אדוני היושב-ראש, גם אני – אני מניח שכמו רוב מוחלט של אזרחי מדינת ישראל – מתפלל להצלחתה של הממשלה הזאת, בהנחה שהמילים היפות שאנחנו שומעים פה מדי פעם הן מילים שבאמת מתכוונים אליהן. לו יהי.
לצערי הרב, אני לא איש של בשורות. אני מגלה יותר מדי מילים יפות אבל גם יותר מדי צביעות, בעיקר כשמדברים איתנו על ממלכתיות ועל קבלת הרוב ואיך להתייחס לממשלה. אנחנו יודעים מי לימד את הבית הזה מה זה לדפוק לפי קצב על השולחנות, מי לימד את הבית הזה איך לא להגיד לראש הממשלה "ראש הממשלה" אפילו פעם אחת, למרות שגם הוא נבחר בתהליך דמוקרטי – דרך אגב, בהרבה יותר קולות באחוזים מאשר נבחרתם. אני מזכיר: לא היה לכם אפילו 49%. אבל אנחנו מכבדים את התהליך הדמוקרטי. אני אפילו רוצה לומר, כיוון שציטטו הרבה את הסיפור של יוסף ואחיו: "בזאת תִּבָּחֵנו חֵי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטֹן הנה". נראה אתכם מקיימים חלק מהסופרלטיבים שאתם קושרים לעצמכם על לאומיות במקום לאומנות, ונראה מה יקרה.
אז היום מקימים ממשלה בישראל, זה נכון, אבל היום גם מפרקים בישראל – מפרקים בישראל את צה"ל כצבא העם, מפרקים בישראל את המשטרה כמי שצריכה לתת ביטחון גם לתושבי יהודה ושומרון כשלוקחים מתוך משטרת ישראל את משמר הגבול; מפרקים את יהדותה של מדינת ישראל, באמת במתק שפתיים, אבל בלי רפורמים, בלי קונסרבטיבים. והכותל לכל אורכו, גם מה ששייך לרשות העתיקות, כבר שייך לרבנות הראשית, שחס וחלילה רגל של אורתודוקסי מודרני או של רפורמי או קונסרבטיבי לא תדרוך שם, למרות שראש הממשלה המיועד היה בעד ההסכם הזה. יוצרים כאן יהדות שחלק גדול מהעם בישראל כבר לא רוצה להיות חלק ממנה, בגלל שאם אתה רוצה להיות יהודי זה או בלי סממנים או רק איך שאני לבוש – עם כיפה ועם ציצית, אחרת אתה גם לא יהודי. ואם אתה רוצה לימודים ביהדות בבתי הספר – ואני בעד, וגם ראש הממשלה לפיד, שמעתם אותו, גם הוא בעד לימודי תלמוד – אבל בתנאי שאנחנו נהיה המורים ואנחנו נהיה המדריכים. על מערכת המשפט אני כבר לא מדבר. כן, אנחנו פוחדים, אבל יחד עם זאת אנחנו נלחמים. ואנחנו נילחם – אזרחי ישראל צריכים לדעת – בכלים הדמוקרטיים שעומדים לרשותנו בבית הזה וברחובות.
אני רוצה להגיד עוד דבר אחד: מחר זה עשר שנים לפטירתו של הרמטכ"ל שהיה מפקדי אמנון שחק. אנחנו גרים בגליל ותמיד מתלבטים אם לנסוע למרכז לחלקה הצבאית בקריית שאול או לא לנסוע. אני אומר את האמת בגילוי לב: אני החלטתי לנסוע מחר – לפעמים נסעתי, לפעמים לא – בין השאר כדי להגיד למפקדים במילואים ובסדיר, לאלופים, לרמטכ"לים, לאלה שחיים על פני האדמה - -
אופיר, אני רוצה להגיד לך משהו, סליחה שאני אומר לך את זה כאן, אבל בגלל שאני חושב שאם היית מאזין היית נותן עוד משפט להגיד. אתה יושב פה כיושב-ראש. אני מבקש, אל תנצל את זה לקריאות ביניים כאילו אתה יושב בקצה האולם כחבר כנסת. אני מסתכל על מה שקורה פה מהבוקר - -
- - ולצערי הרב אתה עושה את זה הרבה יותר מדי. אני אומר עוד פעם, אני מבין, אתה יושב פה שעות, קשה לך להקשיב לדברים אולי רגישים וקשים שנאמרים. לפחות במשפט אחד של סיפא של הדברים שלי, אני חושב שאם היית מאזין, אז גם אתה - - -
היו"ר אופיר כץ: אתה הרבה מעבר לזמן ואתה גם מתנהג כאילו עכשיו לוקחים לך את מה שמגיע לך. לא, אתה הרבה מעבר לזמן. אמרתי לך עוד משפט או שניים ואתה אומר לי לא. אז בבקשה, אלעזר, תסיים.
אז אגיד עוד משפט או שניים ואני מכבד את זה.
573 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.
