קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אני מעלה כאן סוגיה אנושית ומוסרית דחופה: גל הריסות הבתים בנגב. בימים האחרונים קיבלו עשרות משפחות בדואיות צווי הריסה. מעל 50 בתים נמצאים תחת איום, וחלקם כבר נהרסו, בתל ערד, בקסר א-סר, בא-סר וגם באבו תלול. מאחורי המשפחות הללו – א-נבארי, אלהואשלה, אבו מערוף, אבו סבילה – עומדים ילדים, הורים וקשישים.
המדינה מדברת על שילוב, אך בפועל היא מפעילה דחפורים וקנסות במקום לקדם תכנון ודיור. המצוקה קשה במיוחד עבור הדור הצעיר. הית'ם אלנבארי, צעיר מצטיין שחקר באקדמיה בעבודת הגמר שלו לתואר הראשון את השפעת ההריסות, נאלץ לפני כמה ימים להרוס את ביתו במו ידיו. סיפורו הוא סיפור של כל אחד שהורסים לו בית, של אלפי צעירים בדואים אצלנו בנגב. 6,000 בתים נהרסו בשנה האחרונה.
אנו נאלצים להילחם על קורת הגג, על כל בית ובית לצעירים אצלנו בחברה. החברה הבדואית אינה מבקשת יחס מיוחד אלא שוויון ותכנון הוגן. אני קורא לממשלה: עצרו את ההריסות, הקפיאו את הצווים וקדמו פתרונות הסדרה. עתיד הנגב לא ייבנה בדחפורים אלא בצדק ובכבוד הדדי.
167 מילים של סמיר בן סעיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.