אדוני היושב-ראש, שר המשפטים, יושב-ראש ועדת חוקה, כנסת נכבדה, לפני שבע שנים, אדוני, כיהנתי בכנסת לתקופה קצרצרה והצעת החוק הראשונה שהגשתי הייתה הצעת החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. כוח משחית, ו"כוח מוחלט משחית באופן מוחלט", אמר הלורד אקטון לפני מעל 100 שנים.
כל כללי האיזונים והבלמים מבוססים על העיקרון הזה, אבל במדינת ישראל יש גוף שאין עליו לא איזונים ולא בלמים, לא הגדרת אחריות ולא גידור של סמכות, לא מורא חוק ולא כללי מינהל תקין. זהו תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ואך טבעי שבסוף דמות כל כך כושלת מבחינה משפטית וכל כך מושחתת מבחינה מוסרית כמו גלי בהרב מיארה תגיע למקום הזה ותראה לכולנו עד כמה המצב מעוות.
במציאות מתוקנת גלי בהרב מיארה הייתה נחקרת. במציאות שלנו היא החוקרת, עומדת בראש מערך האכיפה. כמובן שבנוסף לזה היא כביכול גם היועצת המשפטית לממשלה וגם זו שאמורה לייצג את הממשלה כשעותרים נגדה. במקום לחקור היא מטייחת, כמו את פרשת עלילת הדם בשדה תימן, כמו כל דרך האכיפה הבררנית שלה, כולל נגד חברתנו טלי גוטליב. אחרון העבריינים מקבל ייצוג משפטי שמסייע לו, וממשלת ישראל הנבחרת תקועה עם נציגת קפלן כמי שאמורה להגן עליה. לעם אין מי שייתן ייעוץ משפטי ומי שיגן על עמדותיו, והכול בחסות בג"ץ.
היום הכושלת הזאת שוב הפסידה במגרש הביתי שלה בעניין מינוי גיבור ישראל רומן גופמן לתפקיד ראש המוסד. הובסה לא כאן אצלנו, אצל חברי הקואליציה – בבית שלה, בבג"ץ. אגב, אני לא מתרגש מפסיקת בג"ץ כשהוא דן ללא בדל של סמכות בנושא שהחוק קובע במפורש שהוא בסמכות הממשלה. עצם ההתערבות הוא הבעיה. עצם העובדה שבית המשפט הופך סמכות מובהקת של הממשלה להליך משפטי מתמשך הוא הבעיה. הממשלה החליטה, הוועדה הרלוונטית בדקה ואישרה – כאן זה נגמר. בית משפט נורמלי היה דוחה כל עתירה בנושא על הסף.
אבל הבעיה האמיתית חורגת מגלי בהרב מיארה. יש כאן בעיה מערכתית ויש כאן מציאות מטורפת שצריך לשנות, ולכן – הצעת החוק הזו. לא יכול להיות שאדם אחד גם יעמוד בראש מערך התביעה והגשת כתבי אישום, גם יהיה זה שייצג את הממשלה בערכאות וגם יהיה היועץ המשפטי לממשלה.
וגלי בהרב מיארה, בגיבוי בג"ץ, שמשאיר אותה בתפקידה, הוכיחה עד כמה החוק הזה נצרך ועד כמה הוא קריטי לחירות הפוליטית של אזרחי ישראל. הגיעה השעה לשים לעריצות המשפטית הזאת סוף. המשטר שגלי בהרב מיארה ויצחק עמית מאמינים בו הוא הכול חוץ משלטון העם בידי העם למען העם – כפי שהגדיר זאת אברהם לינקולן; המשטר שגלי בהרב מיארה ויצחק עמית מאמינים בו הוא הכול חוץ משלטון בהסכמת הנשלטים; הוא הכול חוץ מדמוקרטיה – גם אם יש כאלה שעיוותו את המושג הזה.
עכשיו, חבריי, אין דמגוגיה עלובה יותר מדמגוגיית העצמאות שנוקטים שוללי הדמוקרטיה. על פי שלטון העריצות המשפטית, כולם צריכים להיות עצמאים. הבג"ץ – עצמאי, לא עצמאי במובן הבסיסי שאין לשופט אלא מורא הדין עליו ושכמעט בלתי אפשרי להדיח שופט, זה – בסדר. הוא עצמאי כי הוא עושה מה שבא לו וכולם צריכים לעמוד דום ולציית. היועמ"שית – עצמאית. שומרי הסף – עצמאים. ומי אסור שיהיה עצמאי? האנשים שהעם בחר אותם – האנשים המוזרים האלה, שכל מיני בבונים חסרי מושג בחרו אותם – הם תמיד בניגוד עניינים, תמיד פסולים, במיוחד אם זו ממשלת ימין, אגב. ולזה הגיעה העת לשים סוף.
הצעת החוק הזאת לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, היא קריטית. הגשתי אותה אז, לפני שבע שנים. ההצעה שמונחת בפניכם טובה יותר ומהודקת הרבה יותר. אני מברך אותך, שר המשפטים, על שאינך מרכין ראש בפני העריצות המשפטית, אני מודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חברי חבר הכנסת שמחה רוטמן, ומברך על העבודה היסודית, ואני קורא לכולם להצביע בעד. תודה.
561 מילים של אריאל קלנר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.