קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל בלנחם את משפחת עבאס ואת משפחת נאסר על האובדן שהיה אתמול, האובדן והרצח של ביאן. מספר הנרצחים מתחילת השנה הגיע ל-28 נפשות, וכל נפש עולם ומלואו. אם נעשה חישוב, בעצם זה אומר נרצח אחד בכל שלושה ימים.
אתמול בכפר כנא, בשעות הערב, ביאן בת ה-29, אימא לשני ילדים, נרצחה בדם קר. בדיוק לפני שנה נרצחה גם רזאן בת ה-18 מאותה משפחה. רזאן וביאן נכחו במקום הכי בטוח עבור כל אדם – בביתן. לצערי, כדור הרשע פגע בהן ללא כל התראה. וכאן אנחנו שואלים ונשאלת השאלה: האם אנו בתור אזרחים צריכים לחשוש כשאנו נמצאים ומסתובבים בתוך המקום הכי בטוח שלנו, שזה הבית שלנו? אני תוהה לעצמי, איפה השר לביטחון לאומי? איפה הממשלה? מה היא עושה לשמירת הביטחון האישי של אזרחיה?
רכבת החוקים דוהרת, וכנראה כל הרוכבים והנוסעים בתוכה לא שמים לב למה שמתרחש מסביבה. אנחנו כאן מנסים לתת ולאותת, לתת אורות אזהרה. הביטחון האישי נפגע ועדיין פגוע בכל החברה הערבית. הממשלה, במקום לחוקק, עוסקת רק בחוקים פרסונליים ובעצם מתעלמת מהדם הזורם ברחוב הערבי, מתעלמת מטיפול בפשיעה בחברה הערבית, מתעלמת מטיפול ביוקר המחיה ומעוד הרבה נושאים החשובים לכל אזרח ואזרח כדי לחיות בכבוד.
אקרא בערבית מה שכתבה היועצת למעמד האישה בכפר כנא אתמול, אחרי הרצח. היא כתבה בערבית ואני אקרא את זה בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לא נשתוק. איבדנו את רזאן, ואחריה – את ביאן. אנחנו לא נושאים עוד את מרירות האובדן. איבדנו את הביטחון ואת הבטיחות. קליעי הרצח עלולים לפגוע בכל אדם. לא נשתוק עוד. שהאל יקלל כל רוצח שנושא נשק.) תודה.
252 מילים של יאסר חוג'יראת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.