קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
היום פגשתי במשרדי את אסתר בוכשטב, אימא של יגב בוכשטב מקיבוץ נירים, ואת נדב רודאיף, הבן של ליאור רודאיף מקיבוץ ניר יצחק, יחד עם ענת, מזכירת הקיבוץ, ואורי, בתה בת ה-15, המדהימה. יגב וליאור עדיין בעזה. למדתי להכיר את המשפחות היקרות כשצעדתי איתן, ממש כשהלכו את המסע הגשום והסוער ביום הראשון מתל אביב לכנסת. על השולחן שלי ניצב שעון החול ששלחו לי מנחל עוז, תזכורת קשה וכואבת לכולנו.
היום אני ממלא בעצב את הבקשה של המשפחות ששבו מהשבי, המבקשות לתאר את התופת שעברה עליהן, בעדות אמיתית ואותנטית כמו שהגיעה אלינו, והתבקשתי להקריא את העדות כמו שהיא.
יגיל יעקב בן 12 מניר עוז שוחרר אחרי 52 יום בשבי: נחטפתי מהבית ב-7 באוקטובר. היינו בחדר השינה של אור, אחי הגדול, בממ"ד. במשך למעלה משעתיים אור החזיק את ידית הדלת באמצעות מנוף שבנה מבדים ומכיסא, לפי ההוראות שנתן לו הדוד שלנו. סביב השעה 09:00 נפרצה הדלת, והמחבלים נכנסו לממ"ד. קודם לקחו אותי, יגיל בן ה-12. אמרתי להם שלא ייקחו אותי, ממש התחננתי, ואמרתי שאני צעיר מדי. הוציאו אותי לבוש בתחתוני בוקסר בלבד, יחף. הצמידו לי סכין לצוואר. העלו אותי על אופניים חשמליים. עשו לי סיבוב מוות בקיבוץ, לראות את ההרס והחורבן – ומשם הדרך לח'אן יונס קצרה. הייתי שבוי בבית לבד במשך 30 יום. אחרי כן העבירו אותי לבית אחר שבו היה גם עובד מתאילנד, פצוע קשה. רק מספר ימים לקראת השחרור צירפו אותי לאנשים אחרים מהקהילה שלי, מניר עוז, וביניהם הייתה גם מירב טל, בת הזוג של אבא שלי, ששוחררה יום אחריי. אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, תודה על כך שתמכתם בשחרורי, ומבקש שתעזרו לי לקבל בחזרה את אבא שלי יאיר, שעדיין חטוף בעזה ומצבו לא ידוע.
חבר הכנסת כץ וחבר הכנסת אלי כהן, בהצלחה בחילופי הגברי במשרדי הממשלה. תודה.
279 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.