קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה שאנחנו מביאים היום, לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מורכב משני חוקים. החוק הראשון פה בסדר הכרונולוגי הוא חוק-יסוד, אבל למעשה מדובר בתיקון עקיף. בשנייה שמשנים את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ליועץ ולתובע, אז במקומות שבהם מוזכר - - -
תודה. אז במקומות שבהם מוזכר יועץ משפטי לממשלה, גם בחוקי-יסוד – ויש כמה חוקי-יסוד שבהם מוזכר היועץ המשפטי לממשלה – צריך לתקן את זה ולהחליף. בחוקי-היסוד מופיע היועץ המשפטי לממשלה בתפקידו כתובע כללי, ולכן צריך להחליף את המינוח יועץ משפטי לתובע כללי. מלבד זאת הצעת החוק מבקשת לאמץ את המנגנון שהופיע בהצעת החוק – גם שלך, אדוני, גם של חבר הכנסת בוסקילה – של ועדה מיוחדת. לכן צריך להפנות ובעצם להסמיך את אותה ועדה שכאשר מדובר בהעמדה לדין של שרים, חברי כנסת, שופטים ועוד, צריך לתת לזה את המענה בתיקון לחוק-היסוד. אז למרות שחוק-היסוד קודם כאן, הוא למעשה יותר בגדר הנספח, והוא מובא מטעם ועדת החוקה, שהיא הוועדה שמוסמכת לחוקק חוקי-יסוד.
אני רוצה לדבר על הפיצול עצמו ולהסביר את המסגרת שבה אנחנו נמצאים. במהלך דיוני החקיקה שמענו פעמים רבות את הביטוי המאוד-מעניין – ואני רוצה לתת את הקרדיט לד"ר לבונטין שאמר את זה. הוא אומר: אני תמיד ידעתי שמה שכתוב בספר במדבר, "הן עם לבדד ישכֹּן" – עם ישראל עם לבדד ישכון. הוא אומר, אבל לא ידעתי שעם ישראל הוא עם לבדד יחוקק. מדינת ישראל היא המדינה היחידה שבה יש צבר כזה גדול של סמכויות וכוחות בידיים של אדם שאיננו נבחר ציבור, היועץ המשפטי לממשלה – במקרה שלנו, היועצת המשפטית לממשלה. אין לזה אח ורע בעולם. אין לזה גם הצדקה.
החוק הזה עושה סדר קודם כול בחלוקת הסמכויות ליועץ ולתובע: צד אחד שיהיה אחראי ויהיה עורך הדין של הממשלה – ובדיוני הוועדה גילינו כמה הדבר הזה הוא מלאכה נשכחת. אף אחד לא רוצה להיות - - -
אנחנו גילינו כמה אף אחד לא רוצה לעשות את התפקיד שלו בייעוץ המשפטי לממשלה. האמת היא שלא היה יכול להיות יום יותר מתאים להציג את החוק הזה, כאשר יועצת משפטית לממשלה מחבלת באופן אקטיבי - -
- - בביטחונה של מדינת ישראל, חוסמת ומעכבת כניסה של ראש מוסד לתפקידו בטיעונים משפטיים הזויים, כאשר הסיבה היחידה היא פוליטיקה. אז היא לא יועצת משפטית לממשלה, היא לא עורכת הדין של הממשלה. היא מייצגת אני לא יודע את מי.
השתתפתי הבוקר בכנס של לשכת עורכי הדין, ושם דיברו בדיוק על החוק הזה. כשסיימתי את הכנס, אמרתי: תראו, אני חייב לגלות לכם, אני בהלם. ישבו שם משנה לשעבר של היועץ ומשנה נוכחי של היועץ. אמרתי: גיליתי פה משהו מאוד מפתיע: עו"ד רז נזרי, המשנה לשעבר של היועץ המשפטי לממשלה, הוא יודע מהו האינטרס הציבורי והוא יודע לייצג אותו. עו"ד גיל לימון, המשנה הנוכחי של גלי בהרב מיארה, הוא יודע מהו האינטרס הציבורי והוא יודע לייצג אותו. היועצת המשפטית לשעבר של משרד ראש הממשלה, שגם היא ישבה בפאנל, שלומית ברנע פרגו, היא גם יודעת מהו האינטרס הציבורי ויודעת לייצג אותו. מיהו האדם היחיד שלשיטתם לא יודע מהו האינטרס הציבורי? ראש ממשלת ישראל, יושב-ראש ועדת חוקה, שר המשפטים, יושב-ראש הכנסת. נבחרי הציבור הם היחידים שלא יודעים מהו האינטרס הציבורי במדינת ישראל. הם היחידים.
בשנייה שאדם מקבל את הטייטל "יועץ משפטי", הוא מייד יודע בדיוק מהו האינטרס הציבורי. הדבר הזה מתפוצץ להם בפנים פעם אחר פעם: התפוצץ היום בעניין גופמן, וזה מצוין שזה התפוצץ, חבל על הנזק והעוול שעשו לאיש היקר הזה; זה התפוצץ בעניין זיני; זה התפוצץ לכולנו סביב פרשת הפצ"רית וכוח 100. זה התפוצץ לכולנו בעיניים. זה פגע במדינת ישראל אולי את הפגיעה הביטחונית הגדולה ביותר, כאשר אנשים סיפרו לעצמם, הפצ"רית, שהיא עושה זאת כדי להגן על מערכת המשפט של מדינת ישראל בשם האינטרס הציבורי. היא השחירה את לוחמי כוח 100, השחירה את מדינת ישראל, שפכה את דמם בעולם, פגעה בביטחונה של מדינת ישראל, נתנה מוטיבציה לכל שונאינו בעולם לרדוף אותנו, וכל זה בשם האינטרס הציבורי.
הדבר הזה נגמר היום, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אף אחד לא יגדיר את האינטרס הציבורי עבור מדינת ישראל באופן מנותק מהציבור. ולכן, החוק לא רק מפצל את התפקידים ליועץ ולתובע, הוא גם מגדיר את תפקיד היועץ. וגם שם לא זכיתי באור מן ההפקר, אדוני היושב-ראש. באו אליי בטענות שהחוק הזה קובע שעצתו של היועץ המשפטי לממשלה היא רק עצה והיא לא מחייבת. מפתיע. הממשלה יכולה, לפי שיקול דעתה, לקבוע אחרת ממה שאומר לה היועץ שלה. מפתיע. שוק, הלם ותדהמה. הרעיון כל כך אווילי, אפשר היה לחשוב עליו רק אם אתה היית שופט בבית המשפט העליון שיושב בראש ועדה שהקימה הממשלה כדי להגדיר את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה וקוראים לך אגרנט. אפשר לחשוב שזה מה שאנחנו המצאנו. וזה אומץ בהחלטת ממשלה, ולמרות שהקביעה הזאת אומצה בהחלטת ממשלה על בסיס דוח של שופט בית משפט עליון, אגרנט, מי צפצף על זה לאורך השנים? מי עשה הפיכה משטרית במדינת ישראל ולקח לעצמו כוח שאיש לא נתן לו? היועצים המשפטיים לממשלה. אז לא, יועץ משפטי, כשמו כן הוא, הוא יועץ. הוא לא קובע והוא לא מחליט והוא לא מנכ"ל, והצעת החוק הזאת אומרת את זה במפורש.
עוד חידוש – אגב, בלעדי, לא קיים בשום מקום בעולם: יועץ משפטי שמודיע לממשלה: אני לא אייצג אותך בבית המשפט – נו, מילא – ולא רק שאני לא אייצג אותך בבית המשפט, גם את כממשלה לא תייצגי את עצמך. יושב פה השר לוין. לדעתי הוא הגיש מסמך לבית המשפט, ובית המשפט משתף פעולה עם העבריינות הזאת ועוד דוחף אותה, ואומר: אני לא מוכן לקבל מסמך אם לא חתום עליו היועץ המשפטי לממשלה, במקרה הזה היועצת.
אני פעם שמעתי שמשפט מתנהל בין שני צדדים, אבל לא במדינת ישראל. במדינת ישראל משפט מתנהל בין גלי לבהרב למיארה. אולי גם השופטים מסכימים לדבר איתם. ככה מתנהל משפט במדינת ישראל, "וקרא זה אל זה ואמר", רק במקום קדוש קדוש קדוש אנחנו מקבלים טמא טמא טמא. אנחנו מקבלים תפיסות משפטיות שרק עיוות מחשבתי יכול להצדיק אותן. יועצת משפטית שכשהיא מונתה לתפקידה עמד בראש הוועדה אדם, השופט גרוניס, ואמר: את לא ראויה לתפקיד, והיא מתייצבת בבית משפט ומייצרת כלל משפטי חדש – השופטים כתבו את זה בפסק הדין של גופמן היום – שאומר: בוועדות יש שווים ויש שווים יותר. אם השופט גרוניס אומר שאי-אפשר למנות, סימן שאי-אפשר למנות. איפה היה הכלל הזה כשאת מונית? לא, זה כלל חדש, זה לא אותו דבר.
אז הקביעה הכל-כך בסיסית הזאת – לממשלת ישראל מגיע עורך דין – זה בחוק הזה. והעורך דין ימונה עם הממשלה, ולא יוכתב לה מממשלה אחרת. אני גם לא רוצה ואני מתנגד שהממשלה הזאת תכתיב את עורך הדין של הממשלה הבאה. בעזרת השם, הרכב הממשלה הזאת יהיה די דומה להרכב הממשלה הבאה, כי עם ישראל הוא לא טיפש, עם ישראל לא הולך אחרי השקרים שמספרים לו, אז ההרכב, אני מניח, יהיה די דומה. אבל ממשלה לא צריכה לקבל – ממשלה היא לא פסול דין, לא צריך למנות לה אפוטרופוס לדין שיקבע בשבילה מה היא אומרת. אז את הדברים הכל-כך פשוטים האלה הצעת החוק הזאת אומרת. מזעזע, ממש מזעזע.
והתובע? התובע צריך להיות עצמאי. כן, התובע צריך להתמנות ולקבל אחריות. גם על זה היו זעקות אימים ושבר בוועדת החוקה. הוא צריך להתייעץ עם הממשלה בנושאים שמעלים חשיבות ציבורית או ביטחונית. איך אתה עושה את זה? אתה פוגע בעצמאות שלו. אתה לא מבין אלף-בית של משפט. מה לעשות, את זה כתבו גם אגרנט וגם שמגר אצלם במסקנות הוועדה, גם אגרנט וגם שמגר, אבל כנראה גם הם לא מבינים במשפט.
בכלל, משה קיבל תורת משפט מסיני ומסרה לגלי בהרב מיארה, ישר, בלי עיכובים, אף אחד לא יתערב בדרך – רק תוסיף לי את חצי הדקה שנגנבה לי בגלל ההפרעות ואני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש.
תודה. ולכן אני אומר: הצעת החוק הזאת עושה הסדר מאוזן, הצעת החוק הזאת עושה הסדר שיש בו שכל. השקיעה בו ועדת החוקה 40 דיונים. החוק הזה כל כך מורכב בגלל שהיועץ המשפטי לממשלה בנה לעצמו סמכויות שלא נכתבו בשום מקום בחוק. מדברים איתנו על עקרון חוקיות המינהל, שאומר שרשות שלטונית מוסמכת לעשות רק מה שהטיל עליה החוק. אני מבקש, ואני מאתגר את כל דוברי האופוזיציה שיעלו פה היום, למצוא לי את סעיף החוק שנתן תפקיד של שומר סף ליועץ המשפטי לממשלה. תמצאו לי בבקשה את הסעיף הזה בחוק. אני מוכן לחזור בי מהרבה דברים שאמרתי. איפה הסעיף הזה בחוק שנותן לו את התפקיד, נותן ליועצת המשפטית לממשלה את תפקיד שומר הסף?
אני יודע שבמקורותינו היו שומרי סף, והדבר שעליו מפורסמים בגתן ותרש הוא שהם ביקשו לשלוח יד בממלכה ובמלך שעליהם הם היו אחראים. אלו שומרי הסף אצלנו. גם כאן שומרת הסף מתבלבלת – היא רוצה לא להיות שומרת הסף, היא רוצה להמליך את המלכים.
אסיים בדברים המאוד-מאוד פרסונליים שכתב לפני הרבה מאוד שנים פרופ' רובינשטיין. מסתבר שגם הוא היה באופן מאוד מאוד פרסונלי נגד גלי בהרב מיארה, הוא לא רק אמר את זה עליה, וגם אני לא כתבתי את הדברים עליה: "זה שנים מספר שאני בעד פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה", אומר רובינשטיין. "פעם חשבתי אחרת, אבל הקשיים שהתגלו בשנים האחרונות הובילו אותי למסקנה שזה צעד הכרחי. הסיבה הראשונה לכך היא שכל העולם הדמוקרטי מפריד בין הסמכויות, וזאת ראיה לכאורה שגם ישראל צריכה לנהוג כך. מי שטוען אחרת צריך לשכנע אותי שיש כאן מקרה מיוחד. אני לא שמעתי נימוק שישכנע אותי שאנחנו צריכים להיות בודדים בעולם באיחוד הסמכויות האלה".
דבר שני זה שלממשלה, כמו לכל אזרח, יש זכות שיהיה לה עורך דין שיגן עליה. את המשפט הבסיסי הזה אמרתי כל כך הרבה פעמים בוועדה, ובכל פעם זכיתי לצעקות.
ולכן אני אומר, כל אדם ששיטת המשפט הישראלי יקרה לליבו, צריך לתמוך בהצעת החוק הזאת.
היא הייתה גם בהסכם הקואליציוני של חברי האופוזיציה. הגיע הזמן שתצאו מהפוזיציה ותתמכו במה שטוב למדינת ישראל ותפצלו את תפקיד היועץ. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
שמענו הרבה אנשים שדיברו, אני יכול להגיד לכם מה לא שמענו מכל הדוברים. לא היה אפילו אחד מכל מתנגדי החוק – למען האמת, או מתומכיו – שמצא סעיף חוק אחד שעונה להגדרה של האתגר שהצבתי, שאומר שתפקידו של היועץ המשפטי לממשלה במדינת ישראל הוא להיות שומר סף. זה לא שהקשבתי לכל הדוברים. אני חייב להודות, חלק מהזמן ישבתי בפרסה, קצת נמנמתי, כדי שאוכל לעלות לפה מלא אנרגיות חדשות. אבל אני לא כזה נביא גדול, פשוט אין סעיף כזה. ולכן אני יודע שאף אחד לא הפנה לסעיף לא קיים.
אני אומר את זה בזהירות, בגלל שאנחנו ממש אתמול – זה כבר היה אתמול, אנחנו כבר ביום חדש, שחר של יום חדש זורח עלינו, לכן אתמול – היועצת המשפטית דווקא כן הצליחה להביא כלל חדש. כלל חדש שלא עשו בו שימוש מעולם, כפי שאמר עליה השופט שטיין. אז יכול להיות שתוך כדי, בלילה הארוך שבו דיברנו על החוק הזה, נוצר לו, יש מאין, איזה כלל משפטי חדש. אבל בספר החוקים של מדינת ישראל, התפקיד הזה של שומר סף פשוט לא קיים.
אני יכול להגיד שיש במינוח שומר סף איזה ניחוח שמאוד עוזר לי להבין את ההתנהלות של גלי בהרב-מיארה – ולא רק היא, עוד כל מיני שומרי סף מטעם עצמם. התפקיד של שומר סף הוא לדאוג שאנשים זרים לא ייכנסו לבית. זה שומר סף, נכון? אבל ברגע שבעל הבית האמיתי נמצא, השומר יכול ללכת לישון. אין צורך בו, בעל הבית כבר הגיע. הוא לא צריך לעצור את בעל הבית מלהיכנס, נכון?
ולכן תמיד התפלאתי איך יכול להיות הקסם הזה, איך יכול להיות שבממשלה הקודמת, בזמן ממשלת מעבר הם יכלו למנות רמטכ"ל. אפילו שלא היה צריך למנות, היה זמן. אבל הם יכלו למנות רמטכ"ל בזמן ממשלת מעבר. בממשלה היוצאת, אגב. זו לא הייתה ממשלת מעבר, זו הייתה ממשלה יוצאת. אבל אפשר למנות רמטכ"ל בזמן ממשלה יוצאת. אפשר, ואף חייבים, למנות אדם לתפקיד למשך שמונה שנים. את מני מזוז דרשה היועצת המשפטית שימנו לתקופה של שמונה שנים, בתקופת הממשלה היוצאת. זו הייתה דרישה עד כדי כך הזויה. לדעתי, זו הייתה הפעם הראשונה שבג"ץ אמר לה הגזמת. אולי זו הפעם הראשונה.
כל מיני מינויים – הכול היה מותר לממשלה הקודמת. ברגע שנכנסה הממשלה הנוכחית לתפקידה, הכול נהיה אסור. התשובה היא נורא פשוטה. מבחינתה, כשהשמאל היה בשלטון הם בעלי הבית. שומר הסף לא צריך להפריע לבעלי הבית. אנחנו אורחים. בסך הכול רוב, 68 חברי הכנסת שיש היום בקואליציה, אנחנו אורחים. שומר הסף צריך לוודא שאנחנו לא מרגישים יותר מדי נוח, שאנחנו לא שמים רגליים על הכורסאות, חלילה הורסים את הטפטים. זה לא הבית שלנו, זה הבית של גלי בהרב מיארה, היא שומרת על הסף בשבילם. היא כנראה חושבת שבקרוב בעלי הבית האמיתיים יחזרו. ובמידה מסוימת, היא צודקת. בעלי הבית האמיתיים זה לא אנחנו. אנחנו חברי כנסת. בעלי הבית האמיתיים הם הציבור, וממש בקרוב בעלי הבית האמיתיים, לא בעוד הרבה זמן, יבואו לקלפי, יצביעו – יצביעו גם נכון, יצביעו גם חכם, בעזרת השם – ויגידו בדיוק מה הם חושבים על שומרת הסף מטעם עצמה, ששומרת אותם מחוץ לבית שלהם. כי לציבור במדינת ישראל מאוד מאוד נמאס מאותם שומרי סף מטעם עצמם, שפוגעים בדמוקרטיה הישראלית. הציבור הישראלי כבר לא מוכן לקבל את הדבר הזה. במשך הרבה מאוד זמן הם סיפרו לנו שמה שמעניין אותם זה שלטון החוק, והיה צריך הסתכלות, התבוננות, היה צריך לפענח מה הם בדיוק עושים. אבל ברוך השם, אנחנו כבר בעידן של הסרת מסכות. אין ספקות מה הם עושים, אין ספקות ששלטון החוק זה הדבר האחרון שמעניין את כל אותם שומרי סף מטעם עצמם.
הייתה לנו פה – היא לא פה עכשיו – בעזרת השם, בשבוע הבא יהיה דיון בנושא החסינות של חברת הכנסת טלי גוטליב. אשמתה, כידוע, לפי דעתה של היועצת המשפטית – היא גילתה מידע סודי. במקרה אני יודע שיש גם חבר כנסת אחר שגם לגביו נטען אותו דבר, אבל שם לא בוער לה לקבל החלטה. פשוט, לגלי בהרב מיארה זה פשוט לא בוער. כי זה לא משנה, כי זה לא מעניין. כי מידע סודי שמגלים אותו מהשמאל זה לא נחשב. רק אם זה מהימין זו עבירה.
בעצם, העיקרון החוקתי העליון שלפיו פועלת גלי בהרב מיארה, כתוב למעשה בעקרונות היסוד של השיטה. אני תמיד חיפשתי מהו המסמך שמאגד את עקרונות היסוד של השיטה. אם את חושבת שזו מגילת העצמאות, גברתי היושבת בראש, זה לא.
זה לא, לא מגילת העצמאות. אם תרצי, ויישאר לנו מספיק זמן, גם נסביר למה זו לא מגילת העצמאות. אבל למעשה, יש עקרון יסוד אחד של השיטה, שלפיו גם היועצת המשפטית, גם גיל לימון, המשנה, גם חלק משופטי בג"ץ, פועלים, וזה עקרון יסוד אחד בשיטתנו המשפטית, שגם קל לנסח אותו.
אחד מהדברים היפים בעקרונות יסוד זה שהם לא מסובכים, הם פשוטים, הם מנוסחים ברמה גבוהה של רזולוציה נמוכה. אפשר בכמה מילים לקפל רעיון גדול. ועקרון היסוד הזה אומר ככה: לימין אסור, לשמאל מותר. עקרון-על בשיטתנו המשפטית. מה שאסור לימין, לשמאל מותר. אם אתה הולך לפי העיקרון הזה, אתה מבין הרבה מאוד דברים. אני רוצה לתת כמה דוגמאות.
דוגמה אחת, שכבר דיברתי עליה בעבר, יש החלטת ממשלה שהיא האהובה עליי ביותר. יש כאלה שאוספים בולים, כל אחד עם התחביבים שלו. יש החלטת ממשלה שאני הכי אוהב, המספר שלה 666, שש מאות ושישים ושש – אגב, מה שמדהים, תבינו כמה החלטות פעם הממשלות היו צריכות לקבל. היום צריכים לקבל הרבה יותר החלטות בממשלה, כי אף אחד לא מבצע את ההחלטות שהממשלה עושה.
בוודאי, בוודאי. מה זאת אומרת? בוודאי. החלטה 666 – כידוע, 666 הוא מספרו של השטן במיתולוגיה הנוצרית.
לא, לא, לא, 666. באיזה תאריך היא התקבלה?
6 ביוני. תפסיק עם ה-six-seven הזה שלך.
ב-6 ביוני. באיזו שנה? עכשיו יגיע השבע שלך.
1977, יפה מאוד. אז קיבלת את ה-six-seven שלך. ב-6 ביוני. זה תאריך מאוד מאוד מיוחד. למה הוא מיוחד? כי זה בדיוק הזמן בין הפסדו של השמאל בבחירות למועד הקמת ממשלת הימין הראשונה ב-1977. בפרק הזמן הזה שאחרי הבחירות, כשהשמאל כבר הפסיד את השלטון בישראל, קיבלו בממשלה החלטה שמספרה 666 – ואכן, אני חייב לומר, זו החלטה שטנית, ממש שטנית.
ההחלטה הזאת מקימה את הוועדה לתכנון ולתקצוב של ההשכלה הגבוהה בישראל. אגב, אני חייב לומר לחבריי חברי הכנסת החרדים, צריך ללמוד איך עובדים. אם היו מקימים עבור מוסדות הישיבות ועדה לתכנון ותקצוב, אף אחד לא היה יכול לגעת בשקל מתקציב הישיבות. אף אחד. הוועדה הזאת, שהוקמה בזמן ממשלת מעבר כדי לגנוב את הסמכות מנבחרי הציבור, בעצם ייסדה את החופש האקדמי. עד אז לא היה חופש אקדמי במדינת ישראל, ומאותו רגע יש חופש אקדמי. למה? כי אמרו לשר החינוך: אתה לא יכול לקבל החלטות. זו שמירת הסף.
אחר כך קבעו כללים, איזה החלטות מותר לקבל בזמן ממשלת מעבר. ותמיד כשמדובר בממשלה של הימין, ברגע הישמע הגונג של פיזור הכנסת - - -
ברגע שאנשים רק מתחילים לדמיין או לחשוב על פיזור כנסת, מייד מפיצה היועצת המשפטית לממשלה סט של הנחיות איך צריך להתנהל בתקופת ממשלת מעבר. ומדינת ישראל עוברת לסטטוס – אם בשוטף אנחנו בסטטוס דיקטטורה שיפוטית, בזמן ממשלת מעבר אנחנו בסטטוס דיקטטורה שיפוטית טורבו: אי-אפשר לעשות כלום, אי-אפשר להזיז עיפרון בלי רשות של היועצת. אבל זה רק כשאנשי הימין בשלטון. כשהשמאל בשלטון אפשר למנות רמטכ"ל – הכול מותר. זו ההבנה שמאחורי התיאוריות והמילים הגדולות על שלטון החוק לא עומד דבר.
שמעתי את איתן, שדיבר שני דוברים לפניי, חבר הכנסת איתן גינזבורג. הוא אמר: אין לכם בעיה עם היועצת, יש לכם בעיה עם החוק. מי עוד אמר את זה? היה עוד אחד שדיבר על זה. אין בעיה עם היועצת, הבעיה היא בעיה עם החוק. מישהו יכול להסביר לי באיזה חוק כתוב שלא היה אפשר למנות את רומן גופמן להיות ראש המוסד? באיזה חוק זה כתוב? עד כדי כך, בחוק כל כך נוקשה, ששופטי בג"ץ לא מכירים אותו? בשם איזו זכות היא מנעה את הדבר הזה? בשם איזה חוק היא מנעה מממשלת ישראל להדיח את ראש השב"כ הכושל בתולדותיה? מישהו יכול להסביר מה שלטון החוק בדבר הזה?
לא מדובר בשלטון חוק, מדובר בהשתלטות עוינת על הדמוקרטיה הישראלית. ואני רוצה להגיד תודה לכל מי שתרם את חלקו כדי שנגיע לשעה 04:00, כי באמת באמת, מייד כשנצביע על החוק הזה, זה באמת יהיה שחר של יום חדש לא רק במובן הפיזי אלא במובן המטאפורי היותר-חשוב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
2,838 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.