הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחר מדינת ישראל תציין נקודת זמן מצמררת: 1,000 ימים – 1,000 ימים של שכול, של קהילות שנהרסו, של משפחות שנמחקו; 1,000 ימים שבהם נפש העם הזה לא מצאה מנוח. ובערב המצמרר הזה, מה מקבל הציבור הישראלי מראש הממשלה? לא, רק אל תתבלבלו, זה לא כל הציבור הישראלי. ראש הממשלה מתראיין לערוץ הבית שלו, לערוץ המלטף, המהנהן, והוא מסרב בעקביות ובפחדנות להתמודד מול עיתונאים שלא הונחו מראש לשאלות.

אז אני רוצה לשאול אותך, אדוני ראש הממשלה: של מי אתה בדיוק ראש הממשלה? של אולפן אחד? של בייס אחד? מי שבורח מכל במה אחרת אומר לעם בקולו שלו: אני לא ראש הממשלה של כולכם. הכי מקומם לשמוע אותך מדבר שוב על אחדות, אחדות לאומית. אחדות לאומית לשווא. אל תאמינו לשום מילה. זה לא אחדות, זה קמפיין, כי מנהיג שבאמת דואג לעמו, עומד באומץ מול כל הערוצים, מול כל חלקי העם, לא רק מול מי שמוחא לו כפיים.

אבל שיא הניתוק היה כשנשאל: מה השתנה בך מאז ה-7 באוקטובר? אתם יודעים מה הייתה התשובה שלו? רזיתי, אני מתעמל. אדוני ראש הממשלה, ערב היום ה-1,000 לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, בתולדות הציונות, זו התשובה שלך? אנחנו נחנקים מדמעות, את משקל האובדן הלאומי שלנו אנחנו נושאים על כתפינו, ואתה סופר קילוגרמים בחדר כושר? אלפים נושאים פצעים בלתי הפיכים, גופניים ונפשיים, ואתה מתגאה באחוזי השומן שלך?

אני אגיד לך, אדוני ראש הממשלה, מה השתנה אצלנו, ואני אתחיל דווקא מהוריה של התצפיתנית רוני אשל. אז אבא של רוני עונה לך בכזאת תגובה: "גם אני ירדתי במשקל מאז, אין תיאבון כשמגדלים ילדה מתה". ואימא של רוני עונה לך: אני ירדתי 8 קילוגרמים מה-7 באוקטובר, 34 ימים שלא ידעתי איפה רוני, ואחרי שבאו להודיע לנו שלא נחבק אותה יותר. אה, וגיהינום זה לאבד את הילדה שלי, לא לחבק אותה יותר, לא לנשום אותה יותר, לזכור כל יום, כל שעה, כל דקה, כל שנייה, שלא הייתי איתה ברגעים האחרונים, שהמוות שלה היה כל כך אכזרי.

בנימין נתניהו זה זרע השטן, אדם כל כך רע. הוא לא מנותק, הוא לא זחוח, הוא פשוט רע. כל המהות שלו רעה. לא נשכח ולא נסלח.