כינון הממשלה והרכבה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, שרים מיועדים, אני מסתכל על הקמת הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, היושב בראש הישיבה, ואנחנו פשוט עדים כאן להקמתה של ממשלת כאוס. זה נראה כאילו כל מטרתה של הממשלה היא לייצר איזשהו כאוס, שמתוכו, בהיסח הדעת אולי של הציבור, שהם חושבים שיהיה כזה, ניתן יהיה לשנות את המשטר של מדינת ישראל.

כשאני קורא את ההסכמים הקואליציוניים שהונחו על שולחן הכנסת, עולה נקודה אחת ברורה, מי שחתם על ההסכמים הקואליציוניים מעוניין ביצירת כאוס שיאפשר לו לדרוס כל ערך שעליו הושתתה מדינת ישראל בעת הקמתה. לא עוד מדינה יהודית ודמוקרטית, כי אם מדינת כל גזעניה, מדינה שבה האזרח ישרת את השלטון ולא השלטון ישרת את האזרח. האמירה שטבע ז'בוטינסקי, עליה גדלנו, אותה למדנו, שכל יחיד מלך ותפקיד השלטון הוא לשרת את היחיד, דווקא על ידי המפלגה שרואה את עצמה, או הוקמה, לאורו של ז'בוטינסקי, באה ולוקחת את המצב שבו השלטון משרת את היחיד, למצב שבו היחיד משרת את השלטון.

גם במינוי התפקידים, אני מסתכל על המינוי של השרים, אז רק כדוגמה, ממנים שר רווחה וממנים שר במשרד הרווחה וממנים גם סגן שר במשרד הרווחה. אבל לא זו בלבד אלא שקובעים שבאמצע הקדנציה שר הרווחה יהפוך להיות השר במשרד הרווחה והשר במשרד הרווחה יהפוך להיות שר הרווחה. ואת מה שאמרתי עכשיו לא כתב אפרים קישון, אלא כתבו נתניהו ודרעי וגולדקנופ וכל חבריהם בהסכמים הקואליציוניים האלה. כי כל המטרה היא לייצר כזה בלגן, שבתוכו ומתחתיו, כשאף אחד לא שם לב, יוכלו לעשות את שינוי המשטר.

כשאנחנו מדברים על שינויה של מדינת ישראל, אנחנו מדברים על האותיות הקטנות בהסכם הקואליציוני, שקובעות שיתוקן החוק באופן שבו הוא ימנע פגיעה בבית עסק שנמנע מאספקת שירות על פי תפיסה דתית. וכשאנחנו שומעים שרה בממשלה, שרה מיועדת בממשלה, אומרת שרופא לא יהיה חייב לתת שירות רפואי אם זה לא תואם את אמונתו הדתית, בחוק, ואומרת שעל פי החוק – אומר מי שאמור להיות יושב-ראש ועדת החוקה שלא יצטרכו להשכיר חדר בבית מלון, אם זה מישהו שלא מתאים לו באמונה הדתית שלו, ברור לחלוטין שהשינוי שמנסים פה לעשות הוא לא עוד מדינה יהודית ודמוקרטית. ואדוני היושב בראש, גם לא מדינה יהודית, כי אין שום דבר יהודי בדברים האלה. אין שום דבר שדומה ליהודי. בדיוק כפי שאין שום דבר יהודי בזה שדווקא המפלגות שמקדשות לכאורה את הדת הן אלה שמונעות חקיקה של חוק שימנע השחתת שלטים רק בגלל שעל השלטים האלה יש תמונה של אישה. מנעו את זה, מנעתם את זה ותמנעו את זה. כי אתם חוששים שאולי יהיה מי שיצטרך לשלם קנס גבוה ויהיה לו קשה לשלם? הפתרון הוא לא גובה הקנס, הפתרון הוא לדאוג שבמדינת ישראל לא ישחיתו שלטים רק בגלל שיש תמונה של אישה על השלט. אבל את זה אי-אפשר לעשות במדינה שבה קמה ממשלה שכל כולה היא ניסיון להדיר, להצר את צעדי הציבור והיחיד.

גם כשאני מסתכל על המציאות הביטחונית – אתם הוצאתם את הפיקוד הישיר של מג"ב, העברתם אותו לידי השר, לוקחים בעצם איזשהו גוף מתוך המשטרה, עם שרשרת פיקוד בלתי הגיונית ובלתי אפשרית. למה עושים את זה? שוב, כדי ליצור את אותו הכאוס שיאפשר אחר כך לעשות דברים אחרים שאולי רוצים לעשות. כי מה יקרה תחת אותו הכאוס? אנחנו חיים באזור שהוא אזור כמו – הייתי מדמה אותו אולי לאיזו חבית חומר נפץ. האזור הזה הוא אזור מאוד מאוד מורכב, שדורש באמת ניהול אחראי, מדוד, כדי לאפשר את הבנייה של מדינת ישראל כמו שאנחנו מכירים אותה. ובהקמת הממשלה הזו לקחתם אזור שמוגדר כחבית חומר נפץ באזור הזה וחילקתם גפרורים לכל חברי הממשלה כדי שיציתו את האזור. ככה זה נראה. כשאתה מפריד את מג"ב ומתחיל להכפיף אותו לכל שר, השלב הבא – אני גם לא מבין איך לא ביקש שר האוצר המיועד, שבכלל חיל האוויר יהיה כפוף לפיקודו הישיר, הרבה יותר סביר עם החלוקה הזאת, אולי. הוא יגיד, אני מתקצב, חיל האוויר הוא תקציב גבוה אז שיוכפף לפיקודי הישיר. הכול כדי לייצר את אותו הכאוס.

והסיפור הוא לא החוקים שיעברו או שלא יעברו, ואני מודיע שהם לא יעברו כי לא תצליחו להעביר אותם. הסיפור הוא האווירה הציבורית שמייצרים כאן והעובדה שמייצרים כאן לגיטימציה. כששרה מיועדת בממשלה אומרת דברים יש לזה משמעות. וכשיושב-ראש ועדת חוקה המיועד אומר דברים יש לזה משמעות, גם כשלא מחוקקים את החוק. והלגיטימציה הזאת לאפליה בשירותים ציבוריים, הלגיטימציה הזאת לגזענות לא תיסלח לכם ולא תעבור בשתיקה.

ואם הגענו למצב שבו במדינת ישראל מי שצריך להגן על הערכים האלה פתאום אלה חברות פרטיות או ארגונים שאומרים: אנחנו לא נאפשר את האפליה הזאת. אז אני, בכל הכבוד, אני מכבד ומעריך את הארגונים האלה שאמרו את זה, אבל את השמירה על חופש הפרט צריך להשאיר בידיים של המדינה, שזה תפקידה. ובמקום לעשות את זה, באה המדינה ואומרת, ניקח לכם את חופש הפרט בשם – כאילו – היהדות, בשם – כאילו – דמותה של המדינה.

אז כשאנחנו מדברים על דמותה של המדינה, ברשותכם, לסיום, אני רוצה לקרוא קטע קטן מספרו של השופט חיים כהן, זיכרונו לברכה – כיהן גם כיועץ משפטי לממשלה, גם כשר משפטים, היה נכד של הרב שלמה קרליבך, בוגר ישיבת מרכז הרב. כותב כך: ההבחנה בין מדינת חוק לבין מדינת הלכה מקבילה בלשון העם להבחנה בין דמוקרטיה לבין תיאוקרטיה. אפילו תאמר שמדינה יהודית אמיתית או טהורה צריכה להיות מדינת הלכה, דבר שרחוק אני מלאומרו, מדינה יהודית ודמוקרטית אינה יכולה להיות מדינת הלכה. לא משום שנורמות ההלכה הן בהכרח לא דמוקרטיות, אלא משום שכל שיטת ההלכה היא אנטי-דמוקרטית. לעניין נורמה ספציפית יכולה המדינה להיות מדינת חוק ומדינת הלכה בעת ובעונה אחת, והוא כשנורמה הלכתית מקבלת תוקף של חוק בהליכים דמוקרטיים חוקיים. אבל מחוקק דמוקרטי – מחוקק דמוקרטי ימעל בשליחותו אם יאמץ לו את ההלכה בתורה שכזאת. התוצאה תהיה אולי, לפחות בעיני חלק משומרי המצוות, מדינה יהודית, אך בוודאי זו לא תהיה מדינה דמוקרטית.

לצערי, הכיוון שהממשלה הזאת הולכת להוביל הוא הכיוון הזה, ואנחנו נדאג שזה לא יקרה. תודה.