קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שמעתי את חבר הכנסת גפני, שניסה לענות על שאלה פשוטה: למה עכשיו? שאלה לגיטימית, שגם נשאלה בדיוני הוועדה. והייתי בכל הדיונים, להבדיל מרוב היוזמים, אגב. ומכיוון שכולנו יודעים למה עכשיו, אני שאלתי שאלה נוספת. הרי בחוק הזה יש שני סעיפים.
כשחבר הכנסת גפני דיבר כאן על ערך לימוד התורה, שאגב, אף אחד לא מתווכח, זה סעיף אחד של החוק. אבל הוא איכשהו שכח, ואולי לא במקרה, שבחוק הזה יש סעיף נוסף. לכן אני שאלתי את חבר הכנסת גפני ואת שאר היוזמים, פעם אחר פעם – נכון? חבר הכנסת גולדקנופ? גם אותך שאלתי – מה זה אומר סעיף 2? מה זה הערכים האלה, ערכי יסוד אחרים, ומה זה מאזני צדק? ולא קיבלתי תשובה.
אתם יודעים למה? כי כולנו גם יודעים מה זה אומר. כי החוק הזה הוא לא חוק-יסוד: לימוד תורה – החוק הזה הוא חוק-יסוד: השתמטות. ולכן זה עכשיו, זאת הסיבה היחידה שזה עכשיו, מכיוון שמדובר בחוק-יסוד: השתמטות. לכן בחוק הזה יש שני סעיפים, כשהסעיף השני, להבדיל מהסעיף הראשון, הסעיף השני הוא לא הצהרתי – הסעיף השני הוא יישומי.
גם זה נחשף אתמול בדיוני הוועדה. הסעיף השני הוא לגמרי יישומי, והוא לא רק משווה בין הזכויות של המשתמטים לזכויות של משרתי המילואים – הוא עושה מדרג. אם החוק הזה עובר, אז הדרגה של המשתמטים, מבחינת הזכויות, מבחינת התקציבים, מבחינת העדפות, מבחינת ההטבות, הדרגה של המשתמטים גבוהה יותר מהדרגה של המשרתים. זו המשמעות של החוק הזה, על זה דיברנו בוועדה.
לכן זה עכשיו, ולכן יש שני סעיפים. הדבר היחיד שאני לא מצליח להבין הוא מדוע הליכוד בחוק הזה, הליכוד, בוחר לירוק בפנים למשרתי מילואים ולחיילי צה"ל ולמעמד הביניים הישראלי. תודה.
267 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.