הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – יש שר?

אלי כהן. שלום אדוני השר. את האמת, הכנתי פה נאום. נשבע לך, נאור.

נשבע לך. הינה, בבקשה, עד. הכינו לי נאום, אמיתי, דפים שאני אקרא.

אני מבקש סליחה מאלכס ונועה, כי אני לא אקרא את הדפים האלו. למה אני לא אקרא?

ישבתי פה כמו ילד טוב, באמת ישבתי והקשבתי לגפני. רציתי שהוא יסביר לי מה מהות החוק הזה, מה זה אומר בכלל. מה אומרת הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה? מה זה אומר? במה זה משפר את המעמד של תלמידי החכמים? במה זה פוגע בהם? במה זה משפיע על המילואימניקים? במה זה לא משפיע? להבין כמו ילד טוב. ולא למדתי כלום.

עמד פה גפני ונתן מפה נאום בן-גוריון על תקופת תרפפ"ו, שבן-גוריון בעצמו אמר כמה זה חשוב תלמידי חכמים. אז בואו, אני אעשה איתכם מספרית. גם אני חושב ככה. אני חושב שתלמיד חכם הוא תלמיד חכם, ואנחנו צריכים לשפר לו את התנאים, לא לפגוע בו, ושילמד. אבל אם נעשה באחוזים – אמר גפני שבתחילת מדינת ישראל היו 800,000 אזרחים, והיו 400 תלמידים. בואו נעשה אותו דבר, נכפיל, כמה שיש היום, 9 מיליון וקצת אזרחים. ונגיד שיש מספר מ-9 המיליון תלמידי החכמים, שיהיו תלמידי חכמים. אבל מה אתם עושים פה? אתם עובדים עלינו בעיניים. השר גולדקנופ – שר לשעבר, או שר נוכחי, אני לא יודע – יום אחד אתה איתי באופוזיציה, יום אחד אתה בקואליציה. אני כבר – בלבלת אותי, השר גולדקנופ, אני כבר לא יודע. כשאתה בא עם הצעיף, אתה בקואליציה; כשאתה בא בלי הצעיף, אתה באופוזיציה; אז אני לא יודע.

אבל מה השאלה שלי, גולדקנופ? אתה בא עכשיו, ואתה אומר: אנחנו חייבים להעביר את החוק הזה, חייבים. זה אולטימטום שלכם. אבל אתם לא מסבירים בכלל מה זה אומר. אין לכם הסבר. ואתם שוב עושים בדיוק הפוך ממה שאתם צריכים לעשות. כי כשאתם מעבירים את החוק הזה, אתם בעצם מסמנים את תלמידי החכמים וגם תלמידים שהם לא חכמים באותה קובייה. אתה לוקח תלמיד חכם, שהוא באמת תלמיד חכם, לומד מהבוקר עד הלילה, גאון בתורה, ואתם אומרים: הוא שווה גם לאיזשהו פרחח שלומד איזה חצי שעה בכולל, ואחרי זה מסתובב ברחוב והולך לעבוד בשחור ומשתמט מהצבא. אתם אומרים: זה שווה לזה. אז זה לא זה שווה לזה, כי תלמיד חכם הוא תלמיד חכם, והרוב המוחלט הוא לא תלמידי חכמים, ואתם יודעים את זה. אתם יודעים את זה טוב מאוד, אבל אתם מכניסים את כולם לבריכה אחת. והם לא אותו דבר.

אתם צריכים לבוא אלינו ולהגיד: בואו נטפל בתלמידי החכמים, זה אחד. אבל אלה שהם לא תלמידי חכמים – אנחנו צריכים לדאוג לזה שהם יתרמו למדינת ישראל בשירות לאומי, בצבא, שידאגו לזה שהם יהיו חלק מהמדינה הזאת. אבל אתם לא עושים את זה. אתם לא עושים את זה. למה? אתם אומרים כל הזמן את המשפט הזה: אנחנו מפחדים שאדם חרדי ייכנס לצבא ויצא לא חרדי. זה הפחד שלכם. אבל זה בולשיט, כי אמונה זאת אמונה, ולא משנה איפה אני אשים את הבן אדם. אם הוא מאמין אמונה אמיתית בשם, ואם הוא באמת אדם חרדי, זה לא משנה ליד מי הוא ישב ולא משנה מה הוא יעשה בצבא – הוא ייכנס חרדי ויצא חרדי. מי שלא מאמין אמונה אמיתית כחרדי אמיתי, יצא לא חרדי, גם אם הוא לא יעשה צבא. ואנחנו רואים את המספרים.

אני רוצה משפט סיכום. לכן, מה שאתם עושים פה זה סתם, אין לזה שום ערך. אתם חושבים שזה עושה משהו, אבל זה לא עושה כלום. אתם פוגעים באמת במי שלומד והוא תלמיד חכם, ואתם שמים אותו באותה קובייה עם הפושטקים, הפרחחים, שהם כאילו לומדים והם לא לומדים.