היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני רוצה לומר מילה לצופים, לאזרחים – יש מעט חברי כנסת – מילה לאזרחים המאוכזבים ומילה לאזרחים שהם שבעי רצון. לאזרחים המאוכזבים, אני רוצה לקחת את מי שזוכר, ואם לא – לספר שהיו שינויי שלטון. כשהייתי בן 19 היה המהפך של 77', ומי שחשב שהוא לנצח יהיה בשלטון התבדה. אני הייתי בין המתבדים ובין המאוכזבים, ואני מודיע לכם שהשמש זרחה, וכעבור חצי שנה מנחם בגין ביצע, הייתי אומר, את המצע של מי שאני בחרתי אותו והוא החזיר את סיני תמורת שלום; זה כדי להגיד שהעולם לא נסגר, ההיסטוריה לא נסגרה. אני מפציר בחבריי וחברותיי המאוכזבים: תרימו את הראש. זאת המדינה שלנו, יחד עם החברים האחרים שלא מרגישים כמונו, וביחד אנחנו נייצר מדינה שכיף להיות בה.
דבר שני – לא להחמיץ, לצד המאבק כנגד ההחלטות רעות, ככל שתהיינה, וכבר היו, לזכור שיש שני מיליון אזרחים שחושבים אחרת וגם הם שותפים שלנו; לדבר, להידבר, לנסות להבין ולנסות לשנות את רוע הגזרות בכנסת, במרחב הציבורי. לאחיי הערבים אני רוצה לומר שהיה ניסיון חשוב ביותר בממשלה היוצאת, ואני מקווה שהפרקטיקה של הממשלה הזו, בוודאי ממשלות נוספות, תהיה הזדמנות לשיתוף פעולה.
לאזרחים השמחים ביום הזה אני רוצה לומר: אל תרחיקו לכת. אל תרחיקו אותנו. אנחנו, אותם אזרחים מאוכזבים, משרתים יחד איתכם בכוחות הביטחון, יצרנים יחד איתכם, יוזמים ואוהבים, ואנחנו חיים במרקם חיים אחד. על תרחיקו לכת ועל תרחיקו אותנו. אתם לא רוצים לחיות במדינה שאנחנו במקרה הטוב מאוכזבים ממנה מאוד.
אני רוצה לומר לחבריי החרדים: אתם כבר לא מיעוט. אתם לא 300 תלמידים שצריך לשמור אותם אחרי החורבן הגדול של מחצית המאה הקודמת. אתם כבר מיעוט גדול, הולך וגדל, ואני מצפה מכם ודורש מכם, אחיי ואחיותיי החרדים: קחו אחריות יחד איתנו על כלכלה, על ביטחון, על המציאות הכוללת. אתם חלק מהמרקם, אתם לא קבוצת לחץ. אל תהיה כאלה. אתם רוצים אותנו איתכם. אנחנו לא נוכל לעבוד ביחד, לא נוכל לחיות ביחד, אם אתם לא תחושו אחריות כוללנית ולא מגזרית. אני מבקש מחבריי וחברותיי במפלגות הדתיות בקואליציה: אתם אחראים לא פחות מכל אחד אחר ליציבות המזרח התיכון, ליציבות הפנימית של מדינת ישראל. גלו אחריות ואל תשאירו את זה לבעלי התפקידים, לאנשים המקצוע במדים ובלעדיהם. שמרו על החוסן החברתי שלנו. קחו את זה כחלק מהמצע שלכם, חלק מההישג. תתקדמו בצורה הגיונית במצע שאתם רוצים להוביל אבל קחו בחשבון שמדינת ישראל, ללא שני מיליון מאוכזבים, היא מדינת ישראל שאתם לא רוצים לחיות בה, ולו משום שגם אנחנו יצרנים, גם אנחנו משרתים, ולא נעשה את הספירה, לא נעשה את החשבונאות הזאת. קחו את זה בחשבון. זאת משימה עצומה שעומדת בפניכם. תודה רבה.
407 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.