קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, זו הפעם השנייה היום שאני נזקק לאיש שבתמונה: זה איש אוגנדה. השותפים, החברים למשכן, החרדים, אתם ומי שמאמין בכם, אתם מתנהגים כאורחים במדינה, שאתם לא מכירים בעקרונותיה; שרבותיכם ואבותיכם, ברובם, התנגדו להקמתה. לכן, יש חוצפה, כפי שאמר חברי מאיר כהן. מדינת ישראל, הוקמה בחזונו של היהודי הבלתי-חרדי בעליל הזה. רוב העם היהודי, בחלקו החרדי, התנגד לתנועה הציונית ולהקמתה של מדינת ישראל ואתם מתנהגים כאילו אתם אורחים במדינה שהתנגדתם להקמתה.
אנחנו, אזרחי מדינת ישראל הדמוקרטית, מקבלים שמותר לחשוב אחרת. לא מותר להתנשא מעלינו. הבעיה בחוק הזה אינה רק באי-השוויון, לא רק בחלוקת נטל בלתי הוגנת, ולא רק בהבחנה בין דם לדם – הכול קיים כאן – אלא בתחושה של מגישי החוק שיש עליונות לפרשנות החרדית למונח יהדות ולאופן שבו מדינת היהודים מבטאת את המחויבות שלה לעברו ולעתידו של העם היהודי. המדינה הזו הוקמה על ידי יהודים בנשמתם, שהיו אחראים בזמנם, בזמן אמת, לאחיהם, היו מחויבים והם היום ממשיכיהם – אנחנו – מחויבים לעתידו של העם היהודי, אנחנו לא צריכים שום הסברים ושום צידוקים ממי שחושב אחרת מאתנו.
גם אתם, אחינו וחברינו החרדים, גם אתם יהודים טובים, לא יותר ולא פחות מיהודים אחרים. החוק הזה, שברור שמטרתו היא למנוע את הגיוס שלכם, מבטא התנשאות בלתי סבירה, חצופה שאנחנו לא נקבל אותה. לא יקום ולא יהיה. אין כל עליונות לשיטת הלימוד, לתוכני הלימוד ולאורח החיים החרדי על פני אורחותיהם של יהודים ריבוניים, חילונים, של יהודים מסורתיים ושל יהודים דתיים לאומיים. ועוד משפט: אין שום מעצר של לומדי תורה במדינת ישראל, יש מעצר של מפרי חוק. תודה רבה.
248 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.