שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

שלום. אני אקריא את העדות של אביבה סיגל מכפר עזה, שהייתה 51 יום בשבי. אני אוסיף רק שאת בתה שיר הכרתי כאן בכנסת עוד לפני שאימה חזרה. ויש עוד דרך.

היו רגעים שהייתי בטוחה שאני הולכת למות. כולנו הולכים למות שם, במנהרה בעזה. האוויר היה קשה לנשימה, וחלק מהזמן לא הצלחנו אפילו לדבר בשקט כי פשוט לא היה חמצן. היה אסור לבכות. היה אסור לדבר, רק ללחוש, וגם את זה לא תמיד. שעות של שקט, דממה. 51 ימים הייתי בעזה, וחשבתי בכל ליבי שאין סיכוי שאראה את המשפחה שלי שוב. חשבתי ששכחו אותנו, שאף אחד לא מחפש אותנו או עושה מאמץ להחזיר אותנו. בימים האחרונים התחלתי להתעורר באמצע הלילה ולא להצליח לחזור לישון. אני מתעוררת ולא מבינה איפה אני. נזכרת ברגעי האימה, בהתעללות, בהשפלה, ובעיקר בפחד מוות שהרגשנו שם על בסיס קבוע. קית', בעלי, עוד שם, ואני לא מצליחה להבין איך לנשום, איך לאכול ואיך לחיות, כשאני פה והוא עדיין שם, חי את האימה הזאת כל רגע וכל דקה. אין לי עוד כוחות. אני פוחדת להתעורר מחר בבוקר ולהבין שעוד יום מתחיל ואין לי איך להחזיר את בעלי הביתה. אני פוחדת לדמיין מה עובר עליו שם ובאיזה תנאים הוא מוחזק. 51 יום פחדתי בשבי חמאס, ועכשיו על אדמתי, בארצי, אני ממשיכה לפחד בכל דקה של היום. תודה.