קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אפשר שקט? תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "את פשוט לא מעניינת. את משעממת אותנו. אנחנו רוצים לדון בדברים שמעניינים אותנו". נכון, כבוד ראש הממשלה, מזה חודשיים אנחנו דנים רק בדברים שמעניינים אותך, את הבית שלך, את הנסיעות שלך, את הנבצרות שלך, את ההפיכה השלטונית, רק כדי שתימלט מאימת הדין.
ומה איתנו? זה עד כדי כך משעמם? עד כדי כך משעמם לעמוד בהתחייבות שלך לאזרחים התמימים ששמו בקלפי, האמינו לך? ומה אתה עושה עכשיו? עסוק? חודשיים אנחנו יושבים, בכל יום דנים – במה דנים? במה שטוב רק לך. בשיא חוצפתך מצאת לנכון לנסוע בסוף שבוע שעבר ועוד סידרת לעצמך עוד סוף שבוע בקרוב, כי מה זה משנה? אמרה הגאונה, זו שמאוד שומרת עליך, "שתישרף המדינה". מה אתה חושב שקורה עכשיו? המדינה נשרפת. אנחנו נקרעים. יש קרע מטורף בעיר. אחים אנחנו. אתם מנסים ליצור מרחק בינינו. זה לא יקרה. אנחנו נמשיך ונפגין ונשמיע את קולנו.
זו ההזדמנות שאני רוצה מכאן לחבק, להודות למפגינים ולמפגינות. תודה רבה שאתם מחזקים אותנו. תודה רבה שאתם יוצאים לרחוב ואתם מראים מה זה ישראל הליברלית, הדמוקרטית והיהודית. אף אחד לא ישנה את הצביון שלה. אנחנו נילחם. אתם הכוח שלנו. אנחנו מעריכים אתכם מאוד, מצדיעים לכם, לטייסים, לכל אנשי מלח הארץ, הפטריוטים. אתם לא אנרכיסטים. האנרכיסטים יושבים בצד הזה, כי הם עכשיו בונים לעצמם מדינה של עצמם. אבל שישכחו מזה – אנחנו פה כדי לשמור על המדינה הזו. בשביל זה נבחרנו. ימיה של הממשלה הזו ספורים, תזכרו את מה שנאמר. לו יהי.
234 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.