שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום שלחתי מכתב לחמישה משרדי ממשלה: שוויון חברתי – לשר שיקלי, כממונה על החברה הערבית הבדואית בנגב, בין היתר; למשרד החינוך; למשרד הפנים; הבריאות והעבודה והרווחה. אני ביקשתי להקים מיידית מרכזי שירות בחברה הערבית הבדואית בנגב. למה מרכזי שירות – ועכשיו? כבוד היושב-ראש, אתה מהנגב, ואתה מכיר את המצוקה. 35 יישובים, כ-120,000 תושבים – בשלושת החודשים האחרונים המלחמה הזאת חשפה את המצוקה העמוקה של האוכלוסייה בכפרים הלא-מוכרים בנגב. המדינה מפקירה את היישובים האלה. כשבאו לדיון בתקופת המלחמה איך לעזור לאוכלוסייה הזו בכל תחומי החיים – גם במיגון, גם בבריאות, גם בחינוך, גם ברווחה – בכל תחומי החיים לא היה מקום למשרדי הממשלה לעזור בטענה אחת ויחידה: ליישובים והכפרים האלה אין סטטוטוריקה בכל מערכות התכנון במדינת ישראל. ולכן הצעד המתבקש הוא כן להכיר בכפרים, אבל עד להכרה בכפרים אי-אפשר להשאיר ילדים, נשים, חולים – 120,000 תושבים – כבני ערובה של מוסדות התכנון.

צריך למצוא פתרונות להכרה; הפתרון נמצא, הוא גם חוקי. בשנת 2004 המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה את התוכנית המחוזית במחוז דרום, תמ"מ 40/14/4, שמאפשרת להקים מרכזי שירותים בקרב החברה הערבית הבדואית בנגב, ואכן המדינה, גם בהתערבות בג"ץ, הקימה כמה מרכזי שירות כדי לספק שירותים לאנשים האלה. החודשיים-שלושה האחרונים של המלחמה מראים בצורה ברורה שצריך לחזור מיידיית לתוכנית הזאת של 2004. על כל משרדי הממשלה – גם החינוך, הרווחה, הפנים, הבריאות והשוויון החברתי – לעשות צעד מיידי להקמת מרכזי שירות. רק דוגמה אחת – ל-5,000 תלמידים בגילי שלוש עד חמש אין מסגרת.

לכן אני קורא מכאן לכל השרים שקיבלו את המכתב היום, ואני גם מקיים סבב של פגישות עם משרדי הממשלה ועם מוסדות התכנון – מרכזי שירות הם צעד ראשון, צריך אותם להקים בנגב אתמול, לא היום. תודה.