הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 15) (נבצרות ראש הממשלה)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, ביום שבת לפני יומיים השתתפתי בהפגנה בתל אביב נגד ההפיכה השלטונית, ואני חושב שכל כך חשוב להשתתף. עם זאת, התבוננתי במראה שכל אחד צועד עם שני דגלי ישראל. זה הזכיר לי את המגנום אופוס, יצירת המופת של אמיל חביבי "האופסימיסט", שכתב בשנות החמישים, איך ידע איפה הבית הערבי ואיפה היהודי בשכונת ואדי ניסנאס בחיפה. הוא ענה כך: כשראה ביום העצמאות דגל ישראל מתנוסס מעל בית, אמר: זה בית של יהודי, אבל כשיש שני דגלי ישראל, אז זה בית של ערבי. למה? בתקופת הפחד מהממשל הצבאי וניסיון להוכיח נאמנות, שמו מעבר לדגל אחד.

היום מה שנקרא "שמאל" במדינת ישראל, יש לו רגשי נחיתות כלפי הימין בסוגיית הפטריוטיזם; רוצה להוכיח שהוא פטריוט ישראלי. עכשיו, פטריוטיזם לא במובן שאנו שוחרים שלום. זה פטריוטיזם – דמוקרטיה, שוויון בין האזרחים, צדק חברתי לשכבות המוחלשות. לא עולים על הבמה, מדברים על מי משלם מיסים. דרך אגב, רק 30% מהאזרחים משלמים מיסים. רק 30%. אז תראה על מי הם מדברים – על מי משרת בצבא. כך לא מציגים אלטרנטיבה דמוקרטית לימין, וכך השמאל נחלש כל הזמן.

לכן אנחנו כן צריכים להמשיך להשתתף בהפגנות, יחד עם הצגת העקרונות שלנו, שיש במקום הזה שני עמים, ומגיעה לשניהם דמוקרטיה אמיתית. זה שהרמטכ"ל אמר שעדיף דיקטטורה פתוחה על אנרכיה – הרגיש מועקה. מי מדבר? הרמטכ"ל, על דיקטטורה, אבל אתה עושה דיקטטורה נגד העם הפלסטיני. אבל כששלשום אמר משהו אחר – אמר שהנכונות למילואים נפגעת כשהמדינה לא יהודית ודמוקרטית – באופוזיציה הרגישו אתנחתה. אבל זה לא הסיפור. הם צריכים להגיד דמוקרטיה לכולם – גם לפלסטינים, לא רק לאזרחי מדינת ישראל. אנחנו גאים בעמדה הערכית שלנו.