קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראוי שמעת לעת, מפעם לפעם, נדון בכנסת על מורשתו של העם היהודי, על ההיסטוריה שלו, על המציאות שבה הוא חי במשך אלפי שנים באירועים שונים שקרו בעולם ושהייתה להם נגישות ונושא שקשור לעם היהודי. העם היהודי הוא עם של אלפי שנים, שסבל יותר מכל אומה אחרת בעולם. סבל מרדיפות, מצרות, מתקופות שבהן היה לו מאוד קשה במדינות שהוא חי בהן כשהוא היה בגלות.
במציאות הזאת, הוא העם היחיד ששרד את כל אלפי השנים האלה מאז היותו לעם, מאז שהוא התפזר על פני כל הגלובוס, והוא דיבר – האחד עם השני בעם היהודי דיברו באותה שפה, "שמע ישראל השם אלוקינו, השם אחד", הייתה שפה אוניברסלית בעם היהודי. היהודי שהיה במרוקו או בקנדה או בפולין או בעיראק או בכל מקום אחר בעולם, זאת השפה שהיו מדברים בה במשך כל הזמן.
לא רק שהעם היהודי שרד בחסדי השם יתברך בכל המקומות, הוא חזר לארצו, וראוי לבדוק איך יכול להיות נס כזה גלוי: עם קטן באופן יחסי לאומות גדולות אחרות, המציאות הזאת שבה העם הזה התקיים וחי וראוי לבדוק את הדבר הזה.
ואני, כמו שלמדתי וכמו שאחרים גם למדו, מה שהיה שונה בעם היהודי מכל האומות האחרות שאליהן אנחנו רוצים להשוות, זה היה לימוד התורה. לימוד התורה היה דבר שלא היה בעם אחר. היו לימודים על נושאים שונים, על נושאים מקצועיים, על פילוסופיות טבעיות, רגילות. הדבר היחיד שהיה בעם היהודי ויש בעם היהודי יותר מאשר בכל מקום אחר, או בכל עם אחר, זה לימוד התורה. לימוד התורה העמיד את העם היהודי בכל מקום שהוא היה בעולם. והעם היהודי, בניגוד לכל האומות האחרות שעליהן אנחנו מדברים, היה עם שעבר את כל התקופות הקשות, את השואה, את האינקוויזיציה, את מסע הצלב, את התקופות של הרומאים, של היוונים, את כל התקופות האלה עברנו, אבותינו עברו, וחזרנו לכאן. אנחנו ממשיכים להיות עם עם תרבות, עם לימוד, עם חינוך ועם תורה – עם תורה שלא הייתה, ואין אותה, לעם אחר.
אני השתתפתי ברוב הדיונים בוועדה שעסקה בהכנת החוק לקריאה ראשונה. אני רוצה להגיד לכם, חלק זה היה סתם דיבורים כדי לסחוב זמן. אבל חלק מהדברים היו שאלות שראוי לתת עליהן תשובות. אחת השאלות הייתה: למה היום? למה נזכרת בחוק הזה עכשיו? למה לא הבאת אותו בקום המדינה?
לא. לא לעשות לי פיליבסטר. יש לי עשר דקות.
כששירי מתחיל לבלבל אותי, אני מתבלבל. איך הוא הגיע עכשיו לי"ז בתמוז כשאנחנו עדיין יום קודם?
אז זו הייתה שאלה אחת. והיו עוד כמה שאלות, בין היתר, למה לא מביאים בחוק-היסוד למה זה נוגע? לאילו משרדים זה נוגע? כמה כסף זה יעלה? מה התקציב בעניין הזה. וזו דווקא הייתה סדרה שלמה של שאלות של חברים בוועדה ששאלו, בעיקר, או נדמה לי, רק חברים מהאופוזיציה – חבריי באופוזיציה.
אז השאלה הייתה, למה לא דנים גם על העניין הזה? אני רוצה להשיב. אני אתחיל מהשאלה האחרונה. אני, בניגוד לחברים אחרים בכנסת - - -
רגע. אני, בניגוד לחברים אחרים, הייתי פה גם ב-1992. אני הייתי, אדוני היושב-ראש - - -
ביבי היה. הוא נכנס איתי ב-1988.
כן. אבל הוא היה סגן שר החוץ. לא חשוב.
די. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד, חוקקו את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בוועדת החוקה.
אני הייתי שם. וחוקקו את חוק-יסוד: חופש העיסוק, שגם הוא היה שם. אגב, מי שדחף לחוקי-היסוד האלה היו שני אנשי ליכוד.
היה אוריאל לין והיה דן מרידור.
מיקי איתן, זה היה אחרי זה. זה כבר היה אחרי ששני החוקים האלה היו.
אבל אני רוצה להגיד לכם, לא נשאלה שאלה כזאת מסיבה נורא פשוטה. לא שאלו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, מה יותר מחוק כזה שהוא חוק-יסוד. אף אחד לא בא לשאול כמה כסף זה יעלה, ולכמה משרדים תהיה נגישות מחוק-היסוד הזה לדברים שהמשרד מטפל בהם. אבל יתרה מכך, בחוק-יסוד: חופש העיסוק, שהוא נושא כלכלי, לא הייתה שאלה.
למה לא הייתה שאלה? אני רק רוצה להסביר.
בסדר. הבנתי. אני עכשיו מדבר ברצינות, ואני מבקש. זה קצת מפריע לי, אני מתבלבל כששואלים אותי באמצע.
אני עונה על השאלות המקצועיות האלה. אני יודע תמיד שיש ויכוח, ושואלים אותי את השאלה הזאת, זאת אומרת שכבר בוויכוח המקצועי עצמו כבר אין מה להגיד.
ואני שואל את הכנסת, אני שואל את חבריי לאופוזיציה, אני שואל אותם.
למה דווקא פה שואלים את השאלה הזאת? מה יש בשאלה הזאת?
חוק-יסוד: לימוד התורה, שהשאלה הכלכלית בו כמעט לא קיימת.
זה מה שאמרו אנשי האוצר בדיון הראשון. אבל נניח לעניין הזה. מה פתאום פה מתחיל דיון: כמה זה נוגע למשרדי ממשלה. לא שאלו את זה בחוקי-יסוד אחרים. אני באמת הצבעתי נגד.
ב-1992, נדמה לי. לא זוכר בדיוק, אבל בערך, זה באותן שנים.
האמת שלא. למה? לא נולדתי, איפה ששירי נולד, במגילת העצמאות. זה לא נכון.
ולכן, אדוני היושב-ראש, השאלה בעניין הזה היא שאלה שאני מתחיל לחשוב, אולי הם מתכוונים למשהו אחר, לא לדעת באמת את התשובה, מכיוון שחוק-יסוד, המהות שלו, שהוא מביא את הכותרת שעליה המדינה מושתתת. מה המדינה רוצה שיהיה בין יתר הסימנים של האזרחים בה? רצו שיהיה כבוד האדם וחירותו – זאת הייתה המטרה. אני חושב שאין אדם יהודי במדינת ישראל – אני חושב שגם מי שלא יהודי והוא מעריך את מה שיש בעם היהודי – הוא רוצה שיהיה חוק-יסוד לימוד תורה, בין יתר הדברים, בחוקי-היסוד. זאת המטרה.
עכשיו אני רוצה להגיד לכם, כשהמדינה קמה, גם בזמן בן גוריון, רק בזמן - - -
גם בזמן בן גוריון, שהקים את המדינה, הוא נתן חשיבות עליונה ללימוד תורה.
אם הייתי חי אז, לא הייתי חושב לעשות חוק-יסוד: לימוד תורה.
למה? מכיוון שראש הממשלה אומר, ועושה, שמי שלומד תורה ותורתו אומנותו, הוא צריך להמשיך ללמוד.
אפשר עכשיו – אנחנו בספקולציה – היו 600,000?
בסדר. לכן לא מצאתי לנכון אז – אם הייתי קיים – לעשות חוק-יסוד: לימוד תורה. מה פתאום?
לא רק זה. אחרי זה שבן גוריון כבר לא היה ראש הממשלה, מי היה ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש?
אני זוכר את התקופה הזאת. אז כבר ראיתי.
אדוני היושב-ראש, שמחה ארליך היה שר האוצר.
בא בן-גוריון עם שמחה ארליך, ואמר לנציגים שלנו בכנסת - - -
הוא בא לנציגים שלנו אז בכנסת, והוא אמר – הם באו שניהם ואמרו: אנחנו סבורים שלימוד התורה הוא ערך יסוד במדינת ישראל, ואנחנו רוצים לתקצב את הישיבות ב-100%.
אמר רק אז הרב שך, זכר צדיק לברכה, שהוא לא רוצה שייתנו 100%. הוא אמר שייתנו 40%, בגלל שמה יהיה כשהם יהיו באופוזיציה? יבואו וירגילו את האנשים, שיכולים לחיות מתקציב המדינה, והוא לא הסכים לזה. אנחנו רואים את זה היום.
זה שלך מצלצל. אוי, נו, די, מספיק כבר, באמת.
ואז לא סברתי – אז, אז, כבר הייתי – לא סברתי שצריך לעשות חוק-יסוד של לימוד תורה; זה היה מובן מאליו שלימוד התורה הוא חלק מהעם היהודי.
כפי שאמרתי בהתחלה, זה היה ברור. ברבות השנים התחיל להיות מצב כזה שבו יכולים לעבור ברחוב, ומי שלומד תורה, שזאת העבירה שלו, יכניסו אותו למעצר. זה מה שיכול לקרות היום במדינת ישראל. אני סבור שתהיה זילות בלימוד התורה, בערך שמדינת ישראל נותנת ללימוד התורה, שזה מה שמחזיק אותנו כעם.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני מביא את חוק-היסוד הזה לקריאה ראשונה. ואני מבקש, מכיוון שחברי הכנסת הם אנשים שיש להם שכל ומבינים את מה שקורה, אז אני בטוח שהם יצביעו בעד. תודה רבה.
1,204 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.