קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מוקמת היום ממשלה חדשה בישראל. כפטריוטים ישראלים נאחל לה אני וחבריי הצלחה, כי אין לנו ארץ אחרת. אבל איך, למען השם, היא תוכל להצליח? ישבתי וקראתי את ההסכמים הקואליציוניים. אדוני היושב-ראש, פעמים רבות הייתי מעורב במשא ומתן על הסכמים קואליציוניים, למעלה מ-20 השנים האחרונות, ואני קובע בצורה הברורה ביותר: מעולם לא הייתה כניעה גורפת, מבישה, לרוחב כל החזית, של מפלגת השלטון למפלגות מגזריות. יש תחומים שלמים כמו תחום החינוך, למשל, שבו ממש קשה להבין איך ניתן יהיה לבצע את ההסכמים הללו.
אני רוצה לפנות לחברים ומצביעים רבים של התנועה שהייתה בית במשך כל חיי הבוגרים עד לפני שנתיים – הליכוד. תראו איך התרוממות הרוח של 1 בנובמבר התאדתה. השותפות יישמו שיטה פשוטה: מה ששלנו – שלנו, ומה ששלכם, של הליכוד – גם כן שלנו. מהמשרדים שנותרו בידי הליכוד אין משרד ביצועי שלא נלקחו ממנו נתחים או שנבנו בתוכו מאחזים – בחינוך, בביטחון, בתחבורה, בהגנת הסביבה ועוד.
מה הסיבה לכך? מה, הם לא קיבלו מספיק? בחינוך, לדוגמה, שר של ש"ס, כל הממלכתי-דתי בשליטת סמוטריץ', המתנ"סים הועברו לש"ס, תוכניות לימודים חיצוניות הועברו לאבי מעוז, תרבות יהודית הועברה לאורית סטרוק. הכתבה טוטלית לשר החדש, שלא הייתה כדוגמתה בכל מה שקשור לחינוך החרדי – לשר החינוך עצמו לא תהיה השפעה.
בסעיף 20 להסכם הקואליציוני עם ש"ס מדובר על תגבור וחיזוק לימוד השפה האנגלית בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי. מצוין, אבל למה רק בחינוך הממלכתי? ומה בין ש"ס לחינוך הממלכתי? אבל לגבי רשת החינוך של ש"ס, היא לא תהיה כפופה, לפי ההסכם, למחוז החרדי. ואני נותן רק דוגמאות. שיעבדו את הליכוד, שיעבדו את המדינה למפלגות הסקטוריאליות. שיעבדו.
אני מאחל הצלחה לשרים החדשים סילמן ושיקלי. הם חדשים יחסית בכנסת, והם כבר שרים. בהצלחה. הם קיבלו תגמול הולם על כך שערקו בפועל מסיעתם בכנסת הקודמת. אבל איך לא נמצא מקום בממשלה לאסיר ציון, ליו"ר הכנסת לשעבר, לשר לשעבר יולי אדלשטיין? מהבודדים שהיו כאן בכנסת השבע-עשרה בסיעה אופוזיציונית של 12 מנדטים.
דני דנון, אדוני היושב-ראש, היה שר כבר לפני שבע שנים וחצי. ייצג את ישראל בכבוד מעל בימת האו"ם. גם לו לא נמצא מקום בממשלה? ואיפה הערכים של הליכוד? איפה החינוך הממלכתי? שלטון החוק? קיבוץ גלויות? מה עשיתם לעלייה? אין אצלכם עוד מי שמייצג את ציבור העולים, לא ממדינות ברית המועצות לשעבר, לא מאתיופיה. אפילו את אדלשטיין זרקתם מהממשלה. אבל יותר חמור, ההסכמים פה מגלמים קו אנטי-ציוני נגד העלייה.
אני מצטט מסעיף 90 להסכם בין הליכוד לש"ס. הוא מדבר על הקשיים והפרצות שיוצר סעיף הנכד בחוק השבות, והצורך למנוע התבוללות בישראל. אז מה, משאירים אותם בגולה? אנשים מזרע ישראל, נכדים ליהודים, אתם מפנים עורף לאחינו ולאחיותינו? בגולה אין התבוללות? איך לא רעדה לכם היד? אדרבה, תכשירו גיור בהיקף ראוי במקום למנוע עלייה. נבלה כזאת לא נעשתה בשום ממשלה בישראל, ואנחנו ניאבק בזה בכל כוחנו.
מה עשיתם למשרדי הממשלה? איזו בדיחה על חשבון אזרחי ישראל? שר הרווחה ושר במשרד הרווחה אחרי רוטציה של שנתיים ביניהם, דווקא במשרד שאמון על הסיוע לחלשים ביותר. זה ממש פיליטון. התקשר אזרח – אתה רוצה את שר הרווחה או את השר במשרד הרווחה? הוא יגיד: אני רוצה עזרה. את משרד החוץ בצעתם לשלוש תקופות: שנה ישראל, שנתיים אלי, שנה ישראל. במטבח בגבעת חלפון יש פחות ברדק. מה עם שרי חוץ ברחבי העולם? הם יצטרכו לברר האם זה השבוע של אלי או השבוע של ישראל. חברי הכנסת, כבוד וגאווה להיות באופוזיציה בממשלה כזאת.
פעם, ממש מזמן, כשלביבי הייתה אידאולוגיה הוא קידם הפרטת חברות ממשלתיות. היום – פוליטיזציה של החברות הממשלתיות בהסכמים הקואליציוניים, בלי בושה. למה לא לכתוב – אני מפנה לסעיפים 75 עד 77 בהסכם עם ש"ס? למה לא לכתוב בפשטות: הממשלה תפעל להעצמת השחיתות השלטונית בכל דרך שלאל ידה. הרי התחלתם בחוק הקלון בדרך הזאת.
אנחנו ניאבק נגד הפיכת מדינת ישראל ממדינה מודרנית ומתקדמת לרפובליקת בננות מושחתת ורקובה. ואנחנו יודעים שאין דבר כזה שלטון נצחי, למדנו את זה ממנחם בגין, עליו השלום, ולמדנו ממנו מהי אופוזיציה. אני אצטט מדבריו מהרכבת אחת מממשלות מפא"י: "אנו משוכנעים, כפי שעינינו רואות ברחבי תבל, שבלי אופוזיציה אין דמוקרטיה. בלעדיה עצם חירות האדם נתונה בסכנה. האופוזיציה, זכותה וגם חובתה לעמוד על המשמר, להתייצב כנגד כל עוול, להילחם נגד כל עניין בלתי צודק, להוקיע כל שגיאה ולהתריע על כל סכנה.
באהבה גדולה לעמנו, במסירות למדינה שאותה אנו משרתים מאז עמדנו על דעתנו, נשרת את העם מהאופוזיציה. אתם מאמינים שהכוח הוא תחליף לצדק, ובזה אתם טועים. את אהדת העם כבר התחלתם לאבד בחודשיים שחלפו מאז יום הבחירות. בראותנו את התנהלותכם, אין ספק שבדרך זו גם תמשיכו. הזורעים בדמעה – ברינה יקצרו".
714 מילים של גדעון סער. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.