יש גם.
בואו נתכנס לעניין של חוק לומדי תורה, שאנחנו, הרב גפני, מביאים היום.
ברשות היושב-ראש, השר, חברי הכנסת שנמצאים כאן, ואלה ששומעים אותנו בכל מקום, בארץ ובעולם. אני עומד כאן היום ברגשות מעורבים. מצד אחד, אני שמח שהכנסת עומדת להכיר בחוק-יסוד שלימוד התורה הוא ערך יסוד במדינת ישראל. מצד שני, עצם העובדה שאנחנו נדרשים לחוקק חוק כזה מעיד עד כמה התרחקנו.
איך הגענו למצב שבו אחרי אלפי שנות גלות, גזרות, מסעות צלב, גירושים ושנות שמד, אחרי ששבנו לארץ אבותינו, ארץ שקנויה לנו אך ורק מכוח התורה, ואיך נאמר בפרשת בהר? אשר אני נותן לאבותיכם את הארץ הזאת, אנחנו צריכים לחוקק היום חוק שיגדיר את מעמדה של התורה? איך הגענו למצב שבו במדינת היהודים צריכים לעגן בחוק את מה שהיה מובן מאליו לעם היהודי במשך אלפי שנים?
בשנים האחרונות עולם התורה הפך למטרה. אלפי בחורי ישיבות ואברכים חיים בחוסר ודאות בארץ ישראל. בחורי ישיבות נעצרים במדינת היהודים רק משום שהם מבקשים להמשיך לשבת בבית המדרש וללמוד תורה. כואב הלב לראות בחור ישיבה חושש ללכת ברחוב במדינת ישראל, מחשש שייעצר ויושלך לכלא כאחרון העבריינים. כואב הלב לראות הורים לילדים קטנים שמשלמים את המחיר רק משום שבחרו ללכת בדרך התורה. זו מציאות שלא הייתה צריכה להתקיים, אבל אליה נקלענו שלא ברצוננו.
משום כך, אין מנוס מלעגן את מעמדה של התורה בחוק-יסוד. את הצעת החוק הזאת הגשנו בסיעת יהדות התורה כבר בתחילת הקדנציה, ולכן אני שמח שהרב גפני וחבריו מביאים אותה היום, והיא עולה היום שלב נוסף בהליך החקיקה. טוב שהכנסת אומרת בקול ברור שלימוד התורה הוא ערך יסוד של מדינת ישראל. יחד עם זאת, קשה להשתחרר מן התחושה שעצם הצורך בחוק כזה הוא כאב גדול. מדינה יהודית לא הייתה אמורה להגיע לרגע שבו צריך לחוקק חוק כדי להגן על המובן מאליו.
והצביעות זועקת לשמיים. במדינת ישראל אפשר להיות נשיא בית המשפט העליון בלי כינוס הוועדה לבחירת שופטים. אפשר להיות יועץ משפטי לממשלה גם אחרי פיטורים. אבל ללמוד תורה בשלווה, בלי להיכנס לכלא – צריך על זה חוק-יסוד. פתאום מסבירים לנו למה אי-אפשר, ומי שיושב בבית המדרש הופך לבעיה שצריך לפתור. זו אינה דרכה של מדינה יהודית.
אני מקווה שהיום הזה יהיה תחילתו של תיקון. אני מקווה שיבוא היום שבו כבר לא יהיה צורך בחוק הזה. יום שבו איש לא יעלה על דעתו שלימוד התורה זקוק להגדרה בחוק. יום שבו בחור ישיבה לא יחשוש ממעצר משום שבחר לשבת בבית המדרש. יום שבו מדינת היהודים תעניק לתורה וללומדיה את המקום שהיה להם מאז ומעולם – לא מתוך חסד, לא מתוך פשרה, אלא מתוך ההכרה הפשוטה שהתורה היא יסוד קיומו של העם היהודי.
אני קורא לחברי הבית לתמוך בחוק הזה ולהשלים את המלאכה בהסדרת מעמדם של לומדי התורה כדי שבמדינת היהודים איש לא ייעצר רק משום שהוא לומד תורה. תודה רבה.
436 מילים של יצחק גולדקנופ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.