קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אני חושב שהדבר העיקרי שמשתקף מהצעת החוק הזאת היא שהתבגרנו. כולנו התבגרנו בקדנציה הזאת. רבים יותר בציבור, כולנו, רבים יותר בציבור מבינים יותר את הבעיה, מודעים יותר לבעיה. וכידוע, הכרה בבעיה היא כבר יותר מחצי פתרון. אני חושב שהרפורמה שהחלה טרום המלחמה והמלחמה עצמה חשפו רבים מהחולאים של מערכות המדינה שזקוקות נואשות להבראה, ובראשם החולי העיקרי שלנו היום, וזו הדיקטטורה השיפוטית והביורוקרטית, שהגיעה לממדים מפלצתיים לצערנו ולבושתנו.
זה חולי שהוא סכנה, סכנה אמיתית לחברה שלנו, סכנה שאנחנו נחזור לעידן שבו הכוח קובע, שאדם אחד קובע בשביל עשרה מיליון אזרחים, אישה אחת, עשרה אנשים בבית משפט. כמה נורא זה. כמה גדול ההישג של האדם המודרני, כמה גדולה החירות שהשגנו ברנסנס, במהפכה ההומניסטית, וכמה נורא השפל הזה, שעשרה אנשים קמים בבוקר וחושבים שהם יכולים להחליט בשביל עשרה מיליון אנשים.
שלושה חודשים אחרי המלחמה זה היה, אדוני היושב בראש, על חוק-יסוד, לא על חוק רגיל, על חוק-יסוד. על חוקי-יסוד, שאותה חבורה אילפה אותנו 30 שנה, מאז מה שקרה, ברק, המהפכה החוקתית, 30 שנה אילפו את הציבור שחוקי-יסוד זו חוקה – אין לזה אח ורע; אף אחד בכנסת לא חשב שהוא מצביע על חוקה; אין לזה מקור; ועדת הררי כבר הספיקו כולם לא להיות איתנו, זיכרונם לברכה – לא נאמר מעולם, לא התייחסו כך מעולם, אבל היה פרופסור אחד, אהרן ברק, שהוא אמר: זו חוקה, ואילף אותנו שזו חוקה, ובנה את הקונסטרוקציה הזאת, את המדרג הנורמטיבי הזה, כאילו יש חוקי-יסוד, אחר כך חוקים רגילים, אחר כך חקיקת משנה, רגולציה. הוא בנה את המדרג הזה, הטריק הזה, הקונסטרוקציה הזאת, כמו שחשפה בזמנו פרופ' גביזון, הטריק הזה להשתלט על הכנסת, לנכס את הסמכויות, לאפשר לו אחר כך לבטל חוקים והחלטות – בשם חוקי-יסוד, כי זאת חוקה קדושה. והינה, הגענו, לפני שנתיים, שחוק-יסוד – חוק-יסוד, קדושת סיני חופפת עליו, חוק-יסוד.
חוק-יסוד. קמים בבוקר 12 אנשים מתוך 15, והם מחליטים שהם יכולים לבטל בהינף קולמוס חוק-יסוד. מה הם, ה-forefathers של האומה?
קולמוס, קולמוס. אפילו בלי פולמוס. 12 מתוך 15, נאור, החליטו שהם יכולים. בחוק הספציפי ההוא, הם אמרו שזה הצ'ופצ'יק של עילת הסבירות שעברה כאן בכנסת, אז על זה הם אמרו: היה שמונה-שבעה. אבל 12 איש קמו בבוקר, אמרו: אנחנו הקיסרים של האומה הזאת. אנחנו נשנה חוק-יסוד. אותם אנשים - - -
זה פייק ידוע. הינה, אני חושף לך מה באמת קורה במדינה. 12 איש החליטו שהם מלכי הארץ הזאת, שלא יסמין תקבע ולא עדי תקבע. זה לא משנה, החוק הזה הרי לא היה צריך להיות בכלל שמאל וימין. כל אדם שחפץ חירות, שרוצה לחיות במדינה חופשית, שלא מוכן שתהיה כאן עריצות המיעוט, שרוצה שהאדם יחליט על עצמו בעצמו, וכל אותם המושגים, אגב, שהם כאילו חינכו כל השנים באקדמיה – נאורות ועמנואל קאנט וחירות וג'ון סטיוארט מיל ומה לא – וכל זה - - -
לא, לא צריך להיות פילוסוף בשביל זה. צריך להיות אדם חופשי, עדי. להחליט שאת קמה בבוקר ולא מחליטים עלייך, את לא ילדה קטנה. לא ברק יחליט עלייך, לא חיות תחליט עלייך, את תחליטי בעצמך. את תשימי פתק - - -
ביבי פועל מכוח הציבור שבחר בו. חבל שצריך להסביר את מושכלות היסוד האלו. ואם יבחרו בכם אז יקבלו אתכם, וככה צריך להיות. ולא חבורה אחת שתחליט בשבילנו.
אנחנו הידרדרנו למצב שבו החבורה הזאת לא רק מחליטה ומבטלת חוקי-יסוד – ממנה ראשי גופי ביטחון, ומחליטה במקום השרים, והופכת גופי ביטחון למיליציות תחת חסותם. ממשלת-על. כל החרפה הזאת, הסכנה הזאת לחירות שלנו, צריכה לעבור מן העולם. והחוק הזה, אני אומר שוב, משקף דבר אחד: שאנחנו בחברה הישראלית התבגרנו, הרכבת הזאת יצאה מהתחנה, אנחנו לא מוכנים יותר שיחליטו בשבילנו. אנחנו נחזיר את החירות לעם, את הדמוקרטיה למדינה. זה מה שיהיה. מה שהתחלנו – התחלנו בקדנציה הזאת, השאר – נשלים, בעזרת השם, בקדנציה הבאה. תודה.
598 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.