קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא אגזול הרבה מזמנכם. חברי חבר הכנסת רוטמן עשה עבודה יפה בלתאר את הכשלים בשיטה ובבעיה. אבל אני חושב שבשנים האחרונות אנחנו רואים מה זה abuseשל מושג התביעה הכללית, ואני כרגע בכלל לא מדבר על מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה מול הממשלה, שחוטא לתפקידו מדי יום ומדי שעה כבר הרבה מאוד שנים.
אבל התביעה הכללית מחזיקה המון המון המון כוח. במדינות בכלל, במשטר דמוקרטי, בטח ובטח. יש לה סמכויות אדירות, ובצדק יש לה סמכויות כאלה. כאשר כלי התביעה הכללית הופך לנגזרת פוליטית שתפקידה להשתיק, לחסל, להטביע, לצנן ועוד כהנה וכהנה יריבים פוליטיים; כאשר היא מופעלת אך ורק, כמעט, כלפי צד אחד של המפה הפוליטית; כאשר יש עצימת עיניים נוראית מול פשעים של בגידה בזמן מלחמה, של עלילות דם כנגד חיילי צה"ל בידי האנשים הבכירים ביותר; כאשר צמרת הפרקליטות שמנוהלת על ידי אותה רשת תביעה כללית בזה לבית הזה ומרשה לעצמה לא להגיע, לא לעשות, לענות בזלזול; כאשר יש הרגשה שמדובר בסוג של אקס-טריטוריה שעליה לא חל שום כלל, לא בדין המהותי, בטח ובטח לא בדין המינהלי – אז הגיע הזמן מזמן להתערב.
התביעה הכללית היא מוסד כמעט קדוש, וככזה צריך לשמור עליה היטב מכך שתושפע מידי כוחות פוליטיים, בטח ובטח כאשר לאורך השנים התקבעה איזושהי מגמה ששולטת שם בכיפה. זה לא כמו בארצות הברית, למשל, שיש מקומות שבהם התובע המחוזי והתובע המדינתי נבחרים על ידי האזרחים וחבים דין וחשבון לאזרחים, או שופטים – אחר כך שופטי עליון – נבחרים על ידי הנשיא וכן הלאה. לא מדובר אפילו פה. אבל כאן יש איזשהו מנגנון. דרך אגב, תובע הכללי בדרך כלל מתחלף כאשר משתנה משטר בארצות הברית, כמו כל יתר הפקידות הבכירה. כאן – לא. כאן יש לנו אנשים מסוג מסוים שדואגים למנות את עצמם כאשר המכרזים, כולם יודעים שהם תפורים, ואף אחד לא פוצה פה ומצפצף. אנשים מקודמים שם אך ורק על בסיס קרבה לבכירים קודמים, כאשר ברור לחלוטין שאין מה לגשת לאותם מכרזי קידום – מי שאותו ראש התביעה הכללית לא חפץ ביקרו. המכרז הופך לבדיחה.
התביעה הכללית במדינת ישראל חולה. התביעה הכללית במדינת ישראל חולה עד מאוד. היא הפכה ממקום של צדק, ממקום שנהנה מאמון גדול של מרבית אזרחי ישראל, למקום שמסמל בדיוק את ההפך מזה, ואני נזהר מאוד מאוד מאוד בדבריי. מפה אני גם רוצה לשלוח מסר של חיזוק לחברתי חברת הכנסת טלי גוטליב על העוול, האכיפה הבררנית הסלקטיבית והחיסול הפוליטי שמנסה לעשות לה אותה תובעת כללית דהיום.
עבירה שאף פעם לא עמדו לדין בגינה, עבירה מסוג עוון על חוק השב"כ. אני אשמח מאוד לראות מקרה דומה שבו העמידו מישהו לדין – לדין, לא דין משמעתי, לדין – על עבירה מהסוג הזה כשהוגש כתב אישום בגין עבירה מהסוג הזה. אבל לחברת הכנסת גוטליב תעמוד כאן החסינות המהותית גם בוועדת הכנסת וגם במליאת הכנסת, והתובעת הכללית תוכל מקסימום לעשות טיארה מכל הניירות שהיא כותבת בעניינה.
צריך להבין עד כמה הגענו למצב חמור. דמם של כולם מותר. דמם של חיילי צה"ל הגיבורים מכוח 100, בזמן מלחמה, מותר. האנשים שהעלילו אליהם עלילת דם – עלילת דם, לא פחות –נהנים מחסינות מהתביעה הכללית. הגברת, שלפחות בינתיים אנחנו יודעים שניהלה את המנגנון שהעליל את עלילת הדם, לא קרה לה כלום. לחברת הכנסת גוטליב הגישו כתב אישום ממש במהירות האור, והגברת הזו מתהלכת כבר למעלה מ-200 ימים בינינו, האישה הבזויה והארורה הזאת, ולא הוגש נגדה כתב אישום. בטח ובטח שאף אחד לא נחפז ללכת ולעשות דין עם החיילים הגיבורים שלנו מכוח 100, ששפכו את דמם גם בישראל וגם בעולם. אין דין ואין דיין היום במדינת ישראל. לצערי הרב, מדינת ישראל מתמודדת מול מרד של צמרת המערכת המשפטית ביחד עם התביעה הכללית בניסיון מתוכנן של הפיכה – הפיכה שנעשית בכוח מה שהם קוראים לו המשפט, ושימוש בכלי התביעה הכללי כדי לחסל יריבים פוליטיים. צריך לעשות סוף לדבר הזה. צריך להחזיר למוסד התביעה הכללית את העצמאות ואת חוסר התלות שלו בזרמים פוליטיים. ולכן החוק הזה הוא צעד מתבקש, צעד חשוב, צעד חיוני, אבל צעד ראשון ברפורמה מקיפה הרבה יותר שצריך לעשות במערך התביעה הכללית ובבתי המשפט. תודה רבה.
638 מילים של חנוך דב מלביצקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.