שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מבקשת לקרוא את עדותה של עדה שגיא מניר עוז – 53 ימים שבי: ב-7 באוקטובר התעוררתי לעוד בוקר של צבע אדום, או לפחות כך קיוויתי. מהר מאוד הבנתי שהסכנה שמסביבי שונה מכל מה שהכרתי – זה היה בוקר של צבע שחור. לבד, לבד עם עצמי מול שבעה אנשי חמאס, ראיתי איך הכול משתנה לי מול העיניים. המדינה שלי – לא שם; הצבא שלי – לא שם; הקיבוץ שלי נחרב ונשרף. האמנתי שכאן נגמרים לי החיים. קיוויתי שלא כל המדינה נכבשה, שלא כולם מובלים כמוני לתוך שטחי עזה, שהמשפחה שלי חיה ושלמה, ושיש מי ששומר עליהם עבורי. במהלך 53 ימיי בשבי הבנתי שעליי לעשות הכול לא רק כדי לשרוד, אלא כדי לחיות. כדי להרגיש שוב את הנשימות של הילדים שלי ופעימות ליבם של נכדיי. עליי לעשות הכול כדי להגיע לרגע שאני בידיים טובות, בטוחות ואהובות. אני בת מזל לכתוב לכם מעל במה זו, ולא לכתוב עוד פתקים בחשכת השבי; אני בת מזל להרגיש את מה שהתפללתי בשבילו 53 ימים – חופש, חופש שנלקח ממני באלימות ובכאב, וכל יום בשבי רק הגביר את הכאב והעצים את גודל הייאוש. אבל לא כולם בני מזל כמוני. לא כולם יכולים להשמיע את קולם. זו חובתנו כמדינה לא רק לשמוע את קולם אלא לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה בריאים ושלמים עכשיו. כל יום שעובר מסכן אותם יותר ומחליש את הביטחון שלהם בידיעה שיש תקווה ומי שיבוא לשחרר אותם. ב-7 באוקטובר הופקרנו והיינו לבד. עכשיו זה הזמן שלכם להראות שאנחנו יחד. תוציאו אותם מהתופת הזו. תשחררו אותם. עם השאר נסתדר אחר כך.