קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, המציאות שאנחנו חיים בה בשנתיים וחצי האחרונות מביאה המון ישראלים טובים ושומרי חוק לשאול שאלה אחת: איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שעשרות אלפי מילואימניקים עדיין נאלצים לעזוב את הכול – את הבית, את הילדים, את העסק – ולעלות על מדים כדי להגן על המדינה, על הבית של כולנו? איך זה יכול להיות שיש משפחות שיושבות ממש עכשיו שבעה, שבורי נשמה, שבורי לב, בעודן עוטות את הבגד שנקרע מעל הקבר הטרי של יקירן. איך זה יכול להיות שלאלפי הפצועים בגוף ובנפש הפוקדים את בתי החולים ומחלקות השיקום מתווספים בכל יום עוד ועוד חברים? איך זה יכול להיות שבצפון ילדים מפחדים להיכנס לשירותים, מפחדים להתקלח, שמא תפתיע אותם האזעקה? איך זה יכול להיות שיש עוד מפונים שעדיין לא שיקמו את החיים שלהם? איך זה יכול להיות ש-1,000 ימים עברו מאז האסון הנורא ביותר שקרה לנו, ועדיין אין ועדת חקירה ממלכתית? אין לאלפי משפחות שכולות תשובה.
אבל השאלה הקשה מכולן נוגעת לעצם קיומנו כחברה חפצת חיים. איך זה יכול להיות שבזמן שחיילינו נלחמים, עשרות אלפי חרדים עודם משתמטים משירות צבאי? רואים את אחיהם הולכים למלחמה, ולהם לא אכפת. קוראים קריאות מחפירות נגד הרמטכ"ל, נגד הצבא, נגד החיילים הקדושים, שהם ואנחנו חייבים להם הכול. אבל זה לא מספיק להם, הם רוצים יותר. הם גם רוצים לא לשרת וגם לקבל את אותן הזכויות שמקבלים המילואימניקים. שמעתם נכון. איך זה יכול להיות שהם השותפים הטבעיים של הקואליציה הזאת?
אני יכול להבטיח לכם שבשדה הקרב, חיילים שמצביעים לציונות הדתית, לליכוד, הסתכלו ימינה, הסתכלו שמאלה, ואתם יודעים את מי הם ראו? הם ראו את הפטריוטים הציוניים, את האחים שלהם שמצביעים למפלגות האופוזיציה, אלה שאתם מכנים אותם פה בשמות שאני לא רוצה לחזור עליהם על הדוכן.
לצערי, אלו סדרי העדיפויות של הממשלה הזאת, ואת המחיר כולנו משלמים. זהו לא רק מחיר כלכלי – זהו גם מחיר חברתי ששוחק את היסודות שעליהם הוקמה המדינה הזאת. אז כאן, מכנסת ישראל, אני רוצה להישיר מבט לאזרחי ישראל ולהגיד לכם: בקרוב ניצור פה הסכם חדש, הסכם הוגן, שיפרק ויבנה מחדש בחינוך, בגיוס, ביוקר המחיה. ממש בקרוב. נפסיק לשאול איך זה יכול להיות ופשוט נתחיל לעבוד. תודה רבה.
342 מילים של עוז חיים. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.