כינון הממשלה והרכבה

אדוני היושב-ראש היקר, כבוד השר המיועד, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', חברי כנסת, חברים יקרים, אזרחי ישראל, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אני רוצה לספר לכם את הסיפור של דנה, תושבת באר שבע, אימא לשניים, מתגוררת בשכונת רמות. בעבר יצאה דנה לג'וגינג מדי ערב. ערב ערב היא יוצאת להליכה עם החברות שלה. אבל היא הפסיקה לעשות את זה. היא הפסיקה לעשות זאת, כי בכל פעם כשהיא יצאה עם החברות, איימו עליהן, קראו לעברן קריאות. בתחילה זה נשמע כמו הטרדה מינית. כל מיני אמירות מגעילות, בוטות, מבזות, שלא נחזור עליהן במקום הזה. אבל אחר כך? אחר כך התחילו לצעוק עליהן, נגד המדינה, נגד היהודים, נגד עם ישראל.

לדנה, כפי שאמרתי, אדוני השר אלקין, יש שני ילדים בני 12 ו-9. הילדים אוהבים לשחק כמנהגם של ילדים בשעות אחר הצהריים. יש לא מעט גני ילדים נפלאים בשכונת רמות בבאר שבע, אטרקטיביים מאוד. מכשירים חדשניים, באזור פורח. אבל דנה מזה חודשים רבים לא יוצאת יחד עם הילדים לשחק בגני הילדים. למה היא לא מוציאה אותם? כי זה הפך להיות בילוי מאוד מאוד לא מומלץ. אלכוהול, הטרדות, וכן, אדוני היושב-ראש, שוב הצעקות האלה נגד עם ישראל, נגד המדינה היהודית, נגדנו כיהודים. דנה אמרה לי שהתחילה להרגיש כמו אורחת בבאר שבע, ולכן היא לא מוציאה אותם החוצה.

דנה עובדת בחנות. היא שכירה בחנות מאוד מאוד מצליחה, אבל הבעלים של החנות לא מתנהג כתמול שלשום. מסתבר שהוא, אפילו הוא, שהבטיח לדנה לאורך כל הדרך שהוא לא ישלם פרוטקשן, שלא יגבו ממנו דמי חסות, אפילו הוא נכנע. ומה הפלא? פרצו לו פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית. חברות הביטוח כבר לא רוצות לשלם, כבר לא רוצות לתת, כבר לא רוצות לבטח אותו. לכן הבעלים הבין את המסר, והתחיל לשלם פרוטקשן.

אבל זה לא רק מקום העבודה. כאשר דנה רוצה לנסוע למשפחה שלה שאף היא מתגוררת בדרום אז היא חושבת פעמיים. פעם אחת, כי הפך להיות מסוכן לנסוע בכבישי הדרום: נסיעה פרועה, איומים, קללות. פעם שנייה, כי לאחרונה היא גם מרגישה שזה לא רק התרבות הקלוקלות, אלא גם מוטיב לאומני של שנאת יהודים, של פגיעה במדינה היהודית, של רצון להוכיח לנו מי כאן בעלי הבית.

דנה לא לבד. במשמרת של הממשלה הזאת, יש עשרות אלפים כמו דנה. עשרות אלפי נשים שגרות בבאר שבע, בעומר, בלהבים, שהן חברות קיבוצים בצפון או במושבים חקלאיים, שממררים להם את החיים. תושבי ערים מעורבות, שחלקם חיים בפחד תמידי מה יילד יום. זה קורה בנגב, זה קורה בגליל, זה קורה בלוד וברמלה. זה קורה בירושלים, משוש ליבנו, שבה אזרחים מפחדים, חוששים להלך בשער שכם וחושבים פעמיים אם ללכת לכותל.

אגב, זה לא רק עניין לאומני, צריך להודות. זה גם עניין של פשיעה רגילה לכל דבר ועניין. לא מעט אזרחים במרכז יוצאים בבוקרו של יום עבודה וחוששים להעיר, חוששים לצפור, חוששים לדבר, כי אתה לא יודע מאיפה יכולה הסכין להגיע.

אזרחי ישראל, התפקיד שאני לוקח על עצמי היום הוא תפקיד קשה, לא פשוט, אבל אני נענה לאתגר. אני נענה לאתגר בשביל דנה, בשביל ילדיה, בשביל כל תושבי הנגב, כל תושבי הגליל, בשביל כל תושבי מדינת ישראל.

איענה לאתגר כי אין לנו ארץ אחרת. אני יודע שהאתגר הזה הוא כמו ריצת מרתון. דרך ארוכה ולא פשוטה. יהיו עליות, יהיו מורדות, אבל בעזרת השם, בקו נחוש, תקיף, בעזרת השם נקווה להצליח.

הביטחון הלאומי לא לבד. מדינת ישראל עומדת בפני אתגרים קשים, אם בכלכלה, אם ביחסי החוץ, אם בהתיישבות, אם ברווחה, אם בחברה. בשל כך אנחנו בעוצמה יהודית ביקשנו וקיבלנו משרדים שיש בהם הרבה הרבה אפשרות לעשות. חברי, השר המיועד יצחק וסרלאוף, יהיה שר הנגב והגליל והחוסן הלאומי, וישקיע בפיתוח של הפריפריה, של הנגב ושל הגליל, של השכונות. יהיה זמין ונגיש לכל אחד ואחת.

חברי, השר המיועד עמיחי אליהו, יהיה שר המורשת, השר שאחראי על ההיסטוריה שלנו. עם שלא זוכר את ההיסטוריה אין לו עתיד. אבל עם שזוכר את ההיסטוריה, שמפתח, שדואג להזכיר בכל מקום ומקום, בעזרת השם יהיה לו עתיד, עתיד גדול.

חברי סגן השר המיועד, חבר הכנסת אלמוג כהן, יעשה רבות כסגן שר במשרד ראש הממשלה. הוא יהיה אחראי על מטרופולין באר שבע. אחראי על פרויקטים חשובים בנגב. לפתח את הנגב, להצמיח את הנגב, להפריח את הנגב, לקיים את הבטחות הבחירות שלנו.

חברי, יושב-ראש הוועדה לביטחון הלאומי, חבר הכנסת צביקה פוגל, תת-אלוף צביקה פוגל, יעשה רבות בוועדה. יחד ננסה להצעיד את מדינת ישראל לביטחון, למשילות.

בעזרת השם.

חברתי חברת הכנסת לימור סון, שתהיה יושבת-ראש ועדת קרן העושר ותעשה המון המון טוב עם הכסף הזה, תעשה המון המון טוב עם הפעילות שלה למען ההתיישבות ולמען כל תושבי מדינת ישראל.

זכיתי, אדוני, להיות שותף וללכת יד ביד עם חבריי מהציונות הדתית, ובראשם יו"ר הציונות הדתית, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. מוכשר, מנהיג, אוהב ישראל, אוהב עם ישראל, אוהב את כולם. הוא יעשה רבות רבות במשרד האוצר. בעזרת השם, בצלאל, תצליח. יחד עם כולם, עם אופיר היקר, אופיר סופר השר המיועד, השרה המיועדת אורית סטרוק, יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן וסגנית השר מיכל וולדיגר. באמת עם כל אחד אחד מחברי הסיעה המופלאה הזאת נעשה ביחד.

אני רוצה להגיד תודה רבה לראש הממשלה בנימין נתניהו שנותן לנו הזדמנות לעשות ולהציל את מדינת ישראל. אני רוצה להגיד תודה רבה ליריב לוין, למיכאל ראבילו, שהיו שותפים בצוות המשא ומתן. כמובן לעוזריי המתוקים והיקרים, חננאל דורפמן ואלעזר בן הרוש. לכל הצוות הנפלא שיש לנו, שלומי בן אליהו ועוד ועוד ועוד.

אדוני, אני גם רוצה להגיד לך תודה רבה על הפעילות שלך בוועדה, על המסירות על ההתמדה שלך. אני רוצה לומר לך: אנחנו באים כולנו לשרת את כלל תושבי מדינת ישראל, דתיים, חילוניים, אנשי כפר, אנשי עיר, יהודים, ערבים. כן, גם ערבים – שגם הם סובלים. באום אל-פחם, ברהט, בנצרת ובסח'נין, סובלים מאלימות, מפשיעה מנשק, מטרור. אנחנו מקווים להחזיר את הביטחון הלאומי לכלל תושבי מדינת ישראל. בעזרת השם. רק בעזרת השם ננצח.

אני רוצה אולי להגיד קטע קצר לסיום מפרשת השבוע שלנו - -

- - פרשת ויגש. כשאני קורא אותה, אדוני, אני תמיד מתרגש בכל פעם מחדש. ההתגלות הזאת של יוסף לאחיו. המסירות הזאת, ההתגלות הזאת לא מתרחשת לפני שיהודה מגיע ליוסף ובאמת מדבר על הערבות ההדדית, הערבות החשובה כול כך. על כך שהוא מוכן להקריב את עצמו בשביל בנימין, אחיו של יוסף. ואומר יהודה: "כי עבדך ערַב את הנער מעִם אבי לאמֹר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. ועתה יֵשב נא עבדך תחת הנער עבד לאדֹנִי והנער יַעַל עם אחיו כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אִתי". וברגע הזה שיוסף מבין שיש כאן ערבות הדדית בין האחים, אז הוא מחליט להתגלות.

יש בינינו ערבות הדדית. חבריי, האופוזיציה המיועדת, אנחנו ערבים אחד לשני. אנחנו נפעל למען כל תושבי מדינת ישראל. תודה רבה.