אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, שרי ממשלת החורבן, חברי הכנסת של ממשלת החורבן – אליכם אני לא פונה. אני פונה אל המצביעים שלכם, אל בני הציונות הדתית שמשרתים, נופלים ונפצעים - -
היו"ר יעקב מרגי: אתה רוצה שאני אקרא אותך בפעם השנייה? בבקשה.
אני לא פונה אל חברי הממשלה, ממשלת החורבן, אני לא פונה אל חברי הכנסת שחושבים שהכיסא הוא מעל הכול – אני פונה אל המצביעים ששלחו אותם, אל המשרתים, אל אנשי המילואים, אל בני המשפחות, אל המשפחות השכולות. ממשלת החורבן הזאת לא עושה חוק-יסוד על חשיבות השירות בצה"ל. בתורה שלנו, כנראה לא שלהם, אנחנו יודעים שדרך ארץ קדמה לתורה. אין חוק-יסוד על דרך ארץ, אין גם חוק-יסוד על כיבוד הורים, יש חוק-יסוד לתורה מעוותת – שזאת לא התורה שלנו, זאת התורה של מי שהמציא לנו תורה שאין בה "לא תעמוד על דם רעיך, אין "כל ישראל ערבים זה לזה"; יש רק כסף, כסף, כסף וכיסאות.
אדוני היושב בראש, גם הרב תמיר גרנות הגדיר זאת, את החוק הזה, "זוועה מוסרית, ביזיון התורה וחילול שם שמיים". הנוסח הזה כולו בא לקדש השתמטות ולקחת כסף. הרי מה אומרים לנו? "מאזניים". המציאו פה מילה בחוקים של ערכי היסוד. אדוני היושב-ראש, אני התעסקתי עם ערכי יסוד. ברוח צה"ל כתוב: "וכיבוד ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" – ככה כתוב בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
אנחנו יודעים שבכוונה רוח צה"ל זה לא מסמך משפטי. ככה נזהרנו כשכתבנו את זה. לא חשבנו שכל דבר צריך ללכת לבית המשפט העליון. היה ברור לנו שיש מערכת ערכים, שאם שומרים עליה, אז מייתרים את בית המשפט העליון בחלק גדול מהדברים שלו. אנחנו אומרים: יעמוד במבחן בג"ץ, לא יעמוד במבחן בג"ץ, זה לא מעניין.
השאלה אם הוא יעמוד בערכי היסוד שעליהם אנחנו מחנכים את ילדינו, בערכי היסוד של התורה שקיבלנו וירשנו מאבותינו, לא בתורה הזאת שהם המציאו לנו, לא בתורה הזאת של ההשתמטות, לא בתורה של הניצול, לא בתורה של השוחד. זה מה שהם לוקחים. אחרי זה הם מעזים לדבר? כשתבוא אליי הביתה, בגלל שבבית שלי לא ידפקו בדלת, אומר הרב יוסף לנכדים שלו. הוא יודע מה אומר לי, מה אומר לנו, החשש מדפיקה בדלת? הוא יודע מה זה? השר דרעי, שגאה בנכדים העריקים שלו?
מי בא במקומם? כמה ימים באים במקומם? תמשיכו להחריב, אבל אנחנו נקומם ונבנה, וזה לא יעזור לכם. אתם תלכו הביתה, כל אחד זוכר, כמו השר שיושב פה: אני הייתי שר בממשלת החורבן – זה מה שתיקחו אתכם עד הקבר.
436 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.