הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

אני רוצה לדבר כאן על חינוך ילדינו. נדמה שבישראל אין שר חינוך – יש קומיסר, אדם שרודף מורים, מורות, מנהלי בתי ספר על עמדות פוליטיות, שמעניש, מאיים בפיטורים ואף מפטר. את זה יש לנו בישראל, אבל שר חינוך, אחד שאכפת לו, שרואה בחינוך ילדינו, בהשקעה לדורות הבאים, ערך עליון, שמבין שהשקעה בחינוך זו היצירה של ישראל של היום שאחרי טובה יותר, חזקה יותר, עם ערכים ודור עתיד – במקום זה מה? אין איזו אמירה ערכית. אין איזה מהלך פורץ דרך. יש תקציב השתמטות במשרד החינוך, יש ביזה תקציבית במשרד החינוך. יש קיצוץ קשה מאוד במשרד החינוך, אבל יש גם רזרבה גדולה לרשתות ללא ליבה במשרד החינוך – קיצוץ של 0.5 מיליארד ורזרבה תקציבית של 1.3 מיליארד; קיצוץ באקדמיה אבל תקציב של 50 מיליון שקלים למניעת נשירה מישיבות, מניעת יציאה לשוק עבודה, מניעת יציאה לגיוס. כן, כן, שר החינוך, שנכנס לכנסת על הטיקט של שוויון בנטל, הפך להיות שר השתמטות דה פקטו.

ומה עוד חסר לי? חסרה לי הכרת התודה למורות, לסייעות, לגננות, למטפלות, לתומכות ההוראה, למי שנמצאות שם. הכרת תודה, אגב, היא לא רק מילה טובה; הכרת תודה זה מעשה – זה לא לקצץ להן בשכר, זה לא להקריס את הגיל הרך, את ענף הגיל הרך; זה לשפר להם שכר ולא להתעמר בהן ולאיים עליהן; זה להבין שהשקעה במי שמטפלות בילדים שלנו זו השקעה בילדים שלנו; זה להבין שמערכת החינוך בפני קריסה בגלל ייבוש תקציבי, בגלל הזנחה ובגלל היעדר מעוף וחזון.

אני רוצה לומר ילדינו, אבל גם מי שמטפלות בילדינו ראויות לשר חינוך שרואה אותן, שאכפת לו מהן, שמבין את השליחות. הבנת השליחות היא נוכחות ומעשה ופעולה והשקעה בחינוך שלנו. זה שיקום החינוך הממלכתי-ציבורי על פני ביסוס החינוך ללא ליבה לבערות ונחשלות תוך מניעת שוויון הזדמנויות לילדים חרדים. כי חינוך ממלכתי ציבורי משוקם ועומד זה גם חינוך לשוויון הזדמנויות, וזה גם חינוך לדמוקרטיה, וזה חינוך לערכים, וזה חינוך שבונה ישראליות משותפת שדרכה אנחנו ניבנה כעם. ודרך מערכת חינוך כזאת אפשר לבנות חוסן ואפשר באמת לייצר אחדות, אחדות של מעש ולא של רהב נטול הקשר.

אבל אין שר חינוך כזה בישראל. יש שר השתמטות, יש קומיסר. אין שר חינוך שרואה בעתיד ילדינו את משאת נפשו ושליחות חייו. עוד נביא את היום ונשנה את המציאות הזאת. חינוך ילדינו הוא עתיד מדינת ישראל.