קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חבל שפרוש יצא, אמרתי לו את זה אתמול ואני אגיד לו את זה עוד פעם. בספר משלי בפרק י', וטוב שהוא ישנן את זה, כתוב כך: "ברֹב דברים לא יחדל פשע וחושֹך שפתיו משכיל".
עולים לכאן חברי הכנסת החרדים ומטיחים בנו האשמות מוטרפות. הקוזקים הנגזלים החוצפנים האלה. למי שלא בדעתו הוא קורא לנו – אתה מקשיב, דיכטר? – אתה יודע איך הוא קורא לנו? אנשי אוגנדה. אנחנו בכלל לא שייכים למדינה הזאת. פרוש. אנשי אוגנדה אתם, מה לכם ולארץ הזאת? אתה שומע את זה ואתה נחרד. אתה לא מאמין.
ניחא אתה מתווכח על כסף, ניחא אתה מתווכח על דברים אחרים, אבל גם לא לשרת בצבא, גם לעשוק את המדינה, וגם להטיח בנו האשמות מהסוג הזה? ואתם, אנשי הליכוד, שותקים. אין לכם מה להגיד. וגם בתוך המפלגות הציוניות, שחלקם חרדים, שותקים וממלאים פיהם מים. זה חוק של נבזות; זה חוק שאסור לו לעלות לכאן. לא בגלל שמישהו מאתנו חושב שללמוד תורה זה לא נכון – זה נכון ועוד איך, אבל האם אי-אפשר ללמוד תורה והתורה לא תהיה ערך שלצידו אתה מגן על המדינה שלך? חוצפנים שכמוכם; איך אתם מעזים, כשקוברים בכל שבוע את מתינו? כשעשרות-אלפי משפחות שכולות הקריבו את היקר להן מכול? העצב שלהן טבוע בתוכן ועונות השנה הן רק תפאורה לעצב הגדול שלהן. והן מתהלכות בקרבכם, והן ממשיכות לשלוח את הילדים ואת הילדות.
עולה לכאן חבר כנסת שקורא למי שמתנגד לחוק הזה: אנשי אוגנדה. אני מקווה לשמוע גינוי אחד. אחד. איזה צדיק או צדיקה מהליכוד שיעלו ויגנו את זה. הרי גם אתם נושאים בנטל, אני מכיר אתכם ואת הילדים שלכם; כולם מתגייסים ואתם תסבלו דברי בלע כאלה? זה מביש, והגיע הזמן שיקומו ויגידו להם את הדברים האלה. תודה.
274 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.