קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק הנבצרות קיים, לא צריך להתאמץ בשבילו, אבל יש הרבה דברים בסיסיים שלא קיימים במדינה, ולמענם צריך להתאמץ. אנחנו כל פעם עולים לדבר כאן על חוקים שבאים לשרת מטרה אישית של איש מסוים, ולרוב מדובר בראש הממשלה או באחד משרי הממשלה. מה עם האזרחים? יסתדרו לבד. אבל אני לא יכולה לדבר על הדברים האישיים, ואני רוצה לדבר על הדברים האמיתיים.
(אומרת בערבית: תחילה אני שולחת את תנחומיי הכנים למשפחת עבאס.) נכון שהרצח הנתעב של אתמול כבר הוזכר כמה פעמים באולם, בעיקר על ידי חברי כנסת ערבים. בכל זאת, כאישה – כבן אדם, אבל גם כאישה, כאימא, כואב לי על אימא צעירה בת 29 שנרצחת בפתח ביתה על לא עוול בכפה. משאירה שני תינוקות, שני ילדים, הגדולה – לא מלאו לה ארבע, הקטן – שנה וחצי. ומה עושים עם הסוגיה הבוערת של הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית? בינתיים כלום. רק דיבורים.
מי הריבון במדינה שיכול לעשות את מה שצריך אם לא הממשלה? וחבל. זה לא מעניין לא את ראש הממשלה, ולא את השר לכישלון לאומי, כי אין ביטחון, אין ביטחון בכלל, ונמשיך לזעוק את הזעקה הזאת עד שיהיה פתרון.
181 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.