הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 15) (נבצרות ראש הממשלה)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להקדיש את זמן הדיבור הקצר שיש בדיון האישי הזה להתייחס לדבר שאנחנו מרבים לשמוע עליו במשך כל היום, במהלך כל הימים האחרונים, וזה סוגיית ההידברות. הממשלה מנסה לייצר מראית עין כאילו פניה להידברות, בשעה שמעשיה אומרים את היפוכו של דבר, כולל בחוקים שאנחנו נתבקש להצביע עליהם הלילה.

אבל אני רוצה להזכיר את תחילתו של דבר, כי הוא יכול ללמד גם על המשכו ועל סופו. בתחילת הדרך, כאשר הדבר הוצע, באו אנשי הקואליציה ואמרו: הידברות? איזה הידברות אתם רוצים? הידברות זה בוועדות; הידברות זה לצורך העניין בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. בענייננו, הוקמו עוד ועדות מיוחדות, כמו הוועדה שהכינה את הצעת החוק הזאת לקריאה ראשונה – אגב, הזיה, הזיה שתיקון לחוק-יסוד, שאמור להיות חלק מהחוקה, לא נדון בוועדת החוקה, חוק ומשפט כי זה מפריע לבולמוס החקיקתי הראשי שיש.

אבל כל מי שעקב אחרי הדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, יכול לומר שזה נראה כמו הכול חוץ מהידברות. הסובלנות, הקשב, הרצון לשנות אפילו דבר קטן – לא היה קיים ולא קיים היום באף אחד מהחוקים שעלו לדיון. אדרבה, באה האופוזיציה והציגה השגות מאוד רציניות; עזבו אופוזיציה, באו היועצים המשפטיים. לפחות בשני חוקים שאני זוכר, בשתי הצעות חוק שאני זוכר, באו ואמרו: כזה שינוי רדיקלי בכללי המשחק מחייב תחולה מהכנסת הבאה, מהכנסת העשרים-ושש. נו, זה שינה למישהו משהו? השתנתה אות באחת מהצעות החוק הללו שאיננה באה מגורמי הקואליציה עצמם? התשובה לכך היא כמובן שלילית. כשזה הלך הרוח, גם הדיון עצמו בוועדות נראה כמו פארסה, כמו מחזה של חוסר סובלנות כלפי דעות אחרות, כלפי תפיסות אחרות, והוא בוודאי רחוק מאוד מהמושג הידברות. וכאשר בצוק העיתים באים ואומרים: אז בואו נעשה הידברות שהיא איננה בוועדה הפרלמנטרית – אז אם היא איננה בוועדה הפרלמנטרית, הדבר המתבקש הוא שתהיה עצירה של החקיקה וניתן יהיה לקיים את אותו שיח.