קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. כנסת נכבדה, אני מבקשת לקרוא את דבריה של כרמית בשם חנה קציר מניר עוז, ששהתה והייתה שבויה 49 ימים בשבי: שלום, שמי כרמית, ואני כותבת בשמה של אימי חנה קציר, אשר מאז שחזרה אלינו מעזה ביום ה-24 בנובמבר היא מאושפזת במצב רפואי קשה מאוד. אימי סיפרה לנו על השבת הנוראית שבה מחבלים פרצו לממ"ד בביתם בקיבוץ ניר עוז, פצעו את אבי ולקחו אותה מבלי שהיא יודעת מה קורה לבעלה או לבנה אלעד. המחבלים ניסו להובילה ברגל לעזה אך כשראו שהיא נופלת ואינה מסוגלת לצעוד, העלו אותה על אופנוע ודהרו איתה לעזה כשהעזתים זורקים עליה אבנים וסוכריות. היא נפלה מהאופנוע ונחבלה. היא נכלאה בתא לבדה, והייתה צריכה להתחנן במשך שעות לשומר לכל צורך בסיסי: מים, אוכל, שירותים. היא מספרת על התופת שעברו – הרעבה, התעללות נפשית ופיזית מתמשכת, פחד מוות בכל דקה ורגע. אימי חזרה אלינו כשהיא חבולה נפשית ופיזית, סובלת מבעיות בליבה אשר לא היו טרם החטיפה ואשר נגרמו מהרעבה ומהיעדר טיפול תרופתי. אבי, זיכרונו לברכה, נרצח, ואחי חטוף בעזה. אימי כעת לא יכולה לדבר, ואני זועקת את זעקתה, את זעקתנו, את זעקתם של כל איש, אישה וילד שקולם צועק אלינו מעומק תהומות הגיהינום של עזה: החזירו לאימי את בנה, החזירו לי את אחי. מבלי חזרתו של אחי ליבה של אימי לא יוכל להתחזק, והשבר לא יוכל להתאחות. אל תיתנו לאף אחד להיות בידי ארגון טרור עוד שנייה אחת.
224 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.