כינון הממשלה והרכבה

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בימים אלה של ליקוי מאורות מוסרי חריף ופחיתות הדור מומלץ לכולנו לרפרף בדברי גדולי הדורות הקודמים לגווניהם, לאו דווקא כאלה שאני מסכים איתם. וכך כתב אחד מהם לפני זמן רב: לעולם אין לראות את הדמוקרטיה כדבר המובן מאליו, כסדר מדיני וחברתי המובטח מאליו. מייחסים לתומס ג'פרסון, אחד האבות המייסדים של ארצות הברית, את האמרה: ערנות מתמדת היא מחיר החירות. ערנות כזאת דרושה תמיד. היא דרושה במיוחד כיום, נוכח תופעות מסוימות בחיינו, נוכח צירוף של מתחים בחברה הישראלית שאין כמעט דוגמתו בעולם – מתחים בין יהודים וערבים, בין עדות, בין בעלי רמות חיים שונות, בין דתיים לחילונים, בין בעלי דעות פוליטיות קוטביות.

את הדברים הללו כתב לא אחר מאשר חיים צדוק, מענקי מפלגת העבודה לדורותיה, שר וחבר כנסת מטעמה שסירב לשמש כראשה. הוא כתב זאת בשנת 1983, ונדמה שנכתבו בימינו אנו. זהו אותו חיים צדוק שעמד בראשות הוועדה לרפורמה במשטרה אשר המלצותיה סולפו ועוּותו כאן בידי שר ביטחון הגזע המיועד. נדמה שכל סעיף וסעיף בקווי היסוד ובהסכמים הקואליציוניים מתחרה במשנהו ברשעות ובטירוף, בכוחנות ובאלימות, בשנאה ובגזענות. אמרתי אתמול ואחזור גם היום: מדובר בהפיכה משטרתית, בכינונה של דיקטטורה מובהקת.

אבל הפעם אני רוצה דווקא לפנות לחברי האופוזיציה החדשה, לקואליציה היוצאת: החשיכה הגדולה שלפנינו לא הפכה לכזאת בין לילה. גם בלילות הקודמים הייתה אפלה רבה – הלילות שבהם מוחרב אל-עראקיב פעם אחר פעם; הלילה שבו גורשו תושבי גבעת עמל מביתם; הלילות בהם חמסו מתנחלים אדמות מבעליהן ופלשו לערים פלסטיניות שבהן נורו שוב ושוב בניהן; הלילה שבו נפגש ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית ומזכיר מחוז הקיבוצים במפלגת העבודה, עם אנשי בן גביר כדי לבחון דרכי פעולה מול הממשלה החדשה לדילול האוכלוסייה הערבית בגליל, להגנת הדמוגרפיה, לא הדמוקרטיה. כל אלה הובילו אותנו לחושך המתהווה על פני התהום, שכבר הווה.

אם תמשיכו להתכחש למחלה העיקרית, תדחיקו אותה או תתעלמו ממנה, לעולם לא תוכלו להוות חלופה לשלטון הפשיזם המאיים על כולנו וממילא לא תוכלו לרפא את אותה מחלה, והמחלה היא הכיבוש והדיכוי של עם שלם. אותו חיים צדוק שהזכרתי והזכרנו כולנו בדיוני הוועדה המיוחדת להחרבת פקודת המשטרה הבין זאת, וכך כתב באותו מאמר שבו קרא לערנות למען הגנת הדמוקרטיה – חברת הכנסת רייטן, אני אשמח אם תקשיבי לציטוט של חיים צדוק, וגם אתה, חבר כנסת קריב, ממנהיגי מפלגת העבודה – וכך הוא כתב ב-1983, ואני מצטט:

הסכנה היא חמורה. אל ישלה עצמו איש שאפשר לקיים לאורך שנים סטנדרטים שונים ומפלים של אכיפת החוק בשטחים המוחזקים וסטנדרט אכיפה אחיד ושווה בתוך ישראל. הקו הירוק לא יעמוד לנו כמחסום בפני סכנת הזיהום. סטנדרטים מעוותים ביהודה ושומרון אינם יכולים שלא לחלחל לתוך גבולות הקו הירוק. עלינו לשמור מכל משמר על הזכות לומר לא לכל בעל סמכות. זוהי הזכות לחלוק על דעת הרוב, הזכות לחלוק על מוסכמות, על דברים שהם בגדר קונסנזוס לאומי, הזכות להיות שונה, להיות יוצא דופן. זוהי הזכות למתוח ביקורת על ממשלתך מבלי שתואשם שאינך נאמן למולדתך. ואין זו רק זכות להגות ולהביע דעה חולקת – זאת גם הזכות לפעול, להפגין ולהתארגן למען קידום הדעה החולקת. טול את הזכות לחלוק ונטלת את נשמת הדמוקרטיה.

כך דיבר פעם מנהיג מפלגת העבודה בהזהירו כי המשך הכיבוש ישחית אותנו, יחסל את הזכות לחלוק ולבקר את השלטון גם בתוך הקו הירוק ויכחיד כל שריד דמוקרטי שעוד היה פה. כך הגענו עד הלום. אני פונה לחברי האופוזיציה מהיום ולהגונים המעטים שעוד נותרו בקואליציה המתהווה, למפגינים שעכשיו בחוץ, לאלה שעוד יגיעו ולציבור כולו: פעלו נגד הכיבוש, כי אין ולא תהיה דמוקרטיה עם כיבוש, כי אין ולא יהיו זכויות עם כיבוש, כי אין ולא יהיה ביטחון עם כיבוש; כי הבן-גביריזם - - -

אני מבקש שהיא לא תפריע לי.

אני חוזר לאיפה שהצווחות התחילו. כי אין ולא תהיה דמוקרטיה עם כיבוש, כי אין ולא יהיו זכויות עם כיבוש, כי אין ולא יהיה ביטחון עם כיבוש; כי הבן-גביריזם הוא העשב השוטה שגדל תחת ברז הכיבוש ולא ייבש עד שייסגר הברז לנצח, ואת זה אנחנו צריכים לעשות לא היום ולא מחר – אתמול.