הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 15) (נבצרות ראש הממשלה)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בוועדת החינוך העליתי את הסוגיה של מערך ההסעות במועצה האזורית נווה מדבר, וגם התייחסתי להסעות לכפרים הבלתי-מוכרים באופן כללי. האבסורד הכי גדול, שהסעות אלה עולות בשנה מאות מיליוני שקלים, והמדינה, במקום למצוא פתרונות לכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, מוצאת לנכון – או לא לנכון – להסיע אלפי תלמידים למרחקים מאוד גדולים כל יום רק מסיבה אחת – שהילדים, התושבים בכפרים הבלתי-מוכרים ובמיוחד הילדים, מהווים בני ערובה בפני הממשלות השונות בכדי ללחוץ על אנשים; לא לספק להם שירותים בתוך הכפרים שלהם כדי ללחוץ עליהם, בהיעדר שירותים כאלה, לעבור ליישובי הקבע.

מצב אבסורדי זה לא יכול להימשך. אי-אפשר לא לראות את האנשים האלה. האנשים האלה חיים בכפרים הלא-מוכרים הרבה שנים, אפילו לפני קום המדינה. במקום שהמדינה תתכנן ותכיר ביישובים האלה, היא מוצאת כל הזמן את הדרך איך להדק עליהם ואיך ללחוץ אותם כדי להעביר אותם. הדרך הנכונה ביותר היא להכיר בכפרים, אבל 75 שנה המדינה לא התמודדה עם סוגיה זו. לכן אני מציע כפתרון ביניים להקים מרכזי שירות בכפרים הבלתי-מוכרים שיספקו שירותי חינוך, רווחה ובריאות. אי-אפשר להשאיר את האנשים האלה ללא שום מענה. חובת המדינה לספק שירותי חינוך, בריאות, רווחה, לכל אזרח. אזרחי הנגב הבדואים בכפרים הבלתי-מוכרים, מגיעה להם כל הזכות לקבל את השירותים האלה, ולכן אני פונה מכאן לממשלה שתתחיל מיידית להקים מרכזי שירות בכפרים הלא-מוכרים. בסך הכול ל-35 כפרים יש רק תשעה מרכזי שירות. צריך להקים בשאר היישובים הלא-מוכרים מרכזי שירות ולספק שירותים לאנשים. תודה.