השם ולא הצלה של עולם התורה, הוא פשוט שימוש ציני, צבוע ואלים – כן, אלים ובריוני – בזהות היהודית ובתורה הקדושה, שהם חלק בלתי נפרד של החברה הישראלית: חרדים, דתיים-לאומיים, מסורתיים וחילונים כאחד, כל אחת ואחד על פי דרכו. המאבק הזה נגד גיוסם של צעירים חרדים הוא מעילה בערך הערבות ההדדית, המרכזי כל כך ביהדות.
אני קוראת כאן למנהיגי הציבור החרדי: קראו להם להתגייס. קראו לכולם לעשות את חובתם ואת הזכות הקדושה של שירות בצבא. כך לא נראה קידוש השם, כך נראה חילול השם, וחייבים להפסיק את זה עכשיו.
954 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.