קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, היום הגיעו להפגין מול הכנסת תושבי קו העימות, 5 קילומטר מהגבול הצפוני. ירדתי לפגוש אותם, שמעתי אותם. היו גם ילדים, ילדות, אנשים מבוגרים. ניגשה אליי ילדה, אדוני היושב-ראש.
ניגשה אליי ילדה, אדוני היושב-ראש, ואמרה לי: חבר הכנסת, אני מפחדת. אני לומדת במקלט, אני ישנה במקלט, אני שומעת פיצוצים כל היום וכל הלילה, ואני לא יכולה להתפנות כי לא מפנים אותנו, ואנחנו לא חיים. אין לנו חיים כאן בקו העימות. אני לא מבין איזו ממשלה יכולה להמשיך להתקיים כאשר אנשים בתוך המדינה לא מרגישים ביטחון, ישנים במקלטים, חיזבאללה מחליט מתי לירות, מתי לא לירות, מתי להוריד את הבית הזה, מתי לא להוריד את הבית הזה. ואנחנו כל הזמן שומעים: אנחנו – הצבא מגיב לירי של חיזבאללה. הגיע הזמן שהממשלה הזאת, ימין על ימין, תחליט. או שהיא מוותרת על הגליל, או שהיא נכנסת ומטפלת בנושא – ולא לאפשר לאותם ילדים שאני ישבתי איתם היום ודיברתי איתם להגיד לי ולבכות לי שהם מפחדים. היו תושבים שם מכל היישובים, גם חבר'ה מחורפיש הגיעו, היישוב הדרוזי. אמרו לי: אנחנו לא מבינים, שהממשלה הזאת תחליט בדיוק מה היא רוצה. אין מי שיחליט בממשלה הזאת.
לא יכול להיות שהצפון ימשיך להיות מופקר ככה. הצפון מופקר, אני שם נמצא, אדוני היושב-ראש, אני מסתובב שם. אתה עולה לשם, ואין אוטו אחד שמסתובב שם, אין בן אדם שיוצא החוצה. כולם מפחדים שם. חיזבאללה תופס אותנו בידיים, הוא מחליט מה הוא עושה. לא יכולה להיות מדינה ריבונית, מדינה עם ממשלה שמצהירה שהיא ממשלת ימין – אתם רחוקים מהימין 30 קילומטר, כמו שצריך להרחיק; 40 קילומטר, לא 30. כמו שצריך להרחיק את חיזבאללה 40 קילומטר, אתם רחוקים מהימין 40 קילומטר.
אתם רק בשם ממשלת ימין. אני הייתי מתבייש במקומכם שאזרחי ישראל מפחדים ולא יכולים לצאת מהבית; לומדים בתוך מקלטים וישנים בתוך מקלטים. בושה, שממשלה כזאת ממשיכה להתקיים יום אחד.
294 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.