קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חבריי חברי הכנסת. אני רוצה להקריא עדות שכתבה נטע הימן, בתה של ניצה הימן, שהייתה בשבי החמאס ושוחררה אחרי 53 ימים: חברות וחברי הכנסת, אני נטע הימן מינה, בתה של דיצה הימן, שנחטפה ב-7 באוקטובר מביתה בקיבוץ ניר עוז – קיבוץ אשר הייתה בין מקימיו במסגרת המשימה הציונית של הקמת יישובים על הגבול. אימא שלי הופקרה בביתה בשבת בבוקר. המדינה והצבא כשלו בתפקידם ובחובתם כלפי אזרחית המדינה. במשך 53 ימים שהתה בתנאים בלתי נסבלים – אישה בת 84, ללא טיפול תרופתי, עם מזון מועט מאוד. כפי שהגדירה, אלו היו תנאים של רעב – ללא מים זורמים בשירותים, ובכלל בתנאים סניטריים נמוכים, כשמטוסי צה"ל חגים מעל לראשה ופצצות נופלות מסביבה. אימא אומנם חזרה, אבל מודאגת מאוד מחבריה ושכניה לקיבוץ, שנמצאים שם כבר מעל ל-80 יום בתנאים הירודים הללו, חלקם במנהרות החשוכות והלחות, חלקם מעל האדמה, חשופים להפצצות ולסכנות הלחימה. רק מהקיבוץ שלה, ניר עוז, יש עדיין 30 חטופים, חלקם מעל גיל 80, ללא תרופות, ללא אוכל ובסכנת חיים מיידית. אני קוראת לכם מכאן בשמי ובשמה: לחטופים אין זמן. כל יום הוא סכנת חיים מיידית. חובתה של המדינה להחזיר אותם בחיים, יהיה המחיר גבוה ככל שיהיה. תודה.
191 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.