קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני יושב-ראש הכנסת, מילה אחת: אדוני שר החוץ הנכנס ישראל, מאחלים לך הצלחה גדולה מאוד.
ככל שהימים חולפים מאז 7 באוקטובר אנו נחשפים לעוד ועוד זוועות מאותה שבת שחורה. ברשותכם, בחרתי להקריא היום את עדותה של דורון כץ אשר, תושבת ניר עוז, שהייתה חטופה 49 ימים בשבי החמאס: אני דורון כץ אשר. אני ושתי בנותיי הקטנות, רז בת ארבע וחצי ואביב בת השנתיים וחצי, נחטפנו ב-7 באוקטובר לעזה מקיבוץ ניר עוז. יחד איתנו נחטפה אימי, שבדרך על עגלת הטרקטור הדוהר לכיוון עזה נרצחה מירי לעיני בנותיי הקטנות. מאותו ירי גם אני וגם אביב, בתי הצעירה, נפצענו. שעה קודם לכן, מאותו הממ"ד שבו אנחנו היינו, נחטף בן זוגה של אימי גדי מוזס, ואח שלי, רביד כץ, נרצח כשיצא להגן בגופו על הקיבוץ שכה אהב, וגופתו נחטפה לעזה ומוחזקת עד היום על ידי החמאס. יוני בעלי נותר בבית לבד, מוטרף מדאגה וממחשבות על הנורא מכול. כל זה מתאר כיצד החיים שלנו נהרסו ברגע אחד. המשפחה שלי נהרסה, הפכתי ליתומה. עבר חודש וקצת מאז השחרור שלי, אבל מרגיש כאילו עברו יומיים. אני ובעלי יוני מנסים לשקם את המשפחה הגרעינית והמורחבת, אך זה קשה מנשוא. אנו מתמודדים עם שאלות רבות של הילדות הקטנות, כמו: איפה סבתא? הרשעים עדיין פה? עם סיוטים בלילות ועם חרדת נטישה, התקפי זעם ועוד ועוד. בבקשה מכם, עשו הכול כדי להחזיר את סבא שלהן, כדי שנוכל קצת לחזור לנשום, סבא גדי מוזס, בן 80, נמצא כבר מעל 80 יום אצל המפלצות האלה ללא התרופות שלו. עשו הכול, אנחנו לא ננוח עד שיחזור אלינו, לחיים שכל כך אהב, גם אם הם ייראו קצת אחרת.
איש מאיתנו אינו יכול לתאר לעצמו את הרגשות שחולפים על דורון ועל משפחתה. בנותיה, ילדות קטנות, חוו וראו זוועות קשות מנשוא גם לאנשים מבוגרים: סבתא שנרצחה מול עיניהן וסבא שעדיין נמצא בשבי החמאס. עדות זו ועדויות נוספות של ניצולים ושבים משבי החמאס חייבות להדגיש לכולם כי המאמץ להחזרת החטופים במלוא ליבם מסיבות כאלו או אחרות, כי זו חובתנו, להחזירם הביתה. ללא החזרת כל החטופים וטיפול בהם גם פיזית וגם נפשית אנחנו הפסדנו במלחמה הזאת, ואנחנו הפסדנו כחברה, כי הפקרת אזרחנו היא החטא הגדול ביותר.
אני קורא מכאן, מעל במת הכנסת, לראש הממשלה, לחברי הקבינט הביטחוני המצומצם והמורחב ולכולנו: אין זמן. נעשה ככל יכולתנו, ועשו ככל יכולתכם, על מנת לשים בראש סדר העדיפות את החזרת החטופים והחטופות כמה שיותר מהר. תודה, אדוני.
374 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.