קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
עם ישראל, מעולם, מקום המדינה, לא הודלף פסק דין של בית המשפט העליון, מעולם לא. עצם המחשבה ששופט שישב בדין מדליף פסק דין באחת הסוגיות המורכבות ביותר והמשסעות ביותר בחברה, הטרידה אותי מאוד. אבל אני רוצה לומר לכם, אני יודעת שהיום בערב עומד להתפרסם פסק הדין – תעשו פרצוף מופתע, קראתי את פסק הדין, באמת שמונה מול שבעה, בכל הכבוד, זה מה שהולך להיות היום בערב. מבטלים לנו הוראה של חוק-יסוד.
אז יש לי חדשות בשבילכם: אין לי כוונה לעסוק בזה. אני לא מתכוונת לדון בדבר הזה בזמן שהחיילים שלי נמצאים בשדה הקרב. יותר מזה, אני חושבת שכמו שכולנו גזרנו על עצמנו שיח – בדברים מסוימים כן ובדברים מסוימים לא – בית המשפט העליון, כפי סמכותו, היה צריך לדחות את פרסום פסק הדין, בטח ובטח כשאנחנו בשיא הלחימה בעזה. אז ישאלו אותי השואלים: איך אפשר לדחות פסק דין? בלי בעיה. איך אפשר לדחות פרסום פסק דין? בלי בעיה, על פי דין. איך אפשר? הנשיאה חיות עוזבת. אז מה אם היא עוזבת? פסק הדין שלה רשום. יותר מזה, גם אם היא לא הייתה מסיימת לרשום אותו, אפשר להאריך לה את הזמנים בלי בעיה.
אז למה, גברתי הנשיאה, למה? בזמן שאנחנו בשיא המלחמה – בשיא – את מוציאה ספוילר על פרסום פסק הדין בסוגיה כל כך הרת מחלוקת, בסוגיה שבעיניי היא חסרת חשיבות, אבל הרת מחלוקת, למה? איפה האחריות של כל אחד מנושאי המשרה הגבוהים ביותר במדינה, להעלות את הדבר הזה לשיח? למה היום? למה לפרסם את זה? אחרי שזה כבר הודלף, קיבלת סולם לרדת ממנו. יש לך תירוץ, זה לא – אז נבדוק, נראה מה שופט אומר על דעת חברו – משהו, שזה ייראה כאילו זה Due Process. למה לעשות את זה?
ואני רוצה לומר לכם דבר אחד שתפס לי את העין בתוך דעתה של הנשיאה. היא מדברת שם על חוקה. אני רוצה לומר משהו לעם ישראל בהקשרה של חוקה. יש לי חדשות בשבילכם: אני, לשיטתי, נגד חקיקת יתר. אני תמיד בעד שינוי חוזרי מנכ"ל, אני בעד הרחבת תקנות משנה. זה נכון יותר, זה מאפשר יותר, זה גם יוצר פתרונות פרקטיים – לא בעד חקיקה מיותרת. אגב, יש לנו חוקי יסוד מצוינים, שניתנים לפרשנות. בדיוק בגלל זה, אגב, יש את בג"ץ, כדי לפרש בהרחבה או בצמצום – תלוי מקרה – את החוקים הקיימים.
היא כתבה שם משהו על חוקה שיום אחד תהיה בישראל. אני רוצה לומר לכם למה בן-גוריון לא ערך חוקה ולא חוקק חוקה, ולמה בישראל אסור לחוקק חוקה. לחוקה, בערך החוקתי של המסמך הזה שנקרא חוקה, לא ניתן להגדיר או לתת תיעדוף ללאום מסוים על פני לאום אחר. אנחנו במדינת ישראל. זאת מדינת הלאום היהודי, זאת מדינה שקמה משואה אל תוך תקומה, זאת מדינה שקיבלה את הלגיטימציה להגדיר את עצמה כמדינת הלאום היהודי, שוות זכויות לכל האזרחים, אליבא דמגילת העצמאות, אליבא דחוקים שנחקקו במדינת ישראל ואליבא דפרשנות מרחיבה של חוקים קיימים, כמו שראיתם רק בשבוע שעבר בעניין אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים. מצוין, כך אנו צריכים לעשות. אבל אם חלילה נחוקק חוקה, אנחנו לא נוכל להגדיר את המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. אבל מה שחשוב לי לומר בחצי משפט – הפרוגרס הרדיקלי במערכת המשפט מכוון למקום אחד: להגדרת המדינה כמדינת כל אזרחיה, ולכן אסור שזה יקרה.
506 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.