כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עצוב לי מאוד לראות שבין כל מאות סעיפי ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה החדשה אין שום תוכנית למען האוכלוסייה המבוגרת בישראל. כלום. אין אפילו סעיף אחד שמתייחס לצרכים של יותר ממיליון אזרחים ותיקים, 12% מאוכלוסיית המדינה – אחוז שרק הולך וגדל עם העלייה בתוחלת החיים.
עד כמה הזקנים לא חשובים לממשלה הזו? למעשה האזכור היחיד של האזרחים הוותיקים הוא במסגרת ההסכם של נתניהו ובן גביר על העברת האגף לאזרחים ותיקים. להעביר אגפים ולסדר ג'ובים זה לא - - -
משה סעדה (הליכוד): לא, לא, עם אריה דרעי - - - ממש יש בהסכם.
אין. עברתי על כולם, עברתי על כולם.
משה סעדה (הליכוד): אני מתקן אותך. יש. יש עם אריה דרעי. יש על זה גם כתבה בדה-מרקר היום.
אני עברתי על כל ההסכמים, ואין שם שום תוכנית - - -
משה סעדה (הליכוד): אז אני אפנה אותך. חבל, לפני שאת אומרת ומוציאה דיבת הארץ - - -
אני לא מוציאה דיבה. עברתי וקראתי. אתה יודע - - -
משה סעדה (הליכוד): אז אני אומר לך שיש התייחסות להגדלת - - - זה יחד עם סימן טוב. זה כתוב.
אני ראיתי 20 סעיפים על מעמדם של בתי הדין הרבניים, ולא ראיתי שום תוכנית למען הזקנים.
האזכור היחיד של האזרחים הוותיקים הוא במסגרת ההסכם של נתניהו ובן גביר על העברת האגף לאזרחים ותיקים – כבדרך אגב ובלי שום היגיון ארגוני – למשרד הנגב והגליל. מה קשור להעביר את האזרחים הוותיקים לנגב והגליל? רוב האזרחים הוותיקים בכלל גרים במרכז. אין שום קשר.
בסופו של דבר כולנו נהיה זקנים. לכולנו יש אימא ואבא, סבא וסבתא. זה צריך להיות אינטרס של כולנו לדאוג לזקנה בריאה ופעילה. זה האינטרס של כולנו שהמדינה תיערך לקראת הזדקנות האוכלוסייה וגם תסייע לכולם להזדקן בכבוד, גם מבחינה כלכלית. זה האינטרס של כולנו להקל על מטופלים סיעודיים ובני משפחתם, כי כולנו יכולים למצוא את עצמו מטפלים, שלא נדע, בבן משפחה סיעודי, בשלב כזה או אחר.
אבל גם אם הממשלה החדשה תתעלם מהזקנים, אנחנו נהיה כאן בכנסת ונילחם למענם. נקדם חקיקה למען הרווחה של שורדי השואה, למיגור עושק הקשישים, לחיזוק המאבק שלנו בתופעת הבדידות הקשה, להגדלת קצבאות הזקנה, לעידוד תעסוקת מבוגרים שרוצים להמשיך לעבוד ומופלים לרעה, לטיפול בתחום הסיעוד. באמת, מי שנקלע למצב הזה באמת מתמודד עם סיטואציה קשה מנשוא. בלתי אפשרית.
הממשלה הזו אולי לא רואה את הזקנים, אבל אנחנו לא ניתן לה להתעלם מהם. תודה רבה.
311 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.