קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התגלגל שהחוק שהרב גפני הציע, שגם אני חתום עליו – הולכים לדון עליו היום, 17 בתמוז. זה היום שנשתברו בו הלוחות הראשונים. עם ישראל, קיומו, ולא רק עם ישראל, העולם כולו קיים על התורה. זו המסורת. זה מה שכתוב בתורה. הדרך לנצח במלחמה: "אם בְּחֻקֹּתַי תלכו". כמעט כל ילד שלמד בחינוך דתי מכיר את הרש"י: שתהיו עמלים בתורה ונתתי שלום בארץ.
הינה, גם אתה מכיר את זה, רון. יפה. שתהיו עמלים בתורה. וכשמדינת ישראל קמה בתקופה המודרנית היא הבינה שהיא צריכה להיות מדינה יהודית. את זה היא הבינה, אבל עד היום היא לא מוכנה לקבל את המושג המהותי של מה זה אומר מדינה יהודית. ואני לא מצליח להבין ולהעלות על הדעת – לשיטתכם, לא לשיטתנו, לימוד התורה הוא הערך הראשון והעליון שעליו מושתת העולם. "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים" וארץ לא נתתי. האם את הדבר הבסיסי הזה, שהוא ערך, על זה אתם לא מוכנים לקבל? זו שאלה של קואליציה ואופוזיציה? זו שאלה של חרדים ולא חרדים? זו שאלה של דתיים ולא דתיים?
שאלתי שוב, המושג הראשון – "והדרת פני זקן" את מכניסה בחקיקה. "והדרת פני זקן" את מכניסה בחקיקה. המושג היהודי הראשון, ההבדל בינינו לבין כולם הוא התורה, זה הדבר הראשון. עליו נהרגנו מימי רבי עקיבא, עם פפוס, עליו נהרגנו אצל היוונים, עליו נהרגנו בכל שנותינו להיות לעם, ואתם עומדים היום ואומרים שזה נושא שבמחלוקת וצריך להסכים עליו. על חוק-היסוד – לא ביקשו יותר מזה. על הדבר הזה, מאיפה בא לכם העוז כלפי עצמכם? עזבו את הפוליטיקה, עזבו את הפייסבוק, עזבו את הסרטונים. העוז שלכם כיהודים בני יהודים, מאיפה בא לכם העוז לזלזל בדבר הראשון, הראשון, שעשה אותנו לעם?
זה עשה אותנו לעם. הדבר הראשון, מאיפה בא לכם האומץ? ואתם אוהבים לצטט. כל אלה שאוהבים לצטט את הרמב"ם, ומצטטים – ומה עם מלחמת מצווה, ומה עם כל מיני ציטוטים אחרים ששמעתי גם בוועדה? אז אני רוצה לצטט לכם את הרמב"ם. אני רוצה לצטט לך את הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל.
ברשותכם. בפרק י"ג, הלכה י"ג, אומר הרמב"ם: שבט לוי נעמד – ואני לא מצטט כרגע, כי זה ברח לי בטלפון, אבל אני אומר לכם, שבט לוי נבחר לשרת ולעמוד לפני השם ולא לצאת למלחמה.
ולא רק שבט לוי, אלא כל מי שנדבה רוחו והקדיש את חייו לדבר הזה הוא כמו שבט לוי. ומה קורה לכם במצב הזה? אתם רוצים להכניס אותם לכלא, אתם רוצים להפוך אותם ללא לגיטימיים. תסתכלו בעצמכם במראה, לא בפניי, ותתביישו.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, צר לי. אני לא מתפלא, אבל אני מצטער. דיברו על שבירת הלוחות פה, עמד פה מישהו ודיבר על שבירת הלוחות.
יש לי חדשות בשבילך. חבר הכנסת קריב, יש לי חדשות בשבילך. בחומש, בתורה שניתנה מסיני על ידי בורא עולם, עם הלוחות שירדו והשתברו – הם השתברו כשעם ישראל היה מאוחד מסביב העגל, כולו. כולו רקד במחולות מסביב העגל. ושם משה רבנו אמר: אם אתם רוקדים מסביב העגל מייד אחרי מתן תורה, על זה אני שובר את הלוחות, לא על אחדות השורות. הייתה אחדות, תאמין לי, אחדות מלאה, רקדו, שרו - -
- - חוללו, אמרו: "אלה אלֹהיך ישראל". לא, בדיוק הפוך. על זה אנחנו מדברים, על חוק-יסוד: לימוד תורה. אנחנו דיברנו על חוק-יסוד משהו, זה? חוק-יסוד: לימוד תורה. במקום שתעמוד פה ותגיד כן, והיית צריך לעשות את זה, אם היית – אבל מה לעשות? בזרם שאתה קורא לו יהדות, התורה היא לא בדיוק משהו שניתן מסיני ובדיוק צריך לקיים אותה. "והיה מחנך הקדוש" – זה לא. רמב"ם אתם יודעים לצטט על מלחמת מצווה, רמב"ם על מלחמת מצווה, אבל חומש – "ולא יראה בך ערוַת דבר", לפחות, אם אתה כן עם עצמך תילחם על נושא ש"לא יראה בך ערוַת דבר". כשיושבת-ראש המפלגה שלך עמדה פה וצעקה את ההפך, לפחות תהיה כן עם עצמך. היא לפחות לא אמרה: יש לי משהו עם התורה – אין לי כלום איתו, אין לי כלום, וחס ושלום, אפילו יותר מזה היא אמרה. אתה מנסה, וזו הבעיה, הצביעות הזאת.
אתם כל הזמן מתלוננים למה – כמו שינון אמר: אין שני זרמים. אני יכול להיות אשכנזי או יכול להיות ספרדי, יש שלוש מועצות חכמים, יש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, של דגל התורה, יש רבנות, הכול בסדר. אבל תורה יש אחת, ועל הדבר הזה היו צריכים להתאחד. אתה היית צריך לבוא ולשכנע את חבריך, כן, לתמוך בחוק הזה – וכל אחד ואחד מהיושבים כאן שיודעים על מה מדובר. אני לא מדבר על התינוקות שנשבו, שאין להם מושג. אין מושג. אין לי טענות על יושבת-ראש המפלגה שלך, היא באמת אין לה מושג. היא תינוקת שנשבתה, היא באמת לא יודעת. אתה יודע. ויש לך עוד חברים כאן שיודעים, שמסתובבים ואומרים: אנחנו יודעים. איפה אלעזר שטרן, היה פה מקודם, הוא יודע מה זה "לא יראה בך ערוַת דבר ושב מאחריך", הוא יודע שזה סילוק שכינה וזה גורם לא להצליח במלחמה, כי הקדוש ברוך הוא אמר את זה.
אתה עומד פה, ליל י"ז בתמוז, ומדבר בדיוק על הדבר הזה. על זה נשתברו הלוחות, על זה נפלו החומות. על זה נפלו החומות. "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו". אתה יודע, "על עזבם את תורתי", כתוב בתנ"ך, ספר שלצערנו הרב מיליארדי אנשים בעולם קיבלו כתורה מסיני, לצערנו הרב יש כמה יהודים שלא הבינו שהספר הזה ניתן מסיני. "על מה אבדה הארץ - - - על עזבם את תורתי". על זה עומדים אנשים שיודעים ומתווכחים? אל אלה שלא יודעים אין לי טענות – תינוקות שנשבו. באמת שאין לי טענות, אין לי טענות אליהם. אבל אלה שיודעים, יודעים על מה מדובר, עומדים וכופרים ומעקמים, ונזכרים פתאום ברמב"ם.
אני אחזור על זה עוד פעם, על הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל. אתם יודעים לצטט רמב"מים אחרים, ואתם גם יודעים מה זה כללי פסיקה. אתה עורך דין, חבר ועדת החוקה, חוק ומשפט, אתה היית יושב-ראש, אתה יודע איך נעשית חוקה. אתה יודע שהרמב"ם לא נפסק; אתה יודע שה"כסף משנה" במקום חולק עליו; אתה יודע שבשולחן ערוך הוא לא נפסק, ברמ"א הוא לא נפסק – נפסק בניגוד לדעתו. אתם אוהבים לצטט את הרמב"ם כל היום, אבל את הרמב"ם של הלכות שמיטה ויובל, את זה, אתם שכחתם כולכם לצטט. כולכם שכחתם לצטט אותו, את הרמב"ם ההוא, הרמב"ם בסוף הלכות שמיתה ויובל שאומר שכן, שבט לוי, שהקדיש את חייו, לא יוצא במלחמת מצווה. מי שהקדיש את חייו לתורה, לא יוצא במלחמת מצווה. את זה כולם שכחו לצטט. רק את הרמב"ם שלא נפסק להלכה אתם זוכרים לצטט.
ואת זה אתה אומר פה בלילה הזה, שכן, שהתחיל האסון הגדול, וכמו שאמרתי, התחיל בחטא העגל, התחיל ב"עזבם את תורתי". יותר מזה, אומרים חז"ל: "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו". על זה "על מה אבדה הארץ". "לא חרבה ירושלים אלא שביטלו בה תורה", כך אומרת הגמרא בשבת. לא חרבה ירושלים אלא שחיללו בה שבתות – על זה אומרת הגמרא בשבת. לא חרבה ירושלים – כל הסדר של הדברים האלה. על זה אנחנו עומדים היום בשביל לחוקק, ועל זה אתם עומדים פה ולא נראה לכם. אתם מפלגים את העם. אין אומתנו אומה אלא בתורתה. אין לנו משהו אחר. זה מה שהפך אותנו לעם; זה מה שישאיר אותנו עם. לשמחתי, אותה קבוצה בתנועה הציונית בבאזל, שניסתה לשנות ולעשות תעודת זהות חדשה, נכשלה. ועל זה אתם כועסים, על זה אתם מתוסכלים, כי הקבוצה הזאת נכשלה, פשטה את הרגל. צדקו מוריך ורבותיך הרפורמים אז. הם צדקו אז. הם צדקו אז.
הם צדקו אז כשהם נלחמו בהרצל. הם צדקו אז, כי הם ידעו, הם ידעו שזה ייכשל.
הם ידעו שזה ייכשל. הם ידעו שזה ייכשל. הם ידעו שזה ייכשל.
הם ידעו שההצלחה שלכם תהיה בזה שכן, בוועידה הראשונה שלכם, כשסיימתם את קורס הרבנים בפיטסבורג, הגישו שרימפס. זו הצלחה בשביל להשמיד את העם היהודי.
ולכן בתוצאה הגישו שרימפס בוועידת הרבנים בפיטסבורג הראשונה שלכם כשסיימו את בית הספר לרבנים. הגישו שרימפס, והתוצאה, כן, 70% התבוללות. זאת התוצאה. וכאן, כשקם העם היהודי, ויש ישיבות, ויש חינוך עצמאי על אפכם ועל חמתכם, ויש מעיין החינוך התורני על אפכם ועל חמתכם - -
- - ויש 90,000 בחורי ישיבות שמוכנים ללכת לכלא בשביל להישאר בישיבה - -
- - ככה העם היהודי יישאר. לא ייראה כמו מוריך ורבותיך. כמו שאמרתי, 70% התבוללות. זו התוצאה שלכם, 70% התבוללות.
לא תעזור הכיפה שהלבשתם על הראש, מה שחבריך בארצות הברית הולכים איתו. פה, בשביל להטעות את העם בישראל, אתה שם כיפה על הראש. זה לא יעזור, לא יעזור ולא יועיל. העם פה יותר חכם.
לא. רציתי שיהיה לי ברור שאני יכול להמשיך. לא יעזור לכם שום דבר. יבוא פקיד, תבוא ממשלה, תקצץ, תעשה, תציק – יקום עוד תלמוד תורה. יבוא עוד פקיד, עוד ממשלה, עוד יועץ משפטי, עוד בג"ץ – תקום עוד ישיבה. תקום עוד ישיבה.
יבוא עוד אחד, תבוא עוד גזרה, עוד פסק דין של בית המשפט העליון, עוד צו מעצר – יקומו עוד תלמוד תורה ועוד גן ילדים.
אתה יודע שאני זוכר את שנות – הרב פרוש נמצא פה. טדי קולק היה ראש העיר ירושלים, ישב ושבר את הראש איך הוא שומר את החרדים בגבולות של רחוב הנביאים, שמואל הנביא, רוממה, איך הוא שומר על גבולות החרדים. הוא עשה תוכניות, הפך את העולם, שלח פקידים "מקצועיים" למיניהם בדיני תכנון ובנייה: בואו נציק להם מפה, נציק להם משם. הפסידו את הבחירות לעירייה, אז הוועדה המחוזית דאגה לעשות את זה: נציק להם מפה, נציק להם משם. מה לעשות, בירושלים 70% הם שומרי שבת. 70% מירושלים. אני יליד ירושלים, זוכר כמה היה בתקופתי. הלכתי עם הרב פרוש להפגנות מול קולנוע עדן כשפתחו את הקולנוע. היום באמצע השבוע אין לכם מה לפתוח קולנוע, באמצע השבוע אין לכם מה לפתוח. אין לכם, כי 70% מירושלים הם שומרי שבת. וכשאיווט ליברמן רצה קצת השפעה בירושלים, הוא היה צריך למצוא מישהו שהחרדים רוצים. אין מה לעשות, אין מה לעשות. וכל שנה עוד ועוד ועוד ועוד תלמוד תורה.
ובזמן שאנחנו מדברים, קמה עוד ישיבה, עם הגזרות, בלי הגזרות, עם רישיונות, בלי רישיונות, עם צווי מעצר, בלי צווי מעצר. אתה יכול לעמוד פה ולצעוק, ויכולים לשבת.
פעם היה בצלאח א-דין, ועכשיו הולכים להיות פה פקידים, ונחפש איך אנחנו נמנע את זה מהם. ומה לעשות, יש עוד.
הקימו קיבוצים בלי בתי כנסת – כמעט כל קיבוץ עם בית כנסת. הקימו מושבים בלי מקוואות – כל מושב עם מקווה, עם כסף של משרד הדתות, בלי כסף של משרד הדתות.
מתן כהנא שר הדתות, ביילין שר הדתות, מלכיאלי שר הדתות – לא עוזר לכם, כולם. בכל מושב ובכל קיבוץ ובכל שכונה גם עוד מקווה, עוד בית הכנסת.
כשאני הייתי צעיר, היית נתקע באיזשהו מקום בארץ לפני מנחה – לא יכולת למצוא מניין. היית צריך שחרית – לא מצאת מניין. היום, איפה שאתה נכנס, כל מושב, מאות אנשים באים להתפלל מנחה, ערבית, לשמוע שיעור, וזה מוציא אתכם מדעתכם. מסכנים, רחמיי, מוציא אתכם מדעתכם. אז אתם מנסים לשלוח במסגרת תקציבית יהדות פלורליסטית, יהדות מכילה. אבל יהודים יותר חכמים ממכם, לא קונים את זה. לא קונים את זה.
זה לא יעזור, הם לא קונים את זה.
לא מקבל שקל, ובונים עוד מקווה.
לא מקבלים שקל – בונים עוד. עשיתם את זה ארבע שנים וזה לא מעניין.
אני מודיע לך, עברנו כמוך את יאיר לפיד האבא – איך קראו לו?
טומי לפיד. עברנו שר אוצר תחת ממשלת שרון – נתניהו, שהיה חלק מהעניין הזה אז – וקם עוד מקווה, ועוד ישיבה ועוד בית ספר, ועוד בית כנסת, ועוד שיעור תורה, איתכם או בלעדיכם.
קיצצתם לנו. אתם הלכתם לבית המשפט והורדתם למערכת החינוך מיליארדים.
מה קרה? נסגר? נסגר? ישיבה נסגרה? כולל נסגר?
הורדתם מיליארדים, עשיתם נזק של מיליארדים לציבור, ומה קרה? תנחומיי – כלום.
אני אגיד לך בדיוק. אני אגיד לך בדיוק.
אני אגיד לך בדיוק. אני אגיד לך בדיוק. אני אגיד לך בדיוק. התחלתי מצד ימין, ולאט-לאט אני אגיע לאמצע. גם לך אני אסביר.
התחלתי בצד ימין, לאט-לאט אני אגיע לאמצע, וגם לך אני אתן הסבר מפורט.
לי אין בעיה. אתה יודע, אחד האיומים הכי קשים זה לבוא לכנסת אחרי ארבע שנים מלאות, כשלא היה דבר כזה בהיסטוריה של מדינת ישראל מ-1988, ולהגיד לה, שבועיים לפני שהיא מתפזרת: תקשיבו טוב, זה הולך להתפזר. תשמע, אני אוהב את האיום הזה, זה אחד הטובים ביותר. אחד הטובים ביותר.
אני אסביר לך. אני אסביר לך. אני אסביר לך. במערכת המשפטיאדה של מדינת ישראל הפך להיות שכל דבר צריך – אמיתי עכשיו, אני לא עושה איתך צחוק, אני אומר כאן אמיתי – זה הפך להיות במדינת ישראל שכל דבר צריך להיות או בפסיקה או כחוקה. ככה לימדו אותנו. שקמה ברסלר ועוד אנשים הוציאו אנשים לרחובות, יש גם כל מיני פקידים במשרד המשפטים שהסבירו לנו במשך כמה שנים שכל דבר, ערך במדינת ישראל, חייב להיות או בפסיקה. למשל ערך השוויון, שלא יכול היה לעבור בוועדת החוקה אצל אוריאל לין, נקבע בפסיקה – הוא ערך עליון במדינת ישראל. ערך הדמוקרטיה נקבע באותו חוק ב-1992; נכנסה המילה "דמוקרטיה" בגנבה, כי כבר במגילת היסוד לא נתנו להכניס את זה.
אמרתי שתי דקות. לכן, כשיש ערך – ואמרתי בדיוק הערב, יש ערך שהוא הכי עליון, הוא הפך אותנו לעם, הוא הסמל שלנו כעם, הוא הסמל שלנו כעם. הערך הזה בפסיקה – אני מאמין שזה לא הולך לקרות, כי אני רואה את הפסיקות של בית המשפט העליון בשנים האחרונות – אני לא משפטן, יש פה יותר טובים ממני, אבל ממה שאני קראתי.
אבל הערך הזה חייב להיכנס בחוק-יסוד במדינת ישראל.
כי אנשים לא מבינים שלדבר הזה יש ערך אמיתי. יש ערך אמיתי. יש לו הרבה משמעויות. אני אומר לך שיש לו הרבה משמעויות, כמו שיש לדמוקרטיה משמעות. יש לדמוקרטיה משמעות? לשוויון יש משמעות? לערכים אחרים יש? לכבוד האדם וחירותו יש?
לא. התשובה היא לא. התשובה היא לא.
הוא שאל למה אני חושב שצריך את זה – כי אני חושב שזה יותר חשוב משוויון.
אני חושב שזה יותר חשוב משוויון.
ערך לימוד תורה במדינה היהודית יותר חשוב משוויון, תתפלא לשמוע.
ערך לימוד תורה. לא, הערך של לימוד תורה הוא בעם היהודי יותר עליון משוויון.
צריך לעשות. תעשו, אין לי בעיה עם זה.
מהו הערך הראשון? הערך העליון - - -
אני לא מדבר רגעי. אם אתה שואל אותי, לא היה צריך גם את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
אחרי שבית המשפט העליון והייעוץ המשפטי וכל המערכות הבינו שהכול נקבע לפי פסיקה או חקיקה, לא נותרה לי ברירה אלא להכניס את זה בחוק.
אני מעלה את זה מעבר לסיוע לנכים.
אני אגיד לך מה אני עושה – אני מעלה את זה מעבר לסיוע לנכים, לדוגמה. למה נתפסת לשירות בצה"ל? אני אומר, מעבר לזכויות - - -
אז אני אחזור שוב: הערך העליון אצלי כעם, הראשון, הוא לימוד תורה.
נכון. נכון. ואללה, גילית את אמריקה. אני מציע לך, תפתח ספר דברים: "היום הזה נהיית לעם". לכל עם יש את תעודת הזהות שלו, נכון? החירות היא תעודת הזהות של האמריקאי, נכון? תעודת הזהות של העם היהודי – יש לזה משמעות – תעודת הזהות של העם היהודי היא התורה, וערך לימוד התורה, עליו מושתת העולם. "אם לא בריתי יום ולילה חֻקות שמים וארץ נתתי", זה הערך היסודי הראשון.
שאלה: מנין יגיעו המסייעים לנכים? מנין יגיעו המסייעים לנכים?
מנין יגיעו מורים ומורות לחינוך הממלכתי? יש לי הרבה שאלות. אני מדבר כרגע על ערך. כשאני מדבר על חוק-יסוד, אני מדבר על ערך. זהו הערך העליון. לא יכול שכל שיחה - - -
אתה חבר ועדת הכספים, ואתה יודע שהישיבות, בהוראת היועץ המשפטי - - -
לא, לא. אתה יודע, גם בחקיקה, כשדובר בוועדת החוץ והביטחון, מראש אמרו: על הכסף אנחנו מוותרים.
אתה יודע, קדמוך – ה"דר שטירמר" טען את זה לפני השואה על כל היהודים. הוא טען את זה, הוא טען את זה בלהט.
אבל עובדתית, מממשלות הימין תמיד קיבלנו פחות כסף.
אבל אני מביא לך הוכחה. אתה לא יכול להתמודד עם הוכחה? מממשלות הימין קיבלנו תמיד פחות כסף.
אבל יש לך בעיה עם הטיעון, כי מממשלות הימין תמיד קיבלנו פחות כסף, ותמיד הלכנו לימין. אז אם אנחנו רוצים רק כסף, למה הולכים - - -
- - אדון בנט ולפיד קראו לנו, אמרו: קחו מיליארד שקל, תימנעו בתקציב. אתה זוכר את זה? באותו לילה של הצבעה על התקציב. תימנעו בתקציב, קחו מיליארד שקל. אמרנו לא. קיבלתי טלפונים מאנשים שזה נוגע להם, אמרו לי: איך אתם אומרים לא? אמרנו לא. לא רק שאמרנו לא, אני יכול להגיד לך יותר מזה – הם לא פה – היו חברי כנסת שחשבו שכן, ואני טרפדתי להם את הרעיון, דאגתי שזה יטורפד. ממש לא. אם זה היה נכון, לשיטתך, מי שמציע יותר כסף – נלך איתו. הציעו לנו – אמרנו לא, אז הטיעון שלך לא תופס מים.
תקשיב מה אני אומר לך. אדון בנט – אני מוכן ללכת למכונת אמת – בליל התקציב ביקשו בנט ולפיד בליל התקציב; מיליארד שקל – אמרנו לא באל"ף רבתי. אני הייתי פה בימים האלה, אני זוכר את זה.
ואני אומר לך יותר מזה, היו שניים שחשבו להיענות להצעה הזאת, ואני טרפדתי להם את זה בדרך לא דרך. אמרתי לך, ולדי, באמת אני אומר לך את זה, ולא ממקום של התרסה: הגרמנים אמרו את אותו דבר על היהודים לפני השואה – הם רוצים רק כסף. הם רוצים רק כסף. למה לא? הם רוצים רק כסף. אז אני מודיע לך, אנחנו קיבלנו פחות כסף מהממשלה הזאת מאשר הממשלה הקודמת, ויש לי על זה מחקר, דרך אגב, גם בחינוך, גם בתרבות – עזוב, חוץ מהישיבות, שכולם יודעים שקיצצו.
גם קיבלנו פחות – בסדר, אני לא אמרתי שלא.
חברת הכנסת מטי צרפתי, קודם כול אמרתי, השאלה המרכזית – ואני מתפלא לפחות על חובשי הכיפה אצלכם - -
- - השאלה המרכזית היא במה אנחנו עם. האם לימוד התורה הפך אותנו לעם והתורה הפכה אותנו לעם או לא? זאת השאלה. יפה.
לצערי הרב, לא זכיתי לשבת באוהלה של תורה. לצערי הרב. ואני מקנא באלה שזכו. ואני מקנא באלה שזכו. אני מקנא באלה שזכו. אני מקנא באלה שזכו, אתה צודק. אני מקנא באלה שזכו.
אני לא בטוח שמומלץ בשעה כזאת קפאין, כי אני לא יודע באיזו שעה האירוע יסתיים. אני מציע לשמור את זה לזמנים יותר מורכבים. אבל זה בדיוק הנושא – השאלה במה נהיינו לעם ובמה לא.
אלעזר, שאלתי קודם, כשלא היית פה: אתה מצטט את הרמב"ם, מלחמת מצווה, את הכול. חומש דברים: "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". איך אתה חי עם זה? איך אתה מוציא חיילים לקרוב כשאתה יודע שיש עליהם קללה? ש"לא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך"? איך אתה חי עם זה? אתה מדבר איתי על הרמב"ם. אני שואל אותך על משהו בחומש דברים. כל ילד בחדר למד את זה עד כיתה ג'–ד'. כל יהודי שמע את זה בקריאת התורה פעם בשנה. איך אתה, איך קוראים לזה, את המינימום.
שאלתי שאלה. קודם כול, יש את האלמנטרי: "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". אתה חוזר לי לשילוב בחיים.
מה אתה עונה לי עכשיו – "טענו בחיטים", קוראים לזה. יש מושג חז"לי – זה, עוד פעם, תינוקות שנשבו, "טענו חיטים והודה לו בשעורים". הוא אומר לי: איך הוא ישתלב בחיים. אני אומר לך, יש דבר פשוט מאוד. יש מינימום. אתה לוקח סיכון. איך אתה עומד מאחורי הדבר הזה?
אני מבין שאת מתחרטת, ואת הולכת להצביע בעד החוק. את בטח הולכת להצביע עכשיו בעד חוק-יסוד: לימוד תורה. הבנת את הערך, הבנת למה זה הדבר הכי חשוב, ואת הולכת להצביע בעד.
"אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי".
עוד שבועיים יהיו לך כמה חודשים של הקפאה.
אני רוצה להוסיף עוד משהו שהיה ב-17 בתמוז, שאני מקווה – אמרתי את זה קודם לזכותו של הרב גפני – אנחנו נתקן את זה. שרף אפוסטמוס את התורה. שרפת התורה התרחשה ב-17 בתמוז. זה היום. ולכן, בזכות הרב גפני אנחנו נזכה היום לעשות, בדיוק על הדבר הזה, ששרף אפוסטמוס את התורה, על הדבר הזה אנחנו נזכה היום לעשות תיקון: לתת ערך אמיתי למשהו שזה המהות שלנו. "היום הזה נהיית לעם". ואלעזר, אני עדיין ממתין לתגובתך על הפסוק הפשוט בדברים. הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל – אתה אוהב לצטט את הרמב"ם על מלחמת מצווה; את התשובה על הדברים הפשוטים, הברורים והדברים שהם האלף-בית של כל ילד יהודי שפתח פעם חומש ושלמד פעם את התורה, ועל הדבר הזה, זה המינימום המתבקש.
נאור, אני יכול לשכנע אותך להצביע בעד? יש לי סיכוי?
איפה אתה חלוק עליי? שערך לימוד התורה צריך להיות ערך עליון במדינת ישראל. אין לך מחלוקת. אתה חלוק על זה שלימוד התורה צריך להיות ערך עליון במדינת ישראל.
אין בעיה. אבל כרגע הדיון הוא על חוק-יסוד: לימוד תורה. אתה בעד.
לא. כל חוק בא בנפרד. לא הבנתי. בחוק השוויון הכנסת את חוק - - -
כי שאלתי, בחוק אחר הגשת את זה – איך קוראים לזה? כל חוק, זה החקיקה שלו.
אני אשאל שאלה. אם הייתי רק מחוקק חוק זכויות הנכה, וזה היה מהקואליציה, היית מצביע בעד, נכון? אגיד לך מייד. הייתי מצביע בעד.
הכול בסדר. נכה – היית מצביע בעד. אז למה פה אתה חושב שזה אחרת? לא היית אומר לי: רגע, אבל מה עם השוויון, רגע, מה עם חוק - - -
הדיחוי של לומדי התורה צריך לבוא בחקיקה נפרדת בכל מקרה, בכל מצב. יגיד לך את זה רם, שהיה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. יגיד לך את זה כל מי שמכיר את הכנסת. גם אתה יודע את זה. זה צריך לבוא בחקיקה מסודרת, עם דיונים בוועדת החוץ והביטחון, עם יועץ משפטי שבא ומתנגד, יועץ משפטי של הכנסת שמתנגד, יועץ משפטי כזה ואחר שמתנגד. נכון, ישראל היא דמוקרטיה שמתנגדת. אתה יודע בדיוק איך זה עובר. הרי את סדר הדברים לא אני המצאתי. אתה מכיר את זה, אתה יודע בדיוק איך זה עובד. אז פה?
אבל גם אתה יכול להגיד. הברכה היא לא משהו ששייך רק לי. הברכה שייכת גם לך, נאור.
נאור, כמו שאמרתי לאחרים, ואני אומר את זה לכולם, אין באמת שום סיבה בעולם. הרי זה לא יפזר או יחזק את הקואליציה. אנחנו כבר לקראת בחירות בכל מקרה.
אין שום סיבה בעולם שהצד הזה של הבית לא יצביע על הערך העליון של לימוד התורה במדינת ישראל. אין לזה הצדקה. זה הרי לא יפרק את הממשלה. אם זה היה מפרק את הממשלה, אתה אומר: יש לי הצדקה פוליטית. אין לזה הצדקה פוליטית.
אני חייב לספר לך. באחד הלילות של הפיליבסטר היה לי פה נאום על פרשת פינחס, שעל ידי זה שהוא הרג את זמרי - - -
תקשיב, אמיתי. על ידי זה שהוא הרג את זמרי הוא הביא שלום בעולם. איך זה יכול להיות שמישהו הורג והוא מביא שלום בעולם? דיברתי על זה. אז יש פה חבר כנסת שקודם היה פה, קוראים לו גלעד קריב. הוא הגיש תלונה על הסתה לרצח של חבר כנסת שעמד מעל הפודיום והסית לרצח – מעשה שהיה. לכן, על פרשת השבוע אני לא יודע. הוא ירוץ לוועדת האתיקה, אני אהיה תלוי בידיים של רביבו, ואני חושש. זה לא פשוט. לכן, בפרשת בלק יותר קל.
הוא בא לכפר על חטא העגל, שאמרנו שעכשיו השתברו הלוחות.
אבל אתה רוצה לדעת על פרשת בלק, ואני רוצה להגיד לך משהו.
אני אסביר לך. כל ערך, יש לו משמעות. ערך זה לא הצהרה. דמוקרטיה היא ערך יסוד, גם במאזני צדק? אני מביא לך דוגמה.
שנייה. אני שואל אותך, לשיטתך – אף שהמקור שלך, אתה לא בדיוק מהמקורות הדמוקרטיים. אבל עזוב. בוא, אתה היית במפלגת דמוקרטית.
עזוב, דמוקרטיה היא ערך, מאזני צדק, נכנס מול ערכים אחרים, למה?
אני אגיד לך, דמוקרטיה יכולה לגבור על שוויון במקרים מסוימים. בשביל הערך הדמוקרטי אתה פוגע לפעמים בשוויון, אבל הדמוקרטיה, יש לה ערך – למשל, כן, ששופטים לפעמים הם יותר עליונים מאחרים בגלל הדמוקרטיה, לשיטתכם.
אם אתה תסכים איתי שזה ערך עליון, אז תבין שיש לו משמעויות בדיוק כמו שדמוקרטיה הוא ערך. שוויון הוא ערך? אני שואל אותך, שוויון הוא ערך?
מכיוון שבחקיקה הוא לא מקבל שום ביטוי מעולם, הוא לא מקבל שום ביטוי לכך שיש לו ערך במדינת ישראל, אני צריך לחוקק חוק-יסוד כזה, אין לי ברירה אחרת, הרי לא הותרת לי ברירה. אם אהרן ברק, שלא קרא ולא שנה ולא למד מימיו, או אדון עמית, או מישהו אחר – דורית ביניש – היו כותבים את זה בפסיקה, אז כמו ששוויון אתה לא צריך להכניס בחקיקה, כי הוא נמצא בפסיקה, אז גם הערך הזה לא היה צריך להיכנס.
אבל הוא ערך, כן, הוא ערך. ערך "והדרת פני זקן" גובר על שוויון? כן. "והדרת פני זקן", הגיל השלישי, גובר על שוויון, כי הוא ערך.
פטור מתור, פטור מתור גובר על שוויון. הינה, נתן דוגמה כשר רווחה, מייד הביא דוגמה טובה. יש ערכים שהם מעל, הכול משווים, וזו הסיבה האמיתית.
נאור, באמת, דקה של רצינות. אמרתי לך פרשת בלק, כי פינחס, אמרתי, אני פוחד, אני באמת חושש. מהו המסר המרכזי של פרשת בלק? מה המסר המרכזי של פרשת בלק? בלעם הגיע, רוצה לקלל את עם ישראל.
מה זה לא מצליח? ברמה שהנביאים מתייחסים - -
- - וגם בספר דברים, כשני הניסים הכי גדולים שקרו לעם היהודי, אף שקרו עוד. יציאת מצרים ופרשת בלק, פרשת בלעם. "עמי זכר נא" – במיכה קראנו – "מה יעץ עליך בלק" – למה זה כזה נושא מרכזי, מה קרה אצל בלעם? בלעם ניסה לתפוס את עם ישראל בחלק, הייתי אומר, איך קוראים לזה – לתפוס אותו במקום הרך שלו.
בדיוק, לתפוס אותו כשהוא לא בדיוק במצב הזה, כשאפשר לקלל אותו, אפשר למצוא אותו בזוויות, אפשר למצוא אותו בזה, לא בשיא תפארתו, אפשר לתפוס אותו. אמר לו אלוקים: גם שם אני לא אתן, אני אשמור על העם היהודי גם שם, גם בחלק הזה שאתם חושבים שהוא מפספס, נגמר העם היהודי, הוא חוסל. דוגמה: היה לנו ה-7 אוקטובר – נגמר, זהו כבר, הכול מתפרק, הכול הולך, הכול. לא. גם שם, גם בחלק שהוא כאילו בתחתית, גם שם אני נמצא איתו. בלעם ניסה למצוא איפה – כנביא, הוא לא היה הרי איזשהו איש פשוט, היה נביא – גם בחלק הזה אני אתן לו הצלה, ולכן כל המערכת של כל הזה, הוא ניסה מפה קללות, הוא ניסה לתת קורבנות, הוא ניסה להיות בסדר עם אלוקים, אבל רק תן לי קצת, תקלל, קצת, משהו, שם אני אצליח לתפוס אותו. הקדוש ברוך הוא אמר לו: גם שם לא תתפוס אותו. גם כשהוא יחטא לא תתפוס אותו.
וזה המסר שלנו, שגם כשנראה, ואללה, חושך, הכול נגמר – אנחנו, הדור שלנו, ראה את זה עכשיו ב-7 באוקטובר, הדור שלנו ראה את זה באיום האיראני, לא שזה נעלם, האיום האיראני, אני לא מטומטם, אבל באופן יחסי, זה היה נראה שאין, נגמר, יש, אפשר להתמודד עם זה, ברוך השם, היה סייעתא דשמיא. לא נגמרה המלאכה, ברור לי, אבל יש סייעתה דשמיא שהעסק הזה נגמר. כן, ברגע אחד התהפך הלב של נשיא ארצות הברית, והכול השתנה. גם זה צריך לזכור, שאנחנו בסוף תלויים בחסדי שמיים. אז קיבלת, איך קוראים לזה, על פרשת בלק.
אני רוצה להגיד לכם משהו על המכבייה, אני רוצה להגיד לך משהו על המכבייה באמת. אתה, כמי שחובב ספורט, אני הולך להגיד לך משהו על המכבייה. אתה יודע, לפני 2,500 שנה הגיעו אנשים מתורבתים, אינטליגנטים, פילוסופים, ושכנעו את העם היהודי, שכנעו את העם היהודי שצריך להתקדם. רוב העם היהודי קיבל את זה. הם שלטו פה, האינטליגנטים האלה, היוונים, ורוב העם היהודי הלך אחריהם, רוב-רובו.
הייתה איזו משפחה פנאטית, מה שקרוי היום, חרדים שחורים כאלה, ממאה שערים קוראים לזה היום, כן? כאלה חרדים שחורים, במושב - - -
והאנשים האלה, המשפחה שלהם אמרו: לא מתאים לנו, אנחנו רוצים להישאר מיושנים, לא פילוסופים, לא מתקדמים. אנחנו רוצים להישאר פנאטים. והם התחילו מלחמה מול האימפריה היוונית, התחילו כמשפחה, דקרו את הקצין שבא להגיד להם: חבר'ה, תצטרפו אלינו, ונהייתה מלחמה. ואתה יודע מה נשאר מהם, מאלה שהתייוונו? כלום. אתה יודע מה קרה למשפחה הזאת? שאפילו היום אתה מזכיר אותם פה, בהקשר של ספורט. המכבים היו אלה, הפנאטים האלה ממודיעין, שקמו ואמרו לפילוסופים: לא בא לנו, אנחנו מוכנים להתאבד על זה, אנחנו נלך על זה למלחמה. תהרגו אותנו, נתחבא במנהרות, לא תיתנו לנו ללמוד – זה הסיפור. ואתה יודע מה? תחשוב לרגע אחד איפה אתה רוצה להיות בהיסטוריה. אפילו קבוצת כדורגל הקימו על שמם, קבוצת כדורסל, יש משחק, יש הכול, עשו חג, כולנו חוגגים חנוכה על שם המשפחה הפנאטית הזאת. עופר, אתה יודע שאני צודק, אתה יודע שאני צודק.
אתה, יותר מכולם פה, יודע שאני צודק במה שאמרתי. עופר, אתה יותר מכולם. הם באו ואמרו להם: תתקדמו, יש קדמה, העולם התקדם, אל תישארו מאחור. והמשפחה הפנאטית הזאת אמרה: אנחנו נשארים מאחור. והתוצאה היא שסימון שואל אותי, כשהוא רוצה להצביע נגד חוק-יסוד: לימוד תורה – מספר לי שיש מכבייה עכשיו. מה זה מכב"י? ראשי תיבות – מי כמוך באלים השם. רק שתדע, שתבין ממה זה בא – ממלחמה בתרבות הזאת, ממלחמה בדבר הזה. זה מה – איך קוראים לזה.
עכשיו, אין גבול, על זה אתם באים עכשיו. אתה יודע מה? זה אומר במילים אחרות שמי שהתנגד לחוק לימוד תורה, בעוד 100 שנה אפילו קבוצת כדורגל לא תהיה על שמו, אפילו קבוצת כדורסל לא תהיה על שמו. שום דבר לא יישאר. מי יודע על כל העם היהודי שהלך והתקדם, ונהיה נאור וניסה להיות חלק ממשפחות העמים – לא נשאר ממנו כלום. מהמשפחה הזאת אפילו מייצרים, 2,500 שנה אחר כך, קבוצות כדורסל. אז אם, סימון, אתה רוצה איזה משהו במורשת, משהו, תצטרף לאלה שבעד.
תצטרף לאלה שבעד. זה המינימום, אני מבקש, המינימום.
פינדרוס, אני רוצה לשאול, אם דיברנו על ספורט ועל חוק-יסוד: לימוד תורה, איך קורה שאתה מצביע על חוק התקשורת של קרעי, שהוא בעצם תומך בספורט בשבת ותקשורת בשבת.
נמצא פה הרב מקלב. עוד לא קיבלתי הנחיות של הרבנים מה לעשות בחוק התקשורת.
אני אומר לך מראש שלא קיבלתי. עכשיו, אני מסכים שיש פה דילמה, בכנות אני אומר לך, אבל בשביל זה יש לנו רבנים, "ועשית - - - ככל אשר יורוך". מצד אחד יש מערכת שבשבוע שעבר, היית צריך לראות – אני אמרתי שצריך להפסיק את ההפגנות בקפלן ובכביש ארבע ובכל מקום, כי התרבות הזאת שהשתרשה במדינת ישראל, שכל מי שכואב לו הבטן – בצדק או שלא בצדק, בכלל לא משנה – חוסם לאנשים את האפשרות להגיע הביתה, זה דבר בלתי נסבל. גם ככה זה קשה, וזה דבר שצריך למגר אותו בכל תוקף. ואמרתי שבארצות הברית יורים ברגליים של אנשים שעושים את זה כדורי גומי, זה כדורי גומי. אז מישהו שאל אותי: אתה רוצה שירו בגולדקנופ? אמרתי לו, אמרתי את זה: התחילו בקפלן – תתחילו בלזימי, בחיוך כזה, כאילו, מה, אתה עושה ממני קרקס?
תקשיב, עזוב שנעמה לזימי עשתה על זה סרטון לפריימריז והיא חוגגת. אתה יודע מה? מה לעשות, אלה הם חיינו. כל ערוצי התקשורת – 12, 13, 11 – בכותרות: הסתה לרצח. עכשיו תקשיב, אני מספר לך את הסיפור כמות שהוא, תבדוק עם אלה שהיו שם, זה מה שהיה. אתה יכול להסתכל גם בסרטון. אני אומר: חבר'ה, צריך להפסיק את ההפגנות. הם שאלו אותי על ההפגנות של – כי צריך להפסיק את התופעה הזאת של לחסום כבישים.
אין לאדם זכות לתקוע אנשים שעתיים, שלוש בדרך הביתה. אין חיה כזאת. אין חיה כזאת. זו לא זכות נכונה. ואני חושב שהיועצת המשפטית לממשלה, שנתנה את האפשרות הזאת ברפורמה, צריכה ללכת לכלא על זה, כי היא הזיקה למיליוני אנשים שלא יכולים להגיע הביתה. סליחה, פעם זה נכים, פעם זה הפגנת האתיופים, פעם זה הפגנת חרדים ופעם זו הפגנת משפטים ופעם זה, לא יודע, נוער הגבעות. מה זה משנה? אמרתי שהדבר הזה צריך להיפסק. כל ערוצי הרעל פתחו את המהדורות – אמיתי, דרך אגב, אני לא רוצה להגיד, יש לי פה התכתבות עם חלק מהכתבים, אמרו לי: תשמע, הבנו שזה מוגזם – הסתה לרצח במערכת הפוליטית. אתה מבין שיש פה כוח בלתי נתפס.
עכשיו, לי יש מזל שבוחרי הפריימריז שלי לא רואים את הערוצים האלה, אז זה לא כל כך השפיע עליי. זה הצחיק אותי. אבל ברמה האמיתית, תחשוב על מישהו מפה שזה כן משפיע על הבוחרים שלו. מה זה הדבר הזה? אז קרעי טוען שהוא הולך להוריד להם קצת את המונופול ואת העוצמה. אבל מצד שני, כמו שאתה אומר, יש פה הרבה דברים שהם ערכיים שצריך לבדוק אותם. ולכן אני שמח, והחלק הזה מאוד קל.
אנחנו לא צריכים לבדוק מה פופולרי, לא פופולרי – לא סקר דעת קהל, לא כמה לייקים נקבל. נכנסים לרב שעשה את מה שחוק-היסוד אומר – במשך 80 שנה ישב ולמד תורה. 80 שנה ישב ולמד תורה.
אנחנו יהדות מרוקו. הוא טועה, אתה ממרוקו, תגיד לו. תגיד לו שאתה ממרוקו.
מאיר, תגיד לו שאתה ממרוקו ואני מבלארוס. הוא טועה. איפה הרב פרוש? תגיד לו שאתה לא מאוגנדה, אתה מאיך קוראים לזה. איפה יושב-ראש הקואליציה?
רבותיי, מכיוון שאני עוד מעט הולך לרדת, והזכרת לי קודם להיכנס ללומדי תורה, אני אומר את זה בחיל ורעדה: בעוד עשרה ימים יחול יום השנה - - -
אדוני יושב-ראש הקואליציה - - -
אני מחכה. עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו באמת: בעוד עשרה ימים יחול יום השנה של יהודי שכל פעם שאני נזכר – זכיתי להיות קרוב אליו, מרן הרב אלישיב, זכר צדיק לברכה. נאור, אני רוצה שתשמע את זה, בגלל שאני מחבב אותך, אמיתי עכשיו. מרן הרב אלישיב, יום השנה שלו בעוד עשרה ימים. מרן הרב אלישיב, הסדר-יום שלו בריכוז לימוד תורה, כשיכולת להיכנס ולהזיז שולחנות וכיסאות והוא לא שם לב, הוא היה מרוכז – אני ראיתי את זה בעיניים שלי – עד גיל 100 במשך 14 שעות ביממה. 14 שעות ביממה. היה מרוכז ברמה שיכולת להזיז שולחן וכיסא ולעשות כל דבר שהוא לא רצה שיעשו אצלו בבית, אבל כשהוא התחיל ללמוד, יכולת לעשות את זה. ישב ולמד ככה בצלילות עד גיל 100. תקשיב טוב, אני ראיתי את זה במו עיניי. ולכן, כשהיית נכנס אליו לשאול אותו שאלה, לא היית מסיים את השאלה – כבר התשובה הייתה בפיו, והיית בהלם.
זכורני, פעם אחת, כשהוא היה בגיל 99, נכנסתי עם הרב גפני אליו, והתחילו לשאול אותו איזושהי שאלה. והרב גפני אומר לי מייד כשהוא מתחיל לענות: בחוץ אומרים שהוא כבר לא מתפקד; אתה נכנס לפה, אתה מרגיש סנילי. אתה זוכר את זה? אתה נכנס לפה, אתה מרגיש שאתה סנילי. זה ערך לימוד התורה. זה הערך האמיתי של הדבר האמיתי שמחזיק אותנו, מקיים אותנו. ולכן אני בטוח שכל אחד ואחד מחברי האופוזיציה והקואליציה יסתכל לסבא שלו ולאבא שלו ולנכדים שלו בעיניים ויגיד: אני רואה ערך אמיתי בלימוד התורה. תחשוב מה תגיד לנכד שלך ותחשוב מה תגיד לסבא שלך.
ואת התיאום איך לרדת אתה צריך לבקש מאופיר כץ. בוא נסגור את העניין הזה. יכול להיות שעוד יהיה זמן שאתה תגיד לי, לא? לא, הוא אמר לי: תחכה כמה דקות.
אבל אני אומר לך עוד הפעם. מאיר, אני אומר לך, תגיד גם לחברים שלך, אלעזר, כולם: תחשבו איפה תהיו יום אחד בהיסטוריה כשחוק-יסוד: לימוד תורה עבר – היינו שם או היינו שם? היינו עם המתייוונים או היינו עם המכבים? איפה היינו? איפה היינו בהיסטוריה? תחשבו על זה לרגע. ואתם יודעים למה אני אומר את זה? בגלל שאני ריאל פוליטיק. זה כבר לא יקדים את הבחירות, זה כבר לא קשור לבחירות. חלקכם הגדול לא תהיו פה. בשביל הסבא שלכם, בשביל הנכד שלכם. תחשבו על זה. תחשבו עם מה יש יותר סיכוי שהנכד שלכם יישאר יהודי.
תחשבו על זה: איפה תהיו מול הנכדים שלכם? איפה תהיו מול הסבא שלכם ביום ההיסטורי הזה, שהכנסת בין כה וכה מתפזרת, בין כה וכה נגמרת? איפה תהיו, באיזה צד של ההיסטוריה? באיזה צד – בצד שאחרי 2,500 שנה זוכרים אותם כמכבים, או המתייוונים, שאף אחד לא זוכר אותם? לדעתי היחידי בבניין הזה שידע על אחד מהשמות של המתייוונים זה עופר כסיף. הוא היחידי שאולי יזכור, אבל אף אחד בבית הזה אפילו לא יודע מי הם היו. אף אחד לא יודע פה בבית. את המכבים כולם זוכרים, גם אוהדי כדורסל, גם אוהדי כדורגל, אבל גם כל יהודי מסורתי ודתי זוכר מי הם המכבים. תחשבו באיזה צד של ההיסטוריה. תחשבו מה יהיה עם הנכדים שלכם, מה יהיה עם הנינים שלכם, מה יהיה עם הסבא שלכם. וזה קל, אתם יודעים? כי זה כבר לא יפיל ממשלה או יעלה ממשלה. תחשבו באיזה צד של ההיסטוריה. תסתכלי על סבא שלך ותסתכלי על הנכד שלך ותחשבי באיזה צד של ההיסטוריה את רוצה להיות. איפה את רוצה שהנכד שלך יהיה? את יודעת שאם יהיה לימוד תורה, יש יותר סיכוי שיהיה לך נכד יהודי. אם לא תהיה תורה, יש פחות סיכוי. את יודעת את זה.
נראה לי, יושב-ראש הקואליציה, שהאופוזיציה כבר משוכנעת להצביע איתנו. הם כבר משוכנעים.
אני הולך לשבת פה עד שאת תשתכנעי. תסתכלי לסבא שלך בעיניים ותסתכלי לנכדים בעיניים, תחשבי על זה רגע.
אבל גם היום מחללים. אמרתי, אמרתי: לכן אני לא מחליט.
נמצא פה הרב מקלב, ישאל את הרבנים – יקבל תשובה. וכמו שאמרתי, את יודעת מה זה הרבנים? הרבנים זה אנשים ש-80 שנה, 90 שנה ברצף ישבו ולמדו 14, 15 שעות ביממה בריכוז מטורף. אתם אפילו לא מסוגלים לעכל את זה. אתה היית אצל הרב עובדיה בגילים המתבגרים. כשהוא היה בספר, יכולת לדבר איתו? כשהוא היה בספר.
עד שהוא הרים את הראש, לקח זמן?
הוא היה מרוכז. הוא הבין שנכנסו אנשים? הוא לא שמע בכלל, הוא לא ראה בכלל. אתה היית אצלו, אתה יודע. מאיר, אם ערך לימוד תורה יהיה גבוה יש סיכוי שהנכדים של כולנו יהיו יהודים, או כשזה לא יהיה?
באיזה מצב יש יותר סיכוי שהנכדים של כולנו יהיו יהודים ויישארו כאן, עם ערך לימוד תורה או בלי ערך לימוד תורה?
אני אומר שוב: הגנה פחות משמעותית בהיסטוריה בחלק הזה, בחלק הזה. ונדבר על חוק הגיוס בקדנציה הבאה. אני מדבר איתך עכשיו על ערך לימוד התורה. כשזה לא משמעותי להפלת הממשלה, אין לכם שום סיבה, תהיו בצד הנכון של ההיסטוריה. אמרתי, חלקכם הרי לא חוזרים לפה אחרי הבחירות. תהיו בצד הנכון של ההיסטוריה ותצביעו בעד ערך לימוד התורה. תצביעו בעד הערך העליון, שעליו מושתת העם היהודי. תהיו בצד הנכון. תהיו מאלה שמסרו נפש מול היוונים. תהיו מאלה שמסרו נפש מול הרומאים. תהיו מול אלה שמסרו נפש בכל השנים.
מסרו נפש, מסרו נפש, תלמדי היסטוריה. מסרו נפש 3,000 שנה.
שאלתי אתכם קודם כמה אנשים מכירים את המתייוונים שהיו בימי היוונים.
כמה מכירים אותם? כמה זוכרים אותם?
הלכתם והקמתם הכול. כמה זוכרים אותם? כמה מכירים אותם? מי זוכר אותם? מה הסיכוי היותר-גבוה שהנכד שלך יהיה יהודי - -
- - אם יהיה לימוד תורה בישראל או לא יהיה? מה הוא הסיכוי היותר-גבוה?
על זה אני שואל. מה הסיכוי היותר-גבוה שבעוד 200 שנה אנחנו נזכור מי אנחנו ויהיו לנו ילדים יהודים, אם יהיה ערך ללימוד תורה או לא? בשביל זה, תחשבו לרגע איפה אתם רוצים להיות. אמרתי, אם זה היה בשביל להפיל את הממשלה – אני מבין שזה הערך העליון. אני מאמין שאתם תחוקקו חוק-יסוד: הפלת הממשלה. זה הערך העליון. אבל הערך הזה כרגע לא סותר אותו, כי הממשלה לא הולכת ליפול. אז מול הערך העליון הזה, תנסו לעצמכם, בהגינות שלכם, לחשוב לרגע איפה אתם רוצים להיזכר. ואני מקווה – אופיר, נכון? זה לא היה בדיל, בדיל היה ראש הממשלה.
מי היו המכבים? שאלתי, מי היו המכבים?
אתם יודעים כמה דמגוגיה זה יכול להיות. מישהו מזלזל בלוחמים? מישהו לא מעריך אותם? מישהו? היה פעם אחת – אתם קשקשנים, קשקשנים. אתם יכולים לצעוק כמה שאתם רוצים.
על סתם. מדברים על חוק-יסוד: לימוד תורה.
מדברים על חוק-יסוד: לימוד תורה. מדברים על חוק-יסוד: לימוד תורה. למה את לא שואלת על הנכים? למה את לא שואלת כרגע על העולים?
לא דיברתי על העולים. לא דיברתי על העולים. לא דיברתי על העולים.
אני מציע, כמפלגה שמייצגת הרבה מהעלייה. רבותיי, ליל 17 בתמוז – אנחנו נתקן, על שרף אפוסטמוס את התורה, ועל חטא העגל, ונצביע בעד חוק-יסוד: לימוד תורה. תודה רבה.
6,303 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.