קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
היום נזכרתי, עובר לי כל הזמן בראש השיר "יא ליל, יא ליל, בבוקר ובליל" – זוכרים את זה, נכון? "מהישיבה עולה תפילה אשכנזית / על צריח ממולה קורא מואזין".
אז זהו, שלא. אז זהוף שלא. אני שומעת פה את חברי הכנסת תומכי הטרור. הם לא חברי כנסת ערבים, כי לא אכפת לי אם בן אדם הוא ערבי. תומכי טרור פה אחד-אחד עולים לפה היום, קוראים לנו בשמות: גרמניה הנאצית, שואה – על חוק המואזין. זה לא "מהישיבה עולה תפילה האשכנזית / על צריח ממולה קורא מואזין". לא. המואזין – חמש פעמים ביום. זו זכות לגיטימית, פולחן דתי, תכריזו מואזין, תקראו. הרי אף אחד לא יבוא להתפלל אם לא תקראו לו כנראה, צריך להזכיר לו לבוא. זה שלכם. פולחן דתי. לא מתווכחת איתו. אתם לא מכבדים את זה שמ-23:00 עד 07:00 אסור לעשות שימוש ברמקולים במדינת ישראל; מ-14:00 עד 16:00 אסור לעשות שימוש ברמקולים במדינת ישראל. אם הייתם מכבדים את זה, אז לא היינו צריכים את חוק המואזין. ואם הייתם מכבדים את חוק הרעש ואת חוק הדציבלים הרלוונטיים במרחב הציבורי, לא היינו צריכים את החוק הזה.
לא. החוק הזה לא אומר לכם לא להפעיל מואזין, "יא ליל, יא ליל, בבוקר ובליל". לא מפריע לכם להדליק מואזין. מה אומר החוק? אחרי שאתם צפצפתם על חוק הרעש, ואחרי שצפצפתם על השעות הרלוונטיות בחוק, החוק של חבר הכנסת צביקה פוגל – שלצערי, עברה קריאה טרומית, ואנחנו עוד מעט מסיימים את הכנסת כי אנחנו מסיימים את ארבע שנות הקדנציה שלנו – אומר שיש אישור ויש היתר שיבדקו את הדציבלים, את מיקום הרמקול. אז אני מבינה שאתם צריכים לקרוא למתפללים ב-04:00, כשזה מעיר ילדים שישנים. לא. אנחנו לא רוצים להעיר תינוקות. זה לא משנה איזה צופר. שום צופר. אנחנו לא רוצים בין 14:00 ל-16:00. לא. לא רוצים ב-04:30, כי לפעמים זה 04:30, לפעמים זה ב-05:10, מממממ כזה. זכותכם, חופש הפולחן בשעות הרלוונטיות, כמו כל דבר, כמו רמקולים במסיבה וכמו מוזיקה של להקת פיקוד מרכז. גם אני לא אפעיל מוזיקה של "מהישיבה עולה תפילה אשכנזית / על צריח ממולה קורא מואזין". לא. לא יכולה להפעיל את זה אחרי 23:00. לא יכולה.
ולכן החוק הזה הוא לא גזעני. והוא לא אנטי-פולחן ערבי. להפך. לא מתערבים. המדינה הזאת מאפשרת חופש דת וחופש מדת בצורה מוחלטת. יש לכם מסגד. אתם רשאים להתפלל היכן שאתם רוצים. אגב, אתם גם יכולים לפרוס שטיח באמצע תל אביב ולהתפלל - -
- - מה שמישהו שמניח תפילין, לא כל כך יאפשרו לו. זה יהיה קצת יותר מסובך.
לכן חוק המואזין, בסופו של דבר, מאפשר לכם פולחן. יחד עם זאת, עושים את זה תוך שמירה על הזכויות שלנו במרחב הציבורי. תודה.
אם הייתם יודעים את המקום והייתם יודעים לא לנקר את אוזניהם של המאזינים, לא היינו נדרשים לחוק הזה.
434 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.